בעשור האחרון התרחבה המערכה לדה-לגיטימציה של ישראל בתחום המשפט הבינלאומי. קולות הרקע של התקופה האחרונה הם של שיחות השלום ושחרור האסירים הפלשתינים, נושאים שלפרופ' ארווין קוטלר - חבר הפרלמנט הקנדי מטעם המפלגה הליברלית ולשעבר שר המשפטים והתובע הכללי של קנדה - יש מה לומר עליהם. קוטלר הוא אחד המומחים הגדולים בעולם למשפט בינלאומי ופעיל זכויות אדם עתיר הישגים. במשך השנים ייצג אסירי מצפון רבים בעולם, ובהם נתן שרנסקי.

בנוסף, הוא שימש יועץ לנלסון מנדלה בתקופת משטר האפרטהייד וליווה אסירים באסיה ובאמריקה הלטינית. קוטלר הוא ידיד חשוב של ישראל וסנגור מובהק שלה בזירה העולמית. הוא נשוי לישראלית ודובר עברית. לאחרונה קיבל קוטלר תואר דוקטור לשם כבוד מהמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט בהוד השרון.

~ ~ ~

בראשית שנת 2000 התנהלו מגעים בין ישראל לסוריה על נסיגה מרמת הגולן. אבן הנגף הייתה סוגיית קו המים. קוטלר הגיע אז לארץ עם ראש ממשלת קנדה דאז, ז'אן קרֶטיֶין, וביקר איתו בגולן. "הוא לא הבין מה ישראל עושה עניין מ-300 המטרים שם, על הכנרת", מספר קוטלר. קרטיין המשיך ואמר: "הרי ישראל כבר הודתה שהיא התוקפן. היא הסכימה להחזיר את הגולן". כלומר לפי תפיסת העולם של קרטיין, אומר קוטלר, "לו קנדה הייתה המותקפת, לא היינו מחזירים. אם מחזירים, זה אומר שישראל היא התוקפן, כי לפי המשפט הבינלאומי, במקרה שא' תוקף את ב' לא פעם אלא יותר - אם המותקף צריך להחזיר את השטח שממנו הותקף, לא רק שזה נותן רשות לתוקף, אלא שהוא מקבל פרס.

"התוקף יכול להשתמש בתוקפנות כי הוא יודע שלא רק שיהיה פטור מעונש, אלא שיקבל הכל חזרה. אותו הדבר עם הפלשתינים. לפני שאתה נכנס למו"מ, משחררים רוצחים. זה מאותת שהחזקת אסירים פוליטיים גרידא, כי לא סביר שמדינה תשחרר רוצחים עם דם על הידיים".

ארה"ב הפעילה לחץ אדיר על ישראל במקרה הזה.

"ארה"ב רואה בעיה, וחושבת שאפשר לפתור זאת. לשם כך צריך מו"מ, וכשמתחילים - נותנים משהו. אני מבין שמבחינת הפלשתינים יש חשיבות לעניין האסירים; הבעיה היא שאלו אינם אסירים פוליטיים. גם בנושא החינוך - כל ההסתה, אני לא מדבר על הסתה שבאה מחמאס, אלא מהרשות הפלשתינית. אמרתי לעבאס: 'זה לא פוגע רק בתהליך השלום; זה פוגע בעם שלך. אם הם רוצים מדינה, לא מספיקה מדינה עצמאית אלא גם דמוקרטית, השומרת על זכויות האדם, מכבדת את שלטון החוק ומחנכת לשלום. רק כשהדברים הללו יתקיימו, יהיה אפשר לדבר על שטחים תמורת שלום.

"באותו שבוע שדיברו על שחרור רוצחים, עבאס שוב הילל מחבלים, וישראל הודיעה על שחרור אסירים עם דם על הידיים. אז מדוע שיתייחסו אלינו ברצינות אם מתנהגים כך כלפיהם? זאת לא דרך לנהל מו"מ. זאת הסיבה שעד עכשיו זה לא הצליח".

לישראל הייתה ברירה מול הלחץ?

"ישראל הייתה יכולה להתנגד לשחרור המחבלים במישור המשפטי, בכך שיש פה מערכת משפט ששפטה את האנשים האלה. לדבר על הנזק שנגרם למערכת המשפטית, אם משחררים רוצחים; כאילו לועגים לשלטון החוק. גם זכויות הקורבנות הן מושג משפטי, ואני מדבר כמי ששואף לשלום. בשביל שלום אמת וקץ הסכסוך, הייתי מוכן להגיע להרבה פשרות בסוף, אבל לא לפני".

ברקע פועל ג'ון קרי, יש שיגידו מתוך תחושה משיחית, כדי לפתור בתשעה חודשים 100 שנות סכסוך. קוטלר אומר שהוא מקבל את "רצונו הטוב", אבל דורש ממנו "להפסיק את ההסתה. אם הם לא מוכנים להפסיק, זאת עדות שהם לא מוכנים לשלום. עניין ההסתה כן חשוב לאובמה ולתרבות האמריקנית, וזה נימוק שישראלים לא מתייחסים אליו מספיק ברצינות".

ביחס לטענה הרווחת בחלק מחוגי השמאל, שגם ישראל מסיתה נגד הפלשתינים, אומר קוטלר, "אנחנו לא צריכים ליפול לתוך מה שנקרא 'שוויון מוסרי שגוי'. יש הבדל בין גזענות הקיימת בקרב ישראלים לבין גזענות שהיא מדיניות ממשלתית. אם יש בישראל מסיתים, צריך להעמידם לדין, אבל ברשות הפלשתינית מדובר במשהו אחר שקיים בחינוך, בתרבות ובכל מערכות החיים. העובדה שלא מתייחסים לזה היא נוראה. משה יעלון התייחס לזה בכהונתו הקודמת כשר לנושאים אסטרטגיים, אבל זה לא אומץ כמדיניות רשמית של ישראל".