|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כ' בסיוון, מי מכיר, מי יודע? ● היום, כ' בסיוון, יום השנה לפרעות ת"ח ות"ט ● יום תענית וסליחות, שנמחק מן התודעה ● ואגב, התנועה הציונית טרם באה אז לאוויר העולם
|
|
בוגדן חמלניצקי. עמד בראש פרעות ת"ח–ת"ט
|
|
|
|
|
|
|
|
| פרעות ת"ח-ת"ט נמחקו מן התודעה. אולי מפני שצרות אחרונות, אימי השואה, משכיחות צרות ראשונות, אף שהראשונות היו לא פחות אכזריות. אבל היה בכל זאת שוני: בשואה נרצחו 6 מיליון קדושים, ובפרעות ת"ח-ת"ט אבדו 'רק' 500-300 אלף יהודים; בשואה התנכלו הנאצים גם למומרים ומשומדים, ואילו בפרעות ת"ח-ת"ט הוצע ליהודים להשתמד ולהינצל, אך מרביתם קידשו שם שמיים ודבקו עד מוות ביהדותם | |
|
|
|
|
כל מי שמבקר בעיר קייב, בירת אוקראינה, אינו יכול שלא להבחין בסממני ההערצה שרוחשים האוקראינים לרב-הטבחים המפלצתי בוגדן חמילניצקי. פֶּסֶל ברונזה ענק של הצורר, עטור שפם דק ומוארך ולראשו מצנפת הדורה, רכוב על סוס צוהל, ניצב בכיכר מרכזית בעיר. לכשתשאל עוברים ושבים לפשר הכבוד הרב שהם רוחשים לו, ישיבו לך כי זהו הגיבור הלאומי של אוקראינה, האיש שהוביל את התקוממות הקוזקים והכפריים האוקראינים בשנת 1648, כנגד בעלי האחוזות הפולנים והכמורה הקתולית, שהתעמרו בהם. אבל האוקראינים מסרבים לזכור, שגיבורם הלאומי גם אחראי לטבח שטני של מאות אלפי יהודים חסרי ישע, בידי גדודי פרשיו הקוזקים, צמאי דם יהודים; שהפוגרומים במאות קהילות ישראל, היו הפרומו לשואה האיומה, שאירעה כעבור 292 שנה.
בדברי ימי עם ישראל ייזכר חמלניצקי שר"י (שם רשעים ירקב), כמעט בדרגה אחת עם צורר היהודים היטלר יש"ו. הפרעות שחולל חמיל (כך כונה חמילניצקי בפי אחינו יהודי התקופה) האכזר, היו כה איומות ונוראות, ששום דבר, זולת השואה עצמה, לא ישווה להן. הקוזקים והטאטרים בפיקודו של חמיל הרשע, השפילו ורמסו עד עפר את כבוד ישראל, שחטו מאות אלפים בחרב ובאש, בטביעה ובחניקה, באכזריות מבעיתה, שלא הייתה מביישת את תלמידיו הנאצים. לדעת החוקרים, היוו פרעות ת"ח-ת"ט (1648-9) מעין חזרה גנרלית למוראות השואה, וייתכן שאף עודדו את היטלר ללכת בדרכו של הצורר, שכבר הוכיח לפניו שהיהודים חסרי המגן, הם טרף קל.
אלא שבניגוד לתודעת השואה, הצרובה היטב בדנ"א היהודי, לא נותר שום איזכור לאסון הנורא שאירע בחשכת ימי הביניים, בדיוק לפני 365 שנה. מי זוכר היום, שנציגי שארית הפליטה התכנסו בלובלין בשנת ת"י (1650), ותיקנו "תענית ציבור לכל מדינות פולין ביום כ' בחודש סיוון לדורות, בו ביום שנעשו הריגות נמירוב כידוע לכל, שהייתה קהילה ראשונה שמסרו עצמן להריגה על קדושת השם זכותם יעמוד לנו, והשם ינקום דמם"?
|
|
גם השנה חולף-עובר לו יום הזיכרון לזוועות 1648-9 ללא איזכור כלשהו. לא תענית ולא סליחות. לא בבתי הכנסת (אף שבחלק מהסידורים, 'בית תפילה' למשל, מודפסות הסליחות שחוברו בעקבות פרעות ת"ח-ת"ט תחת הכותרת: "סליחות לכ' סיוון") ולא בבתי הספר, לא בתקשורת ולא במדיה החברתית. פרעות ת"ח-ת"ט נמחקו מן התודעה. אולי מפני שצרות אחרונות, אימי השואה, משכיחות צרות ראשונות, אף שהראשונות היו לא פחות אכזריות. אבל היה בכל זאת שוני: בשואה נרצחו 6 מיליון קדושים, ובפרעות ת"ח-ת"ט אבדו 'רק' 500-300 אלף יהודים; בשואה התנכלו הנאצים גם למומרים ומשומדים, ואילו בפרעות ת"ח-ת"ט הוצע ליהודים להשתמד ולהינצל, אך מרביתם קידשו שם שמיים ודבקו עד מוות ביהדותם.
