חסרי המעצורים

בשעה טובה ולא מוצלחת מבחינתו של נשיא המדינה שמעון פרס עומדת ועדת ביקורת המדינה של הכנסת לדון בעוד כמה ימים בדוח של מבקר המדינה על משכן נשיאי ישראל שפורסם לפני למעלה משנתיים ועד כה לא נידון בוועדה כמקובל.

מתברר ששני יושבי הראש של הוועדה לשעבר חכ"ל יואל חסון וח"כ אורי אריאל (כיום שר הבינוי והשיכון) נענו ללחצים שהופעלו עליהם על-ידי בית הנשיא ונמנעו להעלות את הדוח הקשה על סדר יומה של הוועדה.

דווקא היו"ר הנוכחי של הוועדה, ח"כ אמנון כהן, עמד בלחצים ודחה את הבקשות החוזרות ונשנות של אנשי בית הנשיא לדחות את הדיון פעם נוספת בנימוקים שונים ומשונים, אבל הפעם הם נתקלו בסירוב.

מדוע מנסים פרס ואנשיו לחמוק מהביקורת הציבורית? נראה שהסיבה העיקרית קשורה בעבירה לכאורה שעבר בית הנשיא בגיוס תרומות לוועידה השנתית של הנשיא שהוחמרה השנה בגלל חיבור יום ההולדת ה-90 לנשיא עם הוועידה שבגינן גויסו תרומות בהיקף גדול פי כמה.

דוח מבקר המדינה על משכן הנשיא שפורסם בשנת 2010 ונגנז, כאמור, עד כה הצביע על כך שאיסוף התרומות הללו אינו חוקי, אבל פרס צפצף על החוק כפי שעשה במרוצת שנות כהונתו.

סוד גלוי הוא שמבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, נתקל במהלך שנות כהונתו בקשיים רבים לערוך ביקורת בבית הנשיא בטענות שונות ומשונות, שהבולטת בהן היא ש"משכן הנשיא מצוי בשיפוצים". אף על-פי כן לא נמנע המבקר מלחשוף את מערכת הבזבוזים המשתקפת בנתונים הבאים:

תקציב בית הנשיא ולשכתו עמד בשנת 2012 על סכום של כ-62 מיליון שקל - הגבוה ביותר מאז קום המדינה. מנתונים שפורסמו באתרי משרד האוצר ופורטל השירותים והמידע הממשלתי, עולה כי בשנת 2011 הסכום עמד על 55,652,000 ובשנה שקדמה לה 38.6 מיליון. לשם השוואה: לפני תחילת כהונתו של פרס שהחלה בשנת 2007 הסתכמו הוצאות משכן הנשיא בסביבות 20 מיליון שקלים בלבד.

על אופי הבזבוז ניתן ללמוד בסעיף הטיסות לחו"ל בשנה החולפת, שעמד על כ-4,664,000 שקל, ובסך-הכל הוציא בית הנשיא על טיסות לחו"ל בין השנים 2009 ל-2012 סכום של 21,597,000 שקל.

אחרי חילופי הגברי בתפקיד מבקר המדינה החליטה תנועת אומ"ץ לא לעמוד מן הצד. פנינו אל מבקר המדינה החדש, השופט בדימוס יוסף שפירא, לפני כמה שבועות, בבקשה שייתן את דעתו להוצאות המופרזות של בית הנשיא והפננו את תשומת ליבו לכך שקודמו בתפקיד נתקל בקשיים שהערימו אנשי בית הנשיא בפני אנשי הביקורת בעת בדיקת ההתנהלות הכספית של בית הנשיא שניסו לטעון שפרס מעל הביקורת.

אין ספק שהביקורת של מבקר המדינה צריכה להתמקד גם בדרכי מימון הוועידה השנתית הבינלאומית הקרויה על שם הנשיא. בין התורמים ניתן למצוא אילי הון עבריינים. פרס לא גינה מעולם את השחיתות השלטונית במדינה ומשום כך לא ראה בתרומות הללו שום פסול. כך נהג פרס גם בתפקידיו הציבוריים הקודמים.

אחרי כל זאת לא היה מקום להתפעל השבוע מפנייתה של אחת העובדות הבכירות של בית הנשיא אל שף ירושלמי ידוע, בעליה של מסעדה יוקרתית, בבקשה לבוא עם בני לוויה למסעדה ולסעוד ללא תשלום כתנאי לכך שהוא ימשיך להופיע ברשימת ספקי המזון היקר לבית הנשיא.

האם יעלה בידיו של ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט לצאת "יבש" מההליכים המשפטיים החדשים שנפתחו נגדו השבוע בבית המשפט העליון בירושלים?

