|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הכל ידוע והרשות נתונה <br>
|
את מרבית הפשעים בחברה מבצעת קבוצה מצומצמת של זכרים ונקבות אשר מדגימים דפוס התנהגות בעייתית מאז ילדותם, דפוס שנשאר יציב לאורך חייהם
|
|
לשנות את מסלול החיים [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| המחקר אינו מתחקה אחר הסיבות המביאות קבוצה קטנה יחסית של בנות ובנים לדפוסי התנהגות אנטי-חברתיים, אך מצביע על כיוון. | |
|
|
|
|
מחקר קנדי עדכני מגלה כי את הפושעים הצעירים אפשר לזהות כבר בגיל 6. החוקרים ממונטריאול שבנפת קוויבק הראו כי דפוסים אנטי-חברתיים ושל התנהגות שלילית, הכוללים אלימות, בריונות, פוגענות וחוסר רגישות לצער הזולת, הם גורם מנבא מובהק לעתיד של פשע אלים (ולא אלים) בגיל ההתבגרות והבחרות.
הממצא העיקרי הוא כי: "את מרבית הפשעים בחברה מבצעת קבוצה מצומצמת של זכרים ונקבות אשר מדגימים דפוס התנהגות בעייתית מאז ילדותם, דפוס שנשאר יציב לאורך חייהם", אומרת ד"ר שילה הודג'ינס, ראשת קבוצת-המחקר. לדבריה, "לו יכולנו לזהות ולדכא את הדפוס של התנהגות בעייתית כבר בגיל צעיר, ייתכן שאפשר היה לשנות את מסלול חייהם לחיים מאושרים ובריאים, ולשנות את תרומתם לחברה משלילית לחיובית". המחקר "Teachers’ Ratings of Childhood Behaviours Predict Adolescent and Adult Crime Among 3016 Males and Females” פורסם בגיליון מארס 2013 של Canadian Journal of Psychiatry).
קבוצת המחקר בדקה את הערכות צוות-ההוראה במוסדות החינוך מגן חובה ואילך, תוך שימת דגש על בעיות התנהגות כגון חיסורים, אלימות, אי-ציות, הרס רכוש, שקרים, גניבה, בריונות, האשמה של אחרים, ובמיוחד חוסר רגישות לזולת ונטייה להכאיב לזולת. קבוצת המחקר כללה 3,016 בנים ובנות בגני החובה של מערכת החינוך הכללית של קוויבק בשנים 1987-1986. אותם ילדים נבדקו מחדש בגיל 10 ו-12. רשימות אלו הוּשוו עם תיעוד משטרתי משפטי ופלילי של נפת קוויבק בגילאי 12 עד 24 של אותה שכבת גיל.
מסתבר כי בנים שזכו לניקוד גבוה בכל האמור בדפוסי התנהגות בעייתיים, הורשעו בשיעור גבוה פי-4 מעמיתיהם לגן ולבית הספר בפשעי אלימות, ופי-5 מעמיתיהם בפשעים לא-אלימים.
בנות שזוהו כבר בגיל 6 עם דפוסי התנהגות בעייתית ונטייה להכאיב ולהתעלם מצער הזולת, הורשעו בשיעור שהוא פי-5 מעמיתותיהן לבית הספר בפשעים, בעיקר לא-אלימים, עד גיל 24.
ילדים שתוארו כחסרי רגישות לזולת ונטייה לפגיעה בזולת, אך ללא בעיות התנהגות, היו גם הם בסיכון גבוה יותר להרשעות בפשע אלים ולא-אלים. כך גם נמצא אצל ילדות: אלו שנטו להיות פוגעניות ולא להתחשב בזולתן נטו להיות מיוצגות בשיעור גבוה יותר בקרב המורשעות בפשע, בעיקר פשע לא-אלים.
לטענתה של החוקרת הראשית, להתערבות מוקדמת יש סיכוי לשנות ולדכא את דפוסי ההתנהגות הללו כבר בגיל צעיר ובכך לשפר את סיכויי הילדים הללו לסגל דפוסי התנהגות יותר חיוביים כלפי החברה והקהילה, לשפר הישגים לימודיים ולסגל דפוסים נוחים יותר של התנהגות חברתית. היא ממליצה על התערבות מוקדמת המבוססת על תצפיות של סגל ההוראה.
