השופט: יעקב בכר, בית משפט השלום בעכו

המועד: יום שלישי, 12.2.13, שעה 11:00

הנושא: תיקי תעבורה

כאשר נכנסתי לאולמו של השופט יעקב בכר, הציגו בפניו הצדדים הסדר טיעון והסניגור ביקש להקל בקנס. בכר לוקח את תפקידו ברצינות ושואל במה עובד הנאשם. הוא נענה שמדובר בשכיר בחנות שאביו נפטר לפני שלוש שנים. בכר מטיל ארבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 2,000 שקל בשמונה תשלומים, מפעיל פסילה על תנאי ובסך-הכל פוסל את הרישיון לחמישה חודשים. הנאשם יצא בזול, הוא מעיר, כי "אפשר היה לייחס לך גם נהיגה בזמן פסילה".

בתיק הבא לא התייצב הנאשם, כי לדברי סניגורו הוא חשב בטעות שעליו להתייצב בפני הממונה על עבודות שירות. בתיק בית המשפט אין חוות דעת של הממונה, והסניגור טוען שמרשו לא קיבל זימון למרות שהוא עצמו שלח לממונה תזכורת. בכר מכתיב בשמו של הסניגור לפרוטוקול את כל הטענות הללו ומבהיר לו: "ממונה - פעם אחרונה".

בכר דוחה את הדיון לקבלת חוות דעתו של הממונה, אך מעיר ש"הבעיה היא שאין הרבה זמן, אין הרבה ימים". לבסוף הדיון נקבע ל-2.4.2013 ובכר מכתיב: "הסניגור מתבקש ליצור קשר עם הממונה כדי לוודא את מועד זימונו של הנאשם. לא יהיו דחיות נוספות". בכר מזכיר שכבר הורה לנאשם למסור דגימת שתן לפי דרישתו של הממונה, אך חוזר על ההוראה ליתר ביטחון.

בתיק השלישי לא ניתן להתקדם, כי שירות בתי הסוהר פישל. בכר פונה לסניגור שכבר היה אצלו כמה שעות קודם: "ביררתי עבורך - אחד נמצא בכלא נפח". הסניגור: "נפחא". בכר: "אתה תקרא לזה איך שאתה רוצה, המקום תלוי בלשונו של הדובר". מכל מקום, מדובר בעדים השפוטים למאסרים ממושכים, אך השב"ס לא הביא אותם למסירת עדויותיהם. "אין מנוס מלזמנם שנית", מכתיב בכר החלטה בחוסר אונים.

במקביל מתנהל הליך אזרחי באותו נושא, ובכר תוהה מי בתביעה החליט להמשיך את ההליך הפלילי: "אתה?", הוא שואל את התובע. לא, היה זה ראש לשכת התביעות המשטרתית. הסניגור ובכר משוחחים שלא לפרוטוקול, וקולותיהם אינם נשמעים באחורי האולם. בכר מחפש מועד לשמיעת ההוכחות ולבסוף קובע את 11.4.2013 במקום תיק אחר. הוא מכתיב את פרטי האסירים שיש לזמן, וגם מזמן אליו מיד את נציג השב"ס כדי למסור לו ביד העתק של ההחלטה.


"תשבו פה עד הבוקר"


גם בתיק הבא הנאשם איננו. הקלדנית שואלת מה שמו הפרטי של הסניגור, הלה משיב ש"יש רק אחד", אבל בכר דווקא מעודכן: "יש לו גם את הילדים שלו". הוא מכתיב לפרוטוקול בשמו של התובע, שהתיק היה קבוע להוכחות ליום הבחירות וכעת יש לקבוע מועד חדש: "הוכחות - זה קצת רחוק", מעיר בכר. המילה "קצת" היא כמובן יחסית, לנוכח העובדה שהמועד הכי קרוב שמוצא בכר הוא אחרי שמונה חודשים - ב-1.10.2013. "המחלוקת היא על השכרות, נכון?", מתעניין בכר. "זו הייתה בדיקת דם או ינשוף?". בהמתנה לפרוטוקול, מנהל בכר שיחת חולין עם התובע החרדי על לימודים בכלל ועל לימודים בישיבה בפרט.

כעת נכנס למשחק הגורם הכמעט-קבוע: המחשב. הסניגור הבא מבקש להתחיל, אבל בכר עוצר אותו: "חברים, חכו שנייה". התובע: "שוב יש נפילת מחשב?". הקלדנית עוברת למחשב של בכר. הצדדים מגישים הסדר טיעון, בכר מכתיב אותו לפרוטוקול ומבקש מהם: "אתם צריכים לעזור לי בדבר הזה" - בפרטי ההסדר ובתיקון כתב האישום. הקלדנית נוטלת פיקוד ושואלת את התובע: "אתה מגיש הרשעות? טיעונים לעונש?". התובע משיב בשלילה. בינתיים בכר משוחח עם עובדת אחרת של בית המשפט שנכנסה לאולם. הקלדנית מסיימת את שלה ופונה לתובע: "התיק הבא".

בכר שם לב לבני זוג היושבים בשקט באולם: "אם לא תודיעו לו [לתובע שאתם כאן] - תשבו פה עד הבוקר". הגבר ניגש לתובע, שבמקביל גם מסביר לבכר מהו הסדר הטיעון הבא שמוצג לו. בכר מבקש שיזכירו לו את הפרטים, כי הרי המחשב שלו תפוס בידי הקלדנית. לבקשת הסניגור דוחה בכר בחמישה ימים את הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין. בינתיים הוא מקבל שיחת טלפון בנוגע לתקלת המחשב ומבשר: "הנה, עכשיו אנחנו חוזרים כל אחד למקום שלו".

השורה התחתונה: אווירה יותר מדי בלתי פורמלית, הבאה לידי ביטוי בחופש המופרז שנוטלת לעצמה הקלדנית. כמו הרבה שופטים אחרים, בכר אינו יכול לעשות דבר מול בלגן בשב"ס, נאשמים שלא מתייצבים ותקלות מחשב. בין כל אלו, הוא מנווט את הדיון על מי מנוחות ומנסה להיות יעיל ככל שהתנאים מאפשרים זאת.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 7.