הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   ספרות  ספרים  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
כושלים עם החיים - אז באים עם המתים
01/10/2017   |   אפרים הלפרין
 
 
 
חמאס מתקרבת מחדש לסוריה
01/10/2017   |   יוני בן-מנחם
 
 
 
ניסויים רפואיים בילדים חיים, הייתכן
01/10/2017   |   בעז שפירא
 
 
 
מאזניים והתאמתו לשאר המזלות
01/10/2017   |   צילה שיר-אל
 
 
 
הגנרלים מרסנים את טראמפ
01/10/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
הקסם הספרדי של הסופר אורציון ישי
אורציון ישי איש ירושלים [צילום: הרצל חקק]

[צילום: הרצל חקק]

אורציון ישי, הסופר הירושלמי הלך השבוע לעולמו. במהלך השנה, הוציא לאור קובץ סיפורים חדש "ספר כתום". לפני כשנה נפגשתי איתו כדי להבין את המניעים לכתיבתו, לתהות על הקסם הספרדי בין השורות, על הלחן הירושלמי המפעים את סיפוריו. אורציון ישי מספר על חייו, על כתיבתו, על חדוות היצירה. יהי זכרו ברוך.

▪  ▪  ▪
ביום ראשון, ג' מרחשוון תשע"ד , 6 באוקטובר 2013 הובא למנוחות הסופר אורציון ישי. הוא נפטר בשבת, לאחר ייסורים ממחלה קשה. קהל רב הגיע לבית ההלוויות בהר המנוחות בירושלים. חבריו הספידו אותו, תלמידים, מורים שעבדו עמו, ובאתי להספידו כיושב-ראש אגודת הסופרים העברים.

מותו השרה על כולנו צער כבד. אבידה גדולה לספרות העברית, חבר יקר שלנו הלך לעולמו, הסופר אורציון ישי.

לאחרונה הוציא ישי לאור קובץ סיפורים חדש "ספר כתום" - ספר שמצטרף לספרו הקודם - "לשתוק עם פרננדו" - גלריה של ספרים מרתקים. לא שכחנו את "חבצלות לקצין צעיר" ואת קובצי סיפוריו הקצרים. היקף יצירתו היה מרשים, והמשוב החיובי מן הביקורת ומן הקהל שווה התייחסות מיוחדת.

לפני שנה הלכתי לראיין אותו. רציתי להבין את דרכו, לעקוב אחר מסלול יצירתו. למי שלא מכיר, אורציון הוא סופר ומחנך - ומשורר בנשמה. עטור פרסים ספרותיים - ובין היתר - זוכה פרס היצירה של ראש הממשלה.

אורציון ישי ידע לכתוב בדרך שובת לב, יודע לקחת אותנו בספריו לדרך עשירה בתובנות: למסע בעקבות אהבות וזיכרונות, ועדיין נשמתו מרחפת בירושלים. אחד הסיפורים המרכזיים שלו, הסיפור על הנזירה קלרה, מגלה פכים די נשכחים, רמזים מרתקים על יהדות וזהות, ומוביל אותנו בעקבות ההיסטוריה המופלאה של האנוסים.
ישי היה ונשאר כל ימיו ירושלמי והוא גם ספרדי, והזהות הכפולה הזו מהלכת קסם על הסיפורים. הקובץ האחרון שמשך את תשומת לבי הוא "לשתוק עם פרננדו": אנו חשים את הקשר לניבים ספרדיים, ללשון הלאדינו, מגיעים בעקבות אחד מסיפוריו לאראגון הקסומה בספרד, ולומדים ניבים אבודים, שמוצאם מן התקופה של טרם הגירוש.

נשמתו המוסיקלית של אורציון ישי מפעפעת בסיפורים, ומי שקורא נסחף אחר הלחן הנסתר המוטמע בין השורות, לקסם של אותם תווים ומלים מתרבות ספרד, לאותן שורות של סרוונטס, לדמותו האצילית המרחפת מעבר למלים.