מובן שיש מבקרים הקוראים תיגר על תיוג מוקדם של ילדים, בעיקר כיוון שאין מערכת מוסדרת לטיפול בילדים כאלו עם זיהויים, ואין הוכחות כי התערבות חינוכית אכן תשיג את המטרות הרצויות.
|
|
קנדה היא אחת החברות המפותחות, הבטוחות בתבל, דמוקרטיה של קרוב ל-500 שנה, עם רשת הביטחון החברתית מן הצפופות בעולם
|
| ▪ ▪ ▪ |
המחקר אינו מתחקה אחר הסיבות המביאות קבוצה קטנה יחסית של בנות ובנים לדפוסי התנהגות אנטי-חברתיים, אך מצביע על כיוון. הדפוסים הללו היו כבר מוטבעים בילדים כשהללו הגיעו לגן החובה. הדפוסים היו קבועים במהלך חייהם והתבטאו בסופו של דבר בהרשעות בשל עבירות אלימות וגם ללא אלימות. לכן, אין ברירה אלא להביט לעבר הבתים שמהם באים אותם ילדים כאל המקום שמשם זה מתחיל. דפוסי התנהגות של חוסר ציות, פוגענות, אלימות, בריונות, ובמיוחד חוסר רגישות לזולת הם מולדים, או נרכשים מוקדם מאוד בבית ובפעוטון. קנדה היא אחת החברות המפותחות, הבטוחות בתבל, דמוקרטיה של קרוב ל-500 שנה, עם רשת הביטחון החברתית מן הצפופות בעולם. על כן אין מדובר בחסרים כלכליים של עוני או רעב. החסרים המביאים לדפוסי התנהגות אנטי-חברתיים צפויים להיות חברתיים, כלומר של החיברות המוקדם של הילדים והילדות האלימים, שבו הזולת אינו חשוב, ורגישות כלפי הזולת אינה ערך. זוהי המסקנה המתחייבת ממחקר זה ועוד ממחקרים רבים אחרים. המזרח התיכון חווה עתה טלטלה שהיא בעיקרה התפרצות אלימות מרמת הבודד ועד לרמת העדה. הממצא הבולט ביותר הוא חוסר רגישות מוחלט לצער הזולת, המתבטא במעשי זוועה שהדעת אינה סובלת, בשל היותם אחרים, ללא קשר לסיכון שהם מהווים כלפי מבצעי הזוועה. אין מדובר רק בהרג, אלא ברצון מכוון לגרום לסבל הגדול ביותר, אם דרך עינויים ואם על-ידי מיתות משונות. אין מדובר במספר קטן של חריגים, אלא באירועים שבהם מעורבות חמולות שלמות, כפרים שלמים ורובעי עיר. על-פי המחקר דלעיל, מקורם של דפוסי התנהגות אלה אינו בבתי הספר ואינם נרכשים בגיל ההתבגרות, אלא מוטבעים כבר בשלב המוקדם ביותר, מן הינקות ואילך. איננו מודעים למה שקורה באותם שלבי חיברות מוקדמים בסוריה ירדן או עירק, אבל לנו בישראל יש מעבדה המאפשרת הסתכלות שכזו על החברה החיה בשכנות קרובה מאוד לנו - המערכת הפלשתינית. הנה דף הפייסבוק הרשמי של הפת"ח (הועלה ב-2.9.12), בלבנון המציג את אידיאל החינוך הפלשתיני ("מבט לתקשורת הפלשתינית"). בתמונה נראה ילד בן למטה מגיל חמש לבוש חגורת נפץ: "אמי הלבישה עלי חגורה משונה. שאלתי אותה: 'מה זה, אמא?' והיא אמרה: 'אלביש אותה עליך וצא למות!' אמרתי לה: 'אמא, מה עשיתי שאת מאחלת לי מוות?' היא הזילה דמעה שפצעה את לבי, ואמרה: 'המולדת זקוקה לך, בני. לך ופוצץ את בני ציון'. אמרתי לה: 'מדוע אני ולא את?' והיא אמרה: 'אשאר כדי להביא עוד ילדים למען פלשתין'. נישקתי את ידה ואמרתי לה: 'המשיכי, אמא, למענך ולמען פלשתין אהרוג את הטמאים הארורים'". בדברים אלה יש מסר של אלימות קיצונית, חוסר רגישות לזולת, בריונות ללא מצרים, אך אין כאן שנאה מנומקת. ואילו ילדי גנון המנוהל על-ידי "הג'יהאד האיסלאמי" בעזה יצר מסיבת סיום מצולמת שבו הילדים מתחפשים ללוחמים של הג'יהאד חמושים ברובים עושים את מה שצריך לעשות בילדים המחופשים