אך הואיל ומקובלים אנו שבזכירה סוד הגאולה, כמאמר הבעש"ט (הבעל שם טוב), ראוי לפחות לזכור ולהזכיר פרשה היסטורית מצמררת זו. עדויות לאסון הנורא שרדו בכתובים. רבי שבתי כהן (הש"ך), מגדולי מפרשי השולחן ערוך, שהיה עד ראייה ושמיעה לרצח ולהשפלה, הנציח את מראות עיניו בספרו 'מגילת עיפה'. הנה תיאור אחד הפוגרומים:
"והרגו בעיר כמו ששת אלפים נפשות, קדושים, גאונים ורבנים חכמים ונבונים, זקנים וישישים, בחורים ובתולות, חתנים וכלות, טף ונשים... וכמה מאות טבעו במים ובכל מיני ייסורים קשים. ובבית הכנסת, לפני ארון קדש הקדשים, שחטו בחלפות המשוררים והחזנים והמשמשים... והוציאו כל ספרי תורות, ישנים וגם חדשים, וקרעום לגזרים, ונתנום למרמס רגלי אדם ובהמה, סוסים ופרשים, וגם עשו מהם סנדלים ומנעלים... וכמה מיני לבושים, והפכו הכתב לארץ, ועל היריעות היו ברגליהם דשים".
ובהמשך טובע הש"ך לראשונה ביטוי שישוב ויצוף כעבור כ-300 שנה - צאן לטבח: "ואז הקיפום הריקים... והפשיטום ערומים... והיו היהודים בושים וגם נכלמים כשה לטבח יובלו, כרחל לפני גוזזיה נאלמים". ולהלן: "ענו וזנו וטמאו בתולות ונשים כמה מאות לעינינו".
תיאור מדהים בעוצמתו לזוועות ת"ח-ת"ט, הותיר לנו ר' נתן נטע האנובר, בספרו המזעזע 'יוון המצולה': "והרבה ק"ק [קהילות קודש] אחורי הנהר דניפר... נהרגו על קדושת השם במיתות משונות ומרות. קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים; וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך, ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים; וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית, והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה, ופרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם; והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אימותם; והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנן והוציאו העובר וחבטו בפניהן; וקצתם קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים, ותפרו הבטן, וקצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול חי מן הבטן, ותלו הילדים בדדי אימותם; וקצתם ילדים תחבו בשיפוד וצלום אצל האש והביאום אל אימותם שיאכלו מהם; ולפעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם. לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם, וכל ארבע מיתות בית דין סקילה שרפה הרג וחנק. והרבה לקחו... בשביה, ונשים ובתולות עינו ושכבו עם הנשים לפני האנשים. והבתולות והנשים היפות לקחו לשפחות ולאופות וקצת לנשים ולפילגשים.
"כיוצא בזה עשו בכל המקומות אשר היו מגיעים שמה... וספרי תורות קרעו לקרעים, ועשו מהם שקים ומנעלים לרגליהם, ורצועי תפילין לקחו לכרוך סביב רגליהם. וקצוצי תפילין השליכו בראש כל חוצות. ומשאר ספרי קודש עשו גשרים ברחובותיהם. וקצתם לקחו לתחוב בקני השרפה, אשר כל השומע תצילנה אזניו".
|
|
רבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל התוספות יום טוב למשניות, כתב לנוכח הפלצות: "אלה אזכרה בדמעות שליש, צעקה מרה גדולה אבוי, אוי, אללי בזכרי שנתיים, לא היו כהנה לרוע מיום שגלינו בגולה". וחכם אחר קונן: "פולין העדינה, הקדומה לתורה ולתעודה, למיום סור אפרים מעל יהודה, חתום תורה בלמודה, ועתה גולה וסורה, שכולה וגלמודה".
תיאורי הזוועות מצמררים גם ממרחק 365 השנים שחלפו מאז. על-פי הערכות ההיסטוריון יצחק שיפר הי"ד (שנספה בשואה), נהרגו בפרעות ונשבו (ונמכרו לעבדות), כשלוש מאות אלף נפש, ואלפים רבים השתמדו או נספו בנדודיהם בדרכי אירופה.