סופרים רבים שכחו, שסיפור אמיתי הוא סיפור קולח ושובה לב, וישי יודע את המלאכה הזו וכותב ביד אמונה ובוטחת. הקוראים יוצאים עמו למסעות, ואורציון כמדריך טוב וכנווט טוב, ידע להוליך אותנו ברחובות זרים בספרד, וכך גם בשוקי ירושלים, ברחובות שכונת הבוכרים, היטיב לההפנט אותנו בתיאורים צבעוניים, בדמויות מסתוריות, בריחות הזעתר והתבלינים.
ניכר, כי ישי הלך בכתיבתו אחר עברו ואחר ילדותו, ואנו הקוראים הצלחנו לגעת תוך כדי המסע, בשביבי חיים מרתקים, להשלים לעצמנו שביבי חיים, ללקט תוך כדי הליכה ספוגת חוויות, קטעים מאותו פאזל גנוז, להתפעם מאותו פאזל של ילדותו, של ירושלים הבלתי נשכחת.

אביא כמה דברים שאמר לי באותה שיחה על יצירתו, על ילדותו הקסומה - אולי כך נבין "לְמָה התכוון המשורר".

להלן מבחר שאלות מן הראיון:

מגוון יצירותיך, הנושאים, ההתחדשות בכתיבתך - כל אלה מעוררים את השאלה - האם אנו ממשיכים לעצב את עצמנו ואת זהותנו מיצירה ליצירה?

תשובה: בורחס אמר פעם, שהסופר כותב כל חייו את אותו הספר, ואני סבור שיש משהו בדבריו. אבל בכל ספר חדש מתעצבת זהות חדשה, שהרי לא מקרה הוא, שמשתמשים במטאפורות של לידה, כאשר מתייחסים לספר. אומרים 'הספר יראה אור' או 'הספר 'יצא לאור'. אפילו אומרים, שהספר נמצא 'על האבניים' ומטפורות דומות הקשורות בלידה. כמו שכל תינוק חדש נושא זהות חדשה, כך גם הסופר. עם כל ספר שלו הוא מתחדש.

בכל זאת, אתה מחובר לזהות קבועה שלא עוזבת, לירושלים.

תשובה: בכל ספר אני מתחבר מחדש אל העיר, שבה נולדתי וגדלתי. מעולם לא עזבתי את העיר ולא חשבתי על כך. הוריי עלו לירושלים מתוך רצון להתמזג מחדש עם העבר, בפירוש תודעה ציונית דתית אמיתית. אבי נטש חיים טובים ונוחים בגולה ועלה עם משפחתו לירושלים. וגם הוא לא נטש אותה מעולם. כל זאת למרות הקשיים, למרות דאגות הפרנסה, הוא לא ויתר על ירושלים עירו. אני חש גאווה גדולה בעקשנות שלו, במוטיבציה שלו. חלק מעלילותיו ועלילות המשפחה אכן באים לידי ביטוי בספריי, ביצירותיי.

אתה נאמן לילדותך בכל הספרים. הלא כן?

תשובה: אשיב לך תשובה ביאליקאית. ביצירה 'ספיח' כותב ביאליק על הרשמים של ילדותו שנשארו קבועים בו כל ימי חייו ומהם שאב את השראתו כל הזמן, בבחינת "אין אמת כאמיתם ואין ממשות כממשותם". זה עוד לא אומר, שנוכל היום להתעלם מההווה, מה גם שיש התרחשויות הראויות לעט סופרים. אבל אני מרגיש עם העבר נוח, בבחינת "אני מרגיש בבית". האור של העבר מקיף אותי, לא זכיתי באור מן ההפקר.

אני מבין שכל סיפור מעורר בך זיכרונות, רגשות...

תשובה: כתיבה היא חרב פיפיות מצד אחד , אבל מצד שני יש תחושת סיפוק עילאית. כשמדובר בפרוזה מדובר בעבודה שחורה וקשה. איך הגדיר פעם תומס מאן סופר? סופר הוא אדם שמתקשה בכתיבה, כך אמר. אהבתי את הגדרתו ואני מזדהה איתה , כי היא הולמת אותי ואת כתיבתי. אם תוסיף לכך את הרגשות והזיכרונות העולים בי בתהליך הכתיבה, הכל מתנגש בי, הווה בעבר, ואתה הנזקק להרבה שליטה כדי ליישב בין הרגשות, בין הסתירות, בין היכולת לשלוט בהם. ברגע שהרגשות יתגברו, ברור לכל סופר, שיצירתו תתקפח.

