בקרב חוקרי המזרח נקוט המונח "סושי" כקיצור לביטוי "סוני-שיעי".
שורשי הסכסוך הסוני-שיעי נזרעו באיסלאם ברגע שמוחמד, נביא האיסלאם, עצם את עיניו לעולמים בשנת 632 לספירה, מבלי להשאיר מנגנון לבחירת יורשו בהנהגת האומה. הסכסוך שנתגלע אז הפך עם השנים למאבק גלוי ורווי דם, שתולדותיו שזורות לאורך כל 1400 שנות האיסלאם. לסכסוך זה יש היבטים במישורים רבים: אישי, משפחתי, פוליטי ודתי, ועד היום הזה המאבק בין שני חלקי האיסלאם הוא "על כל הקופה".
בתקופה המודרנית נעשו ניסיונות לגשר על פני הסכסוך ולמצוא את המשותף בין חלקי האיסלאם במטרה ליצור רגיעה עדתית שעל בסיסה ניתן יהיה לנהל מדינות כמו עירק, סוריה ולבנון, שבהן חיים אלה בצד אלה שיעים וסונים. גם השייח' המצרי ד"ר יוסף אלקרדאווי, המכהן כמופתי (פוסק הלכה) של אמירות קטר, התבטא בע"פ ובכתב על החובה למצוא דרך "לקרב בין האסכולות", כאילו שהשיעה היא עוד אסכולה לגיטימית, נוספת על ארבע האסכולות הסוניות: החנפית, המאליכית, השאפיעית והחנבלית. לעדה השיעית קראו בימים הטובים ההם "האסכולה הג'עפרית" על שם אחד מאבות השיעה.
מפלגת השטן
תור הזהב של היחסים בין הסונה והשיעה היה ב-2006, על-רקע מלחמת לבנון השנייה, שבה הצליח חיזבאללה ליצור את הרושם שהוא ניצח "ניצחון אלוהי". אחרי ככלות הכל, חסן נסראללה שרד את 33 ימים של מתקפות ישראליות כבדות, שחלקן כוונו אישית נגדו, וזאת בהשוואה לצבאותיהן של מדינות ערב שכשלו בכל ניסיונותיהם לחסל את מדינת ישראל, וניגפו מפני צבאה בשישה ימים בלבד בשנת 1967. בעקבות מלחמת לבנון השנייה הכריז חסן נסראללה בראש כל חוצות - ובעיקר בערוץ "אלמנאר" ("המגדלור") שלו - כי הניצחון הוא של כל האומה הערבית והאיסלאמית. בכך הוא יצר לעצמו מעמד של המנהיג היחיד במזרח התיכון היודע ועושה מה שיש לעשות, תוך התעלמות מן ההתנגדות של המערב הכופר ושל משרתיו הגמדים - מרבית שליטי מדינות-ערב.
בשאר אסד הכריז שרק שיטת הלחימה של חיזבאללה היא הדרך הנכונה להביס את האויב הציוני.
המוני המזרח התיכון פרצו באותם ימי מלחמה בקיץ 2006 בהפגנות סוערות שבהן נישאו ברמה תמונותיו של נסראללה, והמקפידים אף נשאו את תמונותיו של אסד, התומך הגדול של חיזבאללה. לכולם, כולל לאנשי דת דוגמת שייח' יוסף אלקרדאווי, היה נוח להתעלם מהעובדה שחיזבאללה הוא קבוצה שיעית, שאירן עומדת מאחוריה, שכן אם תנועת חמאס הסונית נמצאת באותה סירה עם חיזבאללה, מה רע יכול לצמוח מתנועת "אלמוקאוומה ואלמומאנעה" ("ההתנגדות וההגנה") הלבנונית המגישה סיוע לכל "תנועת שחרור", ללא קשר להשתייכותה העדתית? ערוץ "אלג'זירה", המשמש שופר התעמולה של תנועת "האחים המוסלמים" הסונית, אימץ את חיזבאללה והקדיש לו שעות רבות של שידור אוהד, ובחברות איסלאמיות רבות, כולל זו שבישראל, עברו אנשים לא מעטים מהצד הסוני של האיסלאם לצד השיעי. רק קבוצה קטנה של אנשי דת סעודיים לא נסחפו בגלי האהדה לחיזבאללה, והביעו עמדה שלילית כלפי ההשתלטות השיעית על לבנון, כמו גם על השיח הקולקטיבי הערבי.