אי-אפשר לסיים שורות אלה מבלי להתייחס לטענת ההבל שבפי המתיימרים לנהל את פנקסיו של הקב"ה, כאילו השואה נגרמה מחמת הופעת הציונות. ומה, לשיטתכם הבוכהלטרית, היה אז, בת"ח-ת"ט, כ-250 שנה לפני הולדת הציונות ו-300 שנה לפני הקמת המדינה? את מי אתם מאשימים באסון ההוא? אם כבר פנקסנות אלוקית, אז אולי דווקא להפך? אולי השתקעותו של עם ישראל בגולה, שהאריכה את חטא המרגלים: וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, היא שחוללה את הזוועות?
|
|
| תאריך:
|
29/05/2013
|
|
|
עודכן:
|
29/05/2013
|
|
מנחם רהט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
קורצ'אק
|
29/05/13 16:07
|
|
|
|
2
|
|
לא פחות חשוב
|
29/05/13 21:22
|
|
|
|
3
|
|
קורןנאוה טבריה
|
31/05/13 06:08
|
|
|
|
4
|
|
עובדות יסוד
|
31/05/13 14:18
|
|
במפגש מנהלי טכנולוגיות מישראל ומהרשות הפלשתינית, שנערך בחסות גוגל (Google) ישראל, איגוד לשכות המסחר וראשי התעשיות המתקדמות, סיפר חמי פרס, יו"ר מרכז פרס לשלום וממארגני האירוע, שלפני כ-30 שנה הגיע לארץ הגל השני של העולים מברית המועצות לשעבר. לדבריו, הם השתלבו בתעשיית ההיי-טק ורבים מהם תרמו לה תרומה חשובה ביותר. אין סיבה, אמר פרס, שצעירים פלשתינים בוגרי חוגי המדעים באוניברסיטה לא יהיו "העולים החדשים מרוסיה" עבור הרשות הפלשתינית וגם עבור ישראל. הפוטנציאל קיים - המימוש קצת בעייתי ואיטי.
|
|
|
|
|
בני אצולת הממון הישראלית, מהתקופה שעוד לא היו בה טייקונים, יתכנסו במחצית חודש יוני הקרוב בכור-מחצבתם בברייטון שבאנגליה למפגש נוסטלגי של העלאת זיכרונות. הדברים אמורים במי שחבשו בשעתם את ספסלי פנימיית "וויטינגהם קולג'" הציונית-יוקרתית בעיר החוף האנגלית והמשתייכים כיום ל"מועדון הוויטינגהמים" של בוגריה.
|
|
|
|
|
"הבימה" יכול להיות גאה בעצמו על כך שמשהו זז שם בהנהלה, בכך שאיפשרו לכוחות חדשים של יוצרים רעננים להעלות הצגה כה משובחת כמו "אדם לא מת סתם", שכתבה שחר פנקס על-פי סיפורי דבורה בארון. וכך גם הבימוי, הוירטואוזיות של השחקנים המבריקים, העיצוב והמוזיקה. וזה שלנו – לא חומר מיובא מבחוץ.
|
|
|
|
|
אתם חוששים כי ייתכן שאתם סובלים סובלים מירידה בשמיעה? מה ניתן לעשות? צעד ראשון בדרך הנכונה לפתרון הוא האבחון. יש לפנות לרופא אף אוזן גרון לבדיקה. במקרים שמתעורר חשש כי קיימת ירידה בשמיעה מסוג כלשהו, הרופא יפנה אתכם לבדיקות נוספות, כשהמרכזית שבהן היא בדיקת השמיעה.
|
|
|
|
|
איזו התרגשות לצפות בכל אייקוני התרבות כפי שקלטה מצלמתו של מאן ריי. ללכת באולמות התערוכה, או לעלעל בדפי הספר המלווה אותה, זה כמו לראות בצורה מוחשית את כל השמות הדגולים של תחום האוונגארד חיים מול עיניך. מרסל דושאן, כריסטיאן צארה, ז'ורז' בראק, פבלו פיקאסו, חואן מירו, ג'ורג'ו דה קיריקו, מקס ארנסט, אלברטו ג'אקומטי, רנה מאגריט, אנדרה ברטון, פול אלואר, ז'אן קוקטו, ג'יימס ג'ויס, אנרי מאטיס, אלדוקס האכסלי, ווירג'יניה וולף, איב טאנגי, איגור סטראווינסקי, לה קורבוזייה, סלוואדור דאלי, קוקו שאנל, אלזה שאפארלי, ודמויות שעשו היטוריה וזכו לכותרות ראשיות כמו - ואליס סימפסון, וכוכבי הוליבוד הגדולים אז - אוה גרדנר, פולט גודאר, דולורס דל ריו, ג'ניפר ג'ונס ועד לכוכבים שזכינו להכיר כמו איב מונטאן וזולייט גרקו, כשהצילום האחרון שעשה לכוכבים אלה היה של קתרין דנב, אגדה חיה. חוויה מסחררת.
|
|
|
|
|
מעין שקיעה לתוך אפתיה