אולמרט הוכיח בעבר כמה פעמים יכולת בלתי נדלית "לעבוד" על אנשי מערכת אכיפת החוק, משרד מבקר המדינה, המשטרה, הפרקליטות, להערים על שופטים בערכאות משפטיות נמוכות יותר בזכות לשונו החלקלקה שפיזרה שקרים בשרשרת, כשרון המשחק שלו והערפל שפיזר מסביב.

דוגמה בולטת לכך הייתה הצלחתו של אולמרט לחמוק מעונש של קלון בסעיף היחיד שהורשע בו על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בפרשת מרכז ההשקעות. אולמרט הצליח להונות את שופטיו כאשר נתן להם להבין כי בעקבות העמדתו לדין פרש מהחיים הפוליטיים ודבר זה מהווה עונש כבד עבורו. בפועל חותר, כידוע, אולמרט ללא הרף תחת כיסאו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומבקש לרשת את כיסאו.

הרכב מורחב של חמישה שופטי בית המשפט העליון בירושלים דנו השבוע בערעור על זיכויו המפוקפק של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בבית המשפט המחוזי בירושלים משתי עבירות חמורות של קבלת מאות אלפי דולרים במזומן מאיש העסקים היהודי-אמריקני מוריס טלנסקי, ומנסיעות כפולות במחלקה הראשונה על חשבונם של ארגונים נתמכים.

מאז זיכויו המפוקפק של אולמרט משני כתבי אישום בפרשת טלנסקי ובפרשת ראשונטורס, הוא עטה על עצמו הילה של אדם נרדף על-ידי שלטונות החוק וטען שבמעשיו לא דבקה שחיתות אישית. רק בעוד כמה שבועות יתברר אם שופטי בית המשפט העליון בירושלים מוכנים לקבל הכרעה משפטית דרמטית שתהפוך את הקערה המשפטית על פיה.

אולמרט נראה השבוע בבית המשפט, כדרכו, גאה, יהיר ובעל ביטחון עצמי מופרז. רק סיגר יקר ועט יוקרתי מאוסף המתנות האסורות חסרו לו. הדיון בבית המשפט העליון לא יהיה התחנה המשפטית האחרונה של אולמרט.

אולמרט מנסה גם להדחיק מהציבור את העובדה שהוא עומד בימים אלה לדין בפרשת הולילנד בגין קבלת שוחד - עבירה שמחייבת את בית המשפט להטיל עונש מאסר במקרה של הרשעה.

לפני כמה ימים הגישה אומ"ץ תלונה חדשה למשטרה נגד אולמרט, בחשד שקיבל שוחד ממשפחת לבנת, בעלת השליטה בחברת נשר.

אולמרט מועסק כיום בתפקיד בכיר בקבוצת החברות של לבנת. בעבר שימש אולמרט כשר התמ"ת והגביל את ייבוא המלט לישראל כדי לסייע לחברת המלט הישראלית, וזה עוד לא הכל עדיין. כדי לחדד את זכרונו של אולמרט, פנתה השבוע אומ"ץ אל רשות המיסים בדרישה לבדוק את ההיבטים של פרשת מאות אלפי הדולרים במזומן שקיבל אולמרט מטלנסקי, שחלקם (350 אלף דולר) הוסתרו בכספת של חברו הטוב ושותפו לדבר עבירה, עורך הדין אוריאל מסר.

דרכו של אולמרט חזרה ללשכת ראש הממשלה תהיה זרועה בפרשות שחיתות נוספות.

שר התמ"ת לשעבר שלום שמחון הוא בעל קופת שרצים עמוסה; שרצים שחלקם עדיין חבויים בתוכה ולא יצאו ממנה. אחד הבולטים בהם היא פרשת ייבוא אלפי עובדים זרים לישראל לענף החקלאות, שבמהלכה גולגלו סכומי כסף ניכרים, שחלקם הגיעו על-פי החשד לידיים פרטיות. שמחון היה קשור לייבוא העובדים הללו בשעה שכיהן בעבר בתוקף תפקידו כמזכיר תנועת המושבים, אך לא משך ידו והמשיך למשוך בחוטים מאחורי הקלעים. איש הקשר שלו היה גזבר התנועה שמואל ברקוביץ ממושב תלמי מנשה. עד כה לא נחקרה הפרשה הזו לעומק חרף תלונות שהוגשו למשרד מבקר המדינה ולמשטרה - והחגיגות נמשכות.