אלא שהאהדה לחיזבאללה לא שרדה את הסערה המטלטלת את המזרח התיכון מאז דצמבר 2010, הידועה בכינוי העיתונאי הרומנטי "האביב הערבי". המלחמה האכזרית המתנהלת בסוריה מאז מארס 2011 גבתה עד היום כ-100 אלף הרוגים, אלפים רבים של פצועים, ומיליוני סורים פליטים בארצם ובארצות השכנות. מלחמה מלוכלכת זו מתנהלת כשחיזבאללה מגויס לחלוטין לסייע למשטרו של אסד. הידיעות על מעורבותו של חיזבאללה בלחימה דולפות כבר יותר משנה. בתחילה קברו את חלליו בבית קברות זמני בבקעת הלבנון, בקרבת הגבול עם סוריה, כדי לא לערוך הלוויות במקומות המגורים ולפרסם בכך שחיזבאללה מעורב במתרחש בסוריה. במסגרת ההסתרה, גם נאסר על משפחות ההרוגים לקיים את טקסי האבל והזיכרון על מות הלוחמים.
עם הזמן הלכה התמונה והתבררה, וחיזבאללה לא יכול עוד להסתיר את מעורבותו. כדי לשמור על הפופולריות, המציא נסראללה סיפור כאילו כוחות חיזבאללה נמצאים בסוריה על-מנת להגן על מספר כפרים "לבנונים" - וחלק משומעיו הבינו שמדובר בכפרים שיעים - מפני מתקפות המורדים הסוניים. אלא שגם סיפור זה לא שרד מול המציאות שעליה דיווחו אמצעי התקשורת, שחיזבאללה הוא חלק בלתי נפרד מן המאמץ המלחמתי של משטר אסד. במשך השנה האחרונה התגברה הביקורת הציבורית בעולם הערבי על חיזבאללה עקב מעורבותו ברצח הסורים, והדברים הגיעו לשיא לפני כחודש, עת החלה המתקפה על העיירה אלקוסייר הנמצאת על הגבול שבין סוריה ולבנון, ומשמשת גשר למעבר של הסיוע, הנשק, התחמושת והלוחמים מאזור הסוני של טריפולי שבלבנון אל המורדים בסוריה. המורדים השתלטו על אלקוסייר לפני כשנה ובכך הצליחו לתקוע טריז בין אזור דמשק הבירה והאזור העלאווי בצפון מערב המדינה. מהתצלומים ומהדיווחים שהגיעו על המלחמה על אלקוסייר במהלך החודש האחרון, עולה כי כוח חיזבאללה היה זה שלחם על העיר ולא הצבא הסורי.
קרב רווי דמים זה היה הקש ששבר את גב הגמל הסוני. מאז שנפלה אלקוסייר בידי חיזבאללה נפתחו כל סכרי הביקורת, ודוברי האיסלאם הסוני מפנים נגד חיזבאללה את חיצי הרטוריקה האיסלאמית החדים ביותר, כשהם טבולים ברעל הקטלני ביותר. הביטוי השגור כיום בפיהם כשם הארגון הוא "חיזב אלשיטאן" - "מפלגת השטן" - רמז לפסוק בקוראן "מפלגת השטן הם המפסידים" (סורה 58 פסוק 19) בניגוד לשם "חיזב אללה" - "מפלגת אללה" - שגם הוא מבוסס על הקוראן (סורה 5 פסוק 56). בדרשות במסגדים ובאמצעי התקשורת קורא אלקרדאווי לכל מוסלמי ומוסלמית לצאת לג'יהאד נגד חיזבאללה בסוריה, ומאשים בגלוי את הארגון ואת והאירנים בכך שהם רוצים לטרוף את כל ארצות המוסלמים. הוא מאשים אותם שהם כופרים ומסתירים את זהותם האמיתית.
קרדאווי אינו חוסך את שבט לשונו מאסד. הוא מתאר בזלזול את השינוי בחוקה הסורית שאיפשר בשנת 2000 לבשאר לרשת את אביו כשהיה בן 34, למרות שהחוקה עד אז קבעה שעל נשיא להיות בן 40 לפחות. הוא אפילו מזכיר את השם המקורי של משפחת אסד - "אלווחש" - חיית פרא. קרדאווי קרא לכנס את כל חכמי העולם האיסלאמי בקהיר ביום חמישי ה-13 ביוני, לדיון במצב מול השיעים בכלל ומול אירן וחיזבאללה בממוקד, ולקבל החלטות בעניין. הוא רואה בברכה שהאיסלאם הסוני הגיע לשלטון במצרים, בתוניסיה, במרוקו ובתימן, וזאת בנוסף על רצועת עזה, שגם בה ערך לאחרונה ביקור.