מה באמת נותר מן העבר? כיצד מצליחים לתת לכול להעשיר את היצירה בדרך שבה אתה עושה זאת?

תשובה: האווירה של השכונה, הפסיפס הצבעוני של הדמויות, אווירת החגים בשכונה, היצרים, האהבות, תערובת של טיפוסים פשוטים ומרתקים. זה הולך איתי לכל מקום. קשה לשכוח את המוזיקה, השירה, השפה, התפילה, הפיוטים בתי הכנסת של השכונה - ותוסיף לכל זה עניינים מיסטיים, רפואה עממית, אמונות בגורל. והיו גם הרבה דברים נסתרים : עזרה הדדית, מתן בסתר, רכילות מרתקת. הרבה יחד, שמחות משותפות. קשה לשכוח את החיים המרתקים האלה.

האם חדוות היצירה נשארה, האם אין עייפות החומר?

תשובה: אין עייפות. כל שנה ביום כיפור בשעת הנעילה, כשההיכל בבית הכנסת נפתח לבקשות, לא ביקשתי אף פעם פרנסה או הצלחה, רק כוח להנציח את השכונה ולהפוך אותה למקונדו של מרקס. תמיד מלווה אותי התחושה, שעדיין לא מיציתי את עלילות השכונה על כל רבדיה, על כל העומק של הגלריה שבתוכה חיינו. לכל סופר יש שאיפה נסתרת, שיוסיפו ויקראו את דבריו, גם כאשר כבר לא יהיה בין החיים.

ספריך מצליחים לעצב דמויות שקשה לשכוח. האם בספרך "לשתוק עם פרננדו" יש המשך לאותו להט?

תשובה: להט היצירה נותר, ותמיד יש החשש מן השתיקה שתכלה הכול, שלא תיתן לי להנציח, לכתוב. ראה, למשל את השם של היצירה 'לשתוק עם פרננדו'. מזווית מסוימת אפשר להצדיק את עניין השתיקה. השתיקה היא מעין התכנסות , תהליך של אינקובציה. המעבדה הנפשית זקוקה לעתים לתהליך כזה, לעבד חומרים כדי להעלות אותם על הכתב. כוח היצירה, אש היצירה, אלה תמיד ישמרו עליי ואני מקווה שאמשיך לכתוב וליצור. זה הדלק שלי.

קורות חייו

אורציון ישי הלך לעולמו, אך קורות חייו של אורציון ישי מלמדות על דרכו ועל סיפור חייו המעניין, על זהותו המעוגנת בחיי העם הזה, בחיי הארץ הזאת, בחיי ירושלים.

אורציון ישי נולד בירושלים להורים יוצאי מונסטיר (ביטולה) שבמקדוניה, שאבות אבותיהם נתיישבו בה מאז גירושם מאראגון שבספרד בשנת 1492.

את השכלתו היסודית רכשתי בתלמוד-תורה "בית אהרון" בירושלים.
את לימודיו התיכוניים השלים במסגרת אכסטרנית אחרי שחרורו מצה"ל. למרות הקשיים הצליח אורציון להשלים השכלה אקדמית: תואר ראשון, תואר שני, תעודת הוראה.

למעלה משלושים שנה עסק בהוראת מקרא בבתי-ספר תיכוניים בירושלים ועשרות שנים ריכז את מקצועות לימודי היהדות . כמו-כן שימש במשך שנים אחדות כמדריך למורים מטעם בית-ספר לחינוך של האוניברסיטה העברית.

בשנים 1974-1972 היה שליח מטעם הסוכנות היהודית, המחלקה לשיגור מורים, בסנטיאגו דה צ'ילה שם ניהל את בית-הספר היהודי על שם חיים ויצמן.

אורציון היה פעיל למען הסופרים: חבר באגודת הסופרים העבריים. משנת 1996 ועד שנת 2002 חבר הנהלת אגודת הסופרים העבריים. בשנת 1995 כיהן כיושב-ראש הנהלת בית-הסופר בירושלים. חבר מועצת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו.