אחת ההשלכות למערכת הקשרים בין שמחון לבין ברקוביץ הייתה באחרונה, כאשר שמחון התמנה ליו"ר המרכז החקלאי ויו"ר אגודת ניר שיתופי, המחזיקה בנכסים משותפים של המושבים והקיבוצים. ברקוביץ, ששימש עד כה בתפקיד זה הכרוך במשכורת שמנה, ויתר על מקומו לשמחון, ושניהם יודעים למה, ואולי לא רק הם.

פרט מאלף: לשמחון הייתה מאז ומתמיד משיכה לגופים שמחזיקים בנכסים רבים, אולי בתקווה שייצא נשכר מכך בדרך זו אחרת. זו הייתה כנראה הסיבה למאבק הנלאה שהוא ניהל בשנים האחרונות בדרכים עקלקלות כדי להיבחר לתפקיד יו"ר קק"ל החולשת על קרקעות המדינה. למזלו הרע של שמחון, עמד מולו הפעם יריב עיקש בדמותו של יו"ר קק"ל אפי שטנצלר, שהביס אותו וחשף את מעלליו.

שמחון זכה באחרונה לסוכריה נוספת כאשר התמנה כדירקטור בחברת שיכון ובינוי, שהייתה בעבר בבעלות ההסתדרות ונמכרה בעסקה תמוהה למשפחת אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים. וזה עוד לא הכל עדיין: שמחון ומנכ"ל משרדו לשעבר, שרון קדמי, הודיעו בימים האחרונים על הקמת קרן השקעות בחברות אגריטך בהיקף של 100 מיליון דולר. מאחר שהתעורר חשד ששמחון וקדמי עלולים לפנות אל גופים שנתמכו בעבר על-ידי משרד התמ"ת וחייבים להם, פנתה השבוע אומ"ץ אל מבקר המדינה בתביעה שיקבע כללים שישמשו כצעדי מניעה.

השבוע היה ספיח נוסף שקשור אל שמחון, שידיו הלא נקיות נשלחות לכל עבר. התברר שהגיעה בקשה חוזרת של האינטרפול לישראל להסגיר את אברהם טראוב, המשמש כיום כנשיא תעשייני היהלומים, לבקשת רוסיה, שטוענת שהוא ביצע בעבר לכאורה עבירות בתחומה.

פרשה זו אינה חדשה. כבר לפני למעלה משנה הוגשה בקשה ראשונה להסגיר את טראוב שלא נענתה והוא ממשיך לשמש בתפקידו בענף היהלומים ומכהן במקביל גם בתפקידים ציבוריים במוסדות שונים.

במהלך טיפולה של אומ"ץ בפרשה זו, התברר לנו שכאשר כיהן שמחון כשר התמ"ת הרבה להיפגש עם יהלומנים שונים וביקש מהם למנוע את השעייתו של טראוב מתפקידו כפי שדרשו כמה מהם.

קשה לדעת מה הם בדיוק האינטרסים של שמחון. אולי יש לחפש אותם במכון החדש לליטוש יהלומים שמוקם בעיר אלעד בעידודו של משרד התמ"ת ובטיפולו של טראוב. אצל שמחון הכל ייתכן.

עד לפני כמה ימים נחשב עו"ד רונאל פישר לצלופח בעל עשר נשמות שהצליח לחמוק משורה של תלונות נגדו ולנטרל פרסומים עוינים בכלי התקשורת הודות למעשי עורמה מהסוג הלא מצוי, הפצת מסכת שקרים ושימוש באמצעי הפחדה. מזלו הטוב של פישר הגיע לסיומו בעקבות מאבק משפטי ממושך ורצוף מהמורות שהתנהל בלשכת עורכי הדין, בעקבות קובלנה נגדו, שהגישה תנועת אומ"ץ בגין פגיעה חמורה בכבודו של שופט השלום לשעבר חנן אפרתי.

פישר, שייצג את העיתונאי לשעבר יעקב העליון שנחשף כפדופיל והורשע בדין, אמר לעיתונאים אחרי הקראת פסק הדין: "המעשה המגונה היחיד בתיק הפלילי הזה הינה הכרעת הדין". הפעם לא עזרה לעו"ד פישר אפילו העמדת הפנים של אדם מסכן וחסר ישע בלתי מגולח ומנותק כביכול מהמציאות שהוא הפגין מול חברי בית הדין למשמעת של עורכי הדין, שהרשיעו אותו פה-אחד.

