"אסון הרפתנים" בכנרת - אסון שהוצנע ונשכח

בחול המועד סוכות שנת 1943 נערך בקיבוץ דגניה א' כינוס האסיפה השנתית של התאחדות מגדלי הבקר בארץ ישראל. לכינוס הגיעו למעלה מ-200 רפתנים ורפתניות ואורחים מכל רחבי הארץ. מה שאמור היה להיות אירוע חגיגי הפך לאסון נורא בו קיפחו חייהם 11 רפתנים ורפתניות מישובים בהתיישבות העובדת רובם מקיבוצים.

ביום הראשון של האסיפה ב-19 באוקטובר 1943 בישיבת הפתיחה נשאה דברים בפני הנאספים מרים ברץ רפתנית ותיקה ומיתולוגית מקיבוץ דגניה א' המארח. בפאתוס ובמבטא רוסי כבד ברכה את הנאספים וסיפרה בלהט על דרכה ברפת. משתתפים באסיפה ידעו לספר על "אווירת חג ומפגש מרגש בין הרפתנים". הם החליפו דעות ורעיונות בשאלות מקצועיות בנושאי הרפת: איך לשבח את תפוקת החלב, איך להתמודד עם מחלות של פרות, איזה אוכל לתת להן ועוד נושאים כגון אלה. בצהרי היום נערכה ליד חורשת אקליפטוסים בדגניה תערוכה של עגלות מצטיינות שהובאו ממיטב הרפתות בעמק. העגלות נקשרו לעצים. לכל עגלה הוצמד מספר. ועדה בחנה אותן ובחרה בעגלות המצטיינות. דבר לא בישר על האסון הקרב העומד להתרחש.

לעת ערב ביומו הראשון של הכינוס עלו הרפתנים לשייט לילי בכינרת מדגניה לעין גב. הם מיהרו לעלות על סירת גרר שנקשרה לסירת מנוע שהגיעה מקיבוץ עין גב . ודאי היו נרגשים מהחוויה המצפה להם, שכן לגבי חלקן הגדול יש להניח זו פעם ראשונה לשייט בכנרת ועוד בשעת לילה. מספר הרפתנים שעלו ונדחסו לסירות היה גדול בהרבה ממספר הנוסעים שהסירה הייתה יכולה להכיל. מעדויות ניצולים עולה כי עשרות הרפתנים לא רצו לוותר על החוויה ומיהרו - הסתערו לתפוס מקום בסירה הנגררת וחלק עלו לסירת המנוע הגוררת.

בהגיע הסירות למרחק של קילומטר וחצי מעין גב סמוך לשעת חצות לא עמדה הסירה הנגררת בעומס האנשים, היא הוצפה במים והחלה לשקוע ותוך זמן קצר ירדה למצולות. פרצה פאניקה רבה. חלק מהרפתנים קפצו למים. סביר להניח כי חלקם הגדול לא ידע לשחות. גם הכבל שחיבר בן הסירות ניתק דבר שהגביר את הפאניקה והבלבול. ספינת המנוע מיהרה לחוף עין גב כדי להזעיק עזרה. חברי עין-גב שהוזעקו למקום החלו למשות רפתנים שהחלו לטבוע. כשעלה הבוקר נמשכו החיפושים - אליהם הצטרפו דייגים מגינוסר ומהאזור, וגם כלי טיס מחיל האוויר הבריטי.

החיפושים נמשכו מספר ימים. גם צוללנים (אמודאים) הוזעקו מחיפה לעזור. במהלך החיפושים נמשו גופותיהם של: רבקה זונא (קיבוץ מזרע), גיטה פרלסון (קבוץ אפיקים), נשקה גוטסמן (מרחביה), יצחק זוהר (מרחביה), נחמיה פרידמן (נגבה) ויהודית דרש (קבוצת השרון - היום קיבוץ יפעת). יואל איייבוש (כפר-יחזקאל) ודב שואבי (קיבוץ העמל - היום רוחמה), אייזיק פיינזילבר (עמיר), יוסף רכלבסקי (כפר-יהושע) וחיים קרפט (ניר-חיים - היום ניר-עם). בסיום החיפושים התבררו ממדי האסון הגדול: סך הכל נהרגו ב"אסון הרפתנים 11 איש רובם כאמור מקיבוצים.

כמו-כן הצליחו למשות את הסירה הטובעת מקרקעית הכנרת . אגב, לימים התברר ונודע כי הייתה בעצם סירה עם מנוע מושבת, לאחר משייתה תוקנה והוחזרה לפעילות לשנים רבות.