לציונים, לאחר שאלֶה לכאורה הטביעו ילד ערבי. הם נשבעו לגדול להיות לוחמי ג'יהאד, לירות טילים בציונים ולמות מות קדושים כמו מנהיגם, או ללבוש חגורות נפץ ולפוצץ את הציונים הנוסעים איתם באוטובוס. ההצגה זכתה לצופים רבים ותשואות מהורים, נציגי הג'יהאד ושאר ארגוני רצח. המסקנה של החוקרת הקנדית כאמור היא, שעל-מנת לשנות את התוצאות הידועות מראש של דפוסי התנהגות אנטי-חברתיים, יש צורך בהתערבות מוקדמת שנועדה למתן ולדכא את הנטייה לאלימות, פוגענות ובריונות, ולפתח את הרגישות לזולת. אלא שבחברה הערבית הקרויה פלשתינית קורה ההפך. המסרים האלימים הנמסרים לילדים רק הולכים ומתחזקים. ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית מלאים במסרים המגדירים את הישות היהודית כאויב מר ונמהר, מקדמת דנא, שחובה על כל מוסלמי לעשות ככל שביכולתו על-מנת להרסו מן היסוד בשל היותו רשע ללא אנושיות. החובה המוסלמית ללחום בו היא "ריבאת" - מושג הלקוח מהגנה על גבולות האיסלאם, היהודים הם כנופיות טרור ציוניות ממקור של אימפריאליזם זר (התיחסות זהה לזו של הנשיא הסורי בשאר אסד המכנה את המורדים כנופיות טרור במימון זר). החובה מתמצה בג'יהאד ומוכנות למות קדושים, ודוגמאות מכתבי הקודש המוסלמיים להרג האויב תוך כדי הקרבה עצמית. חיקוי של השיטות המוסלמיות בידי עמים אחרים זוכה להערכה רבה. בקנדה, כמו ברשות הפלשתינית, התנהגות שהיא פלילית/טרוריסטית, דפוסי התנהגות שאין בהם התחשבות בזולת, שיש בהם אלימות, בריונות, פוגענות ופגיעה בגופו וברכושו של האחר, הוכחו כדפוסים הנוצָרים מוקדם, ולאחר מכן נשארים קבועים למשך שאר החיים. ואם בקנדה שבה החינוך להתנהגות חברתית שואף ודוחק לסובלנות הדדית מתברר שדפוסים מוקדמים אינם משתנים, על אחת כמה כך הם פני הדברים בחברה הערבית הרואה באחר היהודי מושא שנאה שחובה לפגוע בו כנורמה חברתית-לאומית-תרבותית-דתית. התקווה לשנות את הדפוסים הללו באמצעות שינוי ספרי הלימוד הפלשתינים היא אם כך מחוסרת בסיס. ואכן החינוך הערבי-פלשתיני לא רק שאינו מנסה לשנות דפוסים מוקדמים, אלא אף מחזק אותם. בספרות השלום והקרבה, בספרות הפיוס והחיים בצוותא, יש ניסיון להגדיר את דפוסי ההתנהגות הפליליים/טרוריסטים כסטייה של מיעוט שאין להאשים בה את הרוב. ואכן בקנדה ייתכן שכאלה הם פני הדברים. אבל לא כאן במעבדה שבה אנו מתבוננים. כאן "מרבית הפשעים בחברה מבוצעים בידי קבוצה מצומצמת של זכרים ונקבות המדגימים דפוס התנהגות בעייתית מאז ילדותם, דפוס שנשאר יציב לאורך חייהם" של ד"ר הודג'ינס אינם נחלתה של קבוצה מצומצמת אלא של חברה שלמה, המוצאת עצמה יקירת העולם, כל עוד היא מצמצמת את אלימותה כלפי היהודים. אלא שדפוסי התנהגות אינם מגבילים עצמם לקורבנות "מיועדים". בהשפעת האש המלבה של חינוך המחזק דפוסים כאלה, הם חורגים מן הקורבנות הראשונים ועוברים תהליך התפשטות כללי. בדיוק כמו הפושעים הצעירים של חבל קוויבק שאלימותם אינה מכוונת כלפי קבוצה זו או אחרת, אלא מוכוונת על-ידי הפיחות המובנה בהם בתכונות שהחברה הקנדית מגדירה כחיברות תקין. החברה הקנדית מתמודדת עם אותו מיעוט באמצעות המשפט הפלילי, כולל הפרדה כפוייה מן החברה. אבל מה יעשו עם מיעוט שהוא למעשה חברה שלמה שֶכּוּלה כזו?