בדבריו הודה קרדאווי במפורש שטעה ב-2006 בעניין חיזבאללה והלך שולל אחרי המראה הדתי שלו. קרדאווי מעלה על נס את חכמי הדת של סעודיה, שכבר בימי מלחמת לבנון השנייה צדקו בנוגע לחיזבאללה ולא נפלו למלכודת שבה הפיל נסראללה את העולם הערבי והאיסלאמי. הוא ביקש סליחה ומחילה מאותם חכמים על תמיכתו בחיזבאללה בניגוד לדעתם.
אלא שקרדאווי אינו לבד. גם שייח' ראא'ד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, יצא בגלוי נגד חיזבאללה הפועל נגד "אחינו" בסוריה. יש לזכור כי "אחינו" בהקשר זה יכולים להיות "האחים המוסלמים" בסוריה, אבל גם הפליטים הפלשתינים החיים בסוריה, שכמה מאות מהם נפגעו בקרבות בין אסד ומתנגדיו, ואלפים רבים מהם נמלטו לירדן וללבנון.
"חלון הזדמנויות" בעירק
המתח הגובר בין הסונה והשיעה נותן את אותותיו גם בעירק. במהלך חודש מאי השנה נהרגו במדינה זו יותר מאלף בני אדם בפיגועים של סונים נגד שיעים ובפיגועי נקם של שיעים נגד סונים. המתח הגובר בין העדות בעירק הוליד הכרזות ששני הצדדים מכריזים זה כלפי זה: "כדאי לכם לברוח מעירק לפני שיהיה מאוחר מדי", במשמע לפני שהסכינים שלנו מפרידות את ראשיכם מכתפיכם. אירן מחמשת ומציידת את צבא עירק כמו גם את המיליציות השיעיות דוגמת "צבא המהדי", בעוד שסעודיה, קטר והאמירויות מסייעות למיעוט הסוני בנשק, תחמושת וכסף. המתח ה"סושי" בארץ הנהריים גובר, והתלקחותה של מלחמת אזרחים במלוא הקיטור היא כנראה רק עניין של זמן.
גם בארזים
לבנונים רבים מתנגדים לפעילות חיזבאללה בסוריה מחשש שמא מלחמת האזרחים תגלוש מסוריה ללבנון והם יהיו קורבנותיה. השבוע בהפגנה של סונים שהתקיימה מול השגרירות האירנית בביירות, קראו המפגינים לאירן להוציא את חיזבאללה מסוריה. פעילי חיזבאללה חמושים באלות ובמקלות התקיפו את המפגינים והרגו אחד מהם במכות. הלחימה בטריפולי שבצפון לבנון בין שכונת באב אלתבאנה הסונית ובין ג'בל מוחסן שתושביו עלאווים נמשכת וגם השבוע היו בה נפגעים. לפני כשבועיים נפלו פצצות גראד בשכונה הדרומית של ביירות, מעוז חיזבאללה, וכל הסימנים מעידים על התחממות ה"סושי" גם בארץ הארזים.
יש ידיעות על כך שחיזבאללה דרש מחמאס להוציא את אנשיו מלבנון כי אינו תומכת עוד בחיזבאללה.
המתח הסוני-שיעי עלול להביא להתלקחות במדינות רבות: לבנון, עירק, בחריין, איחוד האמירויות, פקיסטן, אפגניסטן, ואולי גם טורקיה שגם בה יש מיעוט שיעי לא קטן.
אנו בישראל חייבים לזכור כי במזרח התיכון לא תמיד פועל הכלל "אויבו של אויבי הוא ידידי", וודאי לא לאורך זמן, כפי שמעיד ה"מהפך" של שייח' אלקרדאווי ביחס לחיזבאללה. העויינות והשנאה בין הסונים והשיעים לא תביא לאהבת ישראל. במקרה הטוב ביותר היא תביא לקואליציה מוגבלת טווח וקצרת מועד בין מדינות סוניות כמו סעודיה, ירדן ומצרים ובין ישראל, אבל אין לסמוך עליה. תמיד נישאר "ישות ציונית", שעל-פי האיסלאם - הסוני והשיעי כאחד - אין לה זכות קיום.
הזמן נוקף, וחיזבאללה ומנהיגו מאבדים גובה והופכים להיות יותר ויותר שנואים על מרבית הלבנונים, על נטילתם חלק במלחמה בסוריה למען משטרו של בשאר אסד, כהיענות לתכתיב האירני
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