במהלך ההליך המשפטי פנה פישר לשופטים באמצעות פרקליטתו, עו"ד רות דוד, בבקשה שיורו לי למסור לבדיקה את המחשב של תנועת אומ"ץ ואת מכשיר הסלולר האישי שלי כדי לבדוק את זהות המדליף של מסמכים ומידע מלשכת עורכי הדין, שהצביעו על ניסיונות לטייח את המשך הטיפול בפרשה זו, כפי שטויחו בעבר בוועדת האתיקה פרשות אחרות של עו"ד פישר. דרישתו נדחתה בזכות החיסיון העיתונאי שאני זכאי לו. הפעם לא עמדו לפישר כשפיו הסמויים ומתק שפתיו, וגם לא העובדה שאני הופעתי בבית הדין המשמעתי בגפי ללא פרקליט מטעם אומ"ץ.

למען האמת העובדתית, לפני הפנייה ללשכת עורכי הדין הגישה אומ"ץ למשטרה תלונה נגד עו"ד פישר, שבה נטען כי דבריו החמורים של עו"ד פישר הם עבירה לפי סעיף 255 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, העוסק בזילות בית המשפט וקובע: "האומר או כותב דבר על שופט או דיין לעניין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו - מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו עניין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה".

אומ"ץ טענה כי נראה שדבריו של עוה"ד פישר, שפורסמו בהבלטה בכלי התקשורת, חורגים ממסגרת ביקורת כנה ואדיבה, ואשר על כן אנו תובעים לחקור אותו ולקבוע אם אין בדבריו עבירה פלילית המחייבת להעמיד אותו לדין. כצפוי, התחמקה המשטרה מלחקור את פישר, שהפך בינתיים במקביל לכוכב טלוויזיה והשתתף, בין השאר, למרבה האירוניה, בסדרה בעלת אופי מוסרי על עשרת הדיברות.

אומ"ץ החליטה להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין, שבה טענה כי דבריו האמורים של עו"ד רונאל פישר הם עבירה על כלל 32 (א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), הקובע כי עורך דין ישמור על יחס כבוד לבית המשפט, תוך שמירה על כבוד המקצוע.

כמו-כן עבר עו"ד רונאל פישר על כלל 2 לכללים הנ"ל, הקובע כי עורך דין ייצג את לקוחו תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט.

התלונה הועברה לטיפולה של ועדת האתיקה במחוז תל אביב, שבמקום לדון בה הציעה לפישר להתנצל בפני השופט אפרתי. פישר התנצל בדרך לקונית, אך השופט לא קיבל את ההתנצלות שלא נשמעה כנה במיוחד. פישר התנצל פעם נוספת ובמתק המקשים כתב במקלדת: "הטחת עלבונות אינה באה בחשבון ולא רק מתוך כבוד לבית המשפט אלא מאחר שמדובר בשפיכות דמים. אין ולא יכול להיות צידוק לעלוב בך אישית או לפגוע בשמך הטוב בין הבריות ועל כן הבעתי צער עמוק ואני שב ומביע זאת כעת".

למרות שהשופט אפרתי לא הודיע במפורש אם הוא מקבל את ההתנצלות החוזרת, נחפזה ועדת האתיקה לסגור את התיק מבלי שהעניין נבדק. אומ"ץ לא הייתה מוכנה להשלים עם כך והגישה ערר לוועדת האתיקה הארצית של הלשכה. כאן החלה סחבת ממושכת בטיפול ונוצר אצלנו הרושם שיש חברים מסוימים שפועלים לדחיית הערעור. לא ברור לי עדיין מה היה חלקו של פישר בבחישה מאחורי הקלעים, אבל מתוך היכרות ממושכת עמו קרוב לוודאי שלא ישב בחיבוק ידיים.

מקור פנימי בלשכת עורכי הדין מסר לי שיש נטייה בלשכה לברוח מהתיק מחשש להתעמת עם פישר, ואף הוכנה חוות דעת שעל פיה יש לדחות את הערעור בנימוק שהשופט אפרתי סלח לפישר. גם הפעם לא עשתה הלשכה את מה שנדרש ממנה ולא בדקה היטב אצל השופט. לא נותר לי אלא לנקוט ביוזמתי במהלך דרמטי, ופניתי ישירות בכתב לשופט אפרתי בשאלה האם מחל לעורך הדין פישר על דבריו.

אחרי שהשופט אפרתי קיבל את אישורו של מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט משה גל, השיב לי בקצרה שלא סלח ולא מחל לעורך הדין פישר ואף לא קיבל את התנצלותו. ההתכתבות הועברה ליו"ר ועדת האתיקה הארצית של הלשכה, עו"ד ארד איילון, ולוועדה לא נותר אלא להפוך את הקערה על פיה ולהורות על העמדתו של עו"ד פישר לדין משמעתי.

היה פעם מאן דהוא שכינה עורכי דין מסוגו של רונאל פישר עוכרי דין. כמה שהוא צדק.