|
|
|
הכותב הוא רופא ילדים, תושב הנגב, פובליציסט ומחבר הספר "Joe's trial".
|
|
| תאריך:
|
22/04/2013
|
|
|
עודכן:
|
22/04/2013
|
|
יובל ברנדשטטר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
משה המכבי
|
22/04/13 18:56
|
|
|
|
|
|
יראיה חדה
|
24/04/13 10:09
|
|
|
|
2
|
|
הניה
|
22/04/13 20:33
|
|
|
|
3
|
|
חשדנית
|
23/04/13 10:46
|
|
|
|
4
|
|
צרעה
|
23/04/13 21:17
|
|
|
|
5
|
|
אלון פלג
|
24/04/13 02:32
|
|
|
|
|
|
מיכאל ב
|
24/04/13 09:52
|
|
|
זה היה ב-1997, בסוף יום ארוך נוסף שבו ראיינתי את פרופ' נתניהו, הוא נשען לאחור ואמר באותה ודאות וביטחון עצמי שהיו הסמל המסחרי שלו: "הסיבה, שהרפובליקנים היו המפלגה האמריקנית הראשונה שהכירה ב-1944 בציונות ובמצעה, היא בדיוק אותה סיבה שב-1970 שינתה ברית-המועצות לפתע את עמדתה אחרי עשורים רבים והחלה להתיר לעשרות אלפי יהודים לצאת, ואותה סיבה שכיום דיקטטורים מוסלמיים השונאים את ישראל עושים עמה עסקים בהיחבא במיליוני דולרים". אני תוהה אם הוא היה משועשע מעט מהבעת הפליאה שבפני. אחרי ככלות הכל, איזה הסבר אחד יכול לקשור בין שלושת האירועים? הוא נתן לי את התשובה: "זו רק מילה אחת - אינטרסים".
|
|
|
|
|
ארבעה שירים, של ארבעה ממשוררי הדור, "לחש" עמוס עוז ברומן "לדעת אשה". בחירתם לא תובן לקורא שאינו מכיר, או שכבר אינו זוכר, את מערך היחסים בין הדמויות בעלילת הרומן הזה, שנדפס ב-1989. ולכן נסכם תחילה בקצרה את המידע העיקרי על עלילת הרומן.
|
|
|
|
|
הבימאי ומנהל תיאטרון באר שבע לשעבר רזי אמיתי העמיד הצגה קולחת, דרמטית ומשעשעת כאחת, על מה שמתרחש בחדר המבודד שבו מתכנסות המושבעות להחליט מה לפסוק על הנאשם - אשם או זכאי. המשפט בו דנות 12 המושבעות הוא משפט רצח, בו הנאשם בן ה-19 נתבע על רצח אביו. זאת - על סמך עדויות, ובמהלך ששה ימים בלבד. כל המושבעות מצביעות לדון אותו לכף חובה, מלבד המושבעת מספר 8 (תפקיד אותו מילא הנרי פונדה בסרט המפורסם שנעשה על בסיס המחזה של רג'ינלד רוז).
|
|
|
|
|
דה-מרקר" הוא העיתון היחיד שמסקר כראוי את קשרי ההון-שלטון בישראל, כך טען היום אלדד יניב, מייסד מפלגת ארץ-חדשה. "במדינת ישראל יש מועדון, ראינו את זה רק השבוע", אמר יניב תוך שהוא מכוון באופן ישיר ליחסים בין איש העסקים נוחי דנקנר למנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק-עמינח. "קשר אינטימי בין בעלי חוב ענקיים, שעומדים בראש תאגידים ענקיים, עם מנהלת בנק גדול במדינה, שבמקרה לפני שניהלה את הבנק הייתה רואת-חשבון של אותו תאגיד. הפרשה הזו לא מסוקרת בתקשורת חוץ מב'דה-מרקר'".
|
|
|
|
|
"אותלו" באופרה הישראלית הוא מפגן אדיר של קולות וצלילים מרשימים. בהפקה הנוכחית נראה , כי ידו של יאגו הייתה על העליונה לא רק בגלל השטניות של הגיבור, אלא בזכות הביצוע המעולה של הזמר האיטלקי מרקו ורטוניה שהפגין גם כישורי משחק משובחים. חלק הארי מההפקה המצוינת נובע מהניהול המוזיקלי של המנצח עומר מ. ולבר שהפליא ללהטט עם תזמורת האופרה, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון.
|
|
|
|
|