אבל כבד ירד על הישוב היהודי בארץ, עם היוודע האסון. דוד רמז פתח את ישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות בדקת דומייה. העיתונות דאז סיקרה את האירוע ואת והחיפושים בהרחבה יחסית ואף העלתה דרישה לחקירת האסון ולברור העובדות. ביום השלושים לאסון הוציא ארגון מגדלי הבקר חוברת זיכרון לזכר הרפתנים. לפני כ-20 שנה פורסמה בעיתונות כתבה בנושא . אולם האסון באופן כללי הוצנע ונשכח כמעט לגמרי. לא נערך טקס אזכרה רשמי ולא ידוע על מפעל הנצחה רשמי להרוגי האסון כך שאין פלא שרוב רובו של הציבור בארץ כולל בני קיבוצים לא יודע על קיומו.

רוב הנספים הובאו להלוויות ביישוביהם. בקיבוץ מרחביה נערכה הלוויתם של שניים מהרוגי האסון בני הקיבוץ מאיר זוהר ונשקה גוטסמן. וכך הספידם מאיר יערי על הקבר הרענן: "שיכלנו שניים מאנשי היסוד וממייסדי הקיבוץ, עדיין ניבטות אלי עיני הקטיפה של נשקה ואותה בת צחוק רווית חיים, בת צחוק של עמל משוחרר. היה זה עמל של מפרנסת". ולגבי ההרוג השני יצחק זוהר אמר יערי: "אנו יודעים אותך איך התערבת בין הנוער, איך עלית לרגל לכינוסי התנועה, איך פיזמת את שירי הנעורים מימי הקן של השומרים". דברי הספד נשאה גם מרים ברץ בשם ארגון התאחדות מגדלי הבקר אגב מרים ברץ היא זו שפתחה את כינוס הרפתנים בדגניה שנערכה ימים מספר לפני קיום ההלוויות. ודאי לא שיערה אז איזה אסון הולך וקרב.

טקס זכרון רשמי ומשט הצדעה

אתמול (ג' (24.9.13) נערך בקיבוץ דגניה א' לראשונה טקס אזכרה לחללי "אסון הרפתנים" בהשתתפות בני משפחות החללים חברים ורפתנים. הטקס נפתח באמירת קדיש לזכר נספי האסון לאחר מכן עלו לבמה נציגי המשפחות הדליקו נרות זיכרון ונשאו דברים מרגשים לזכר יקיריהן. במהלך הטקס הוקרן סרט בהקרנת בכורה המספר את סיפור האסון וסיפורים של הנספים ובו ראיונות עם בני משפחות.

ההיסטוריון מוקי צור איש קיבוץ עין גב סקר וסיפר על אירועי התקופה. צור גילה בדבריו בטקס האזכרה כי לא לפני זמן רב שוחח עם אחד מהאנשים בקיבוץ עין גב שהיה קשור לאירוע השיט הלילי של הרפתנים והוא סיפר לו זמן קצר לפני מותו עד כמה הדבר מלווה אותו כל ימי חייו וביקש ממנו שלא ישכחו את האסון. בין הנוכחים בטקס מזכ"ל התנועה הקיבוצית איתן בראשי, חבר הכנסת לשעבר ומזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום וילן והסופר והעיתונאי ספי רכלבסקי שהוא נכדו של אחד הנספים באסון יוסף רכלבסקי ואף קרוי על שמו.

חתם את הטקס משט הצדעה מעין גב לדגניה א' במהלכו הושלכו 11 זרי פרחים ל זכרם של 11 חללי האסון במקום המשוער בו טבעה הסירה.

במקביל לטקס הזיכרון יוקם מיצב הנצחה לחללי האסון במוזיאון הרפת בקיבוץ יפעת שעוצב על-ידי האמן יובל דניאלי והאדריכל יוסי וסיד.

ה"רוח החיה" מאחורי האזכרה וכינוס המשפחות הוא דודי רכלבסקי מכפר יהושוע שאביו יוסף רכלבסקי נספה באסון. דוד ערך תחקיר מעמיק כדי למצוא ולאתר את משפחות הנפטרים שחיות עד היום בצל האסון הגדול. בני משפחות כמובן הוזמנו לטקס. למעשה זהו טקס זיכרון ראשון רשמי לרפתנים מאז נספו לפני 70 שנה.

השאלה העולה המנסרת מדוע הוצנע והושכח משהו סיפור אסון הרפתנים. אין תשובה מוחלטת לעניין אבל יתכן מאד כי ראשי ההתיישבות העובדת והתנועה הקיבוצית והמפלגות הקשורות אליהם "לא התלהבו" לספר את סיפור "אסון הרפתנים" אולי מטעמי בושה וגם משום שלא רצו להתעסק עם "נושא בעייתי" זה שלא נחקר היטב.

אבל על זה נאמר מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.