אורציון ישי כתב ספרים רבים, חלקם ספרים מקצועיים למורים:
פרסומים בתחום הספרות היפה: קובצי הסיפורים המקסימים: "הכול באותו יום", "על החוטים ועל לאורה", "צבעונים", "חבצלות לקציר צעיר" שהיה רב מכר ולהיט מיוחד, ואל נשכח פרסים ספרותיים נכבדים:

הקובץ "הכל באותו יום" זכה (1978) בפרס ע"ש פרננדו חנו במכסיקו. הסיפור "צבעונים" זכה (1980) בפרס מטעם משרד החינוך והתרבות.

יהי זכרו ברוך.

תאריך:  10/10/2013   |   עודכן:  10/10/2013
הרצל חקק

מועדון הבלוגרים עוקבים: 25לקבלת רשימות הרצל חקק לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הקסם הספרדי של הסופר אורציון ישי
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
להרצל שלום
10/10/13 18:06
2
אריה קרישק
14/10/13 11:39

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
שמש מהולה בחלב עננים שפוכה על הכיכר. הסתיו מפייס את הלב, והלב מפייס את חֲרוּלָיו. "אני כבר מזהה אותךָ לפי הצל שלך", אמרתי לילד שקרב אליי, והילד, שחיוכו נבון, סיפר שדודתו עומדת לפתוח פארק נמרים ומעוניינת שיעזור לה. "אתה מתבדח?", ביררתי. "לא", ענה בחיוך שזוויתו האחת גאווה וזוויתו השנייה מרירות. מיד דמיינתי את דודתו כאותה "דודה קלוטילדה" שעגנון מתאר ב'עד הנה', כלומר כאישה תכליתית ואכזרית היודעת לשעבד לצרכיה את כל סובביה. דודה קלוטילדה הקימה בברלין חוות רכיבה על סוסים, ודודתו של הילד מקימה חוות נמרים. ואם לא ייזהר, שכני הקטן, הוא עלול להפוך בן חסותה המאולף, כפי שאירע לאחייניתה של קלוטילדה הכרוכה אחר דודתה ככלבלב.
10/10/2013  |  חגית כהן  |  כתבות
הגוף הנשי עמד בחזית השיח התרבותי משחר ההיסטוריה. הדימוי הנשי קיבל ביטוי משתנה על רצף הזרמים האומנותיים והותיר חותמו על התפיסה של היופי האידיאלי באותן תקופות ואף בימינו. והגוף הנשי מושפע מגורמים חברתיים, תרבותיים והיסטוריים. האמנות, ככלי המעביר מסרים תקשורתיים, משקפת גם סטנדרטים של יופי ומעבירה מסרים של אידיאל היופי הנשי.
10/10/2013  |  גלית פרי  |  כתבות
חרף היותה מדינה מוסלמית - לא התנכרה אי-פעם אלבניה ליהודיה. אפילו בתקופת השואה לא הצליח הכיבוש הגרמני במדינה הבלקנית הקטנה לשים את ידיו עליהם. השלטונות האלבניים סירבו אז בתוקף לציית לצו הכובש הנאצי ולהסגיר לידיו את רשימת 200 היהודים שהתגוררו בגבולות המדינה. יתר על כן: זרועות השלטון האלבני דאגו, ביוזמתם, לספק למשפחות היהודיות מסמכים מזויפים, שסייעו להן להיטמע בין שאר אזרחי המדינה.
10/10/2013  |  ראובן לייב  |  כתבות
בחו"ל כבר הבינו את השיטה ושם חתונה מסתכמת בזוג שעומד מול כומר ואומר "איי דו", שמים טבעת אחד לשניה ויוצאים לדרך עם אוטו עם פחיות מרשרשות ומתחילים את החיים. אבל בארץ, אוהבים את הגרנדיוזיות אם חתן כלה לא צונחים ממטוס לתוך החופה ומשלמים רק את החתונה עד סוף חייהם צמוד למשכנתא, זה לא מספיק. אבל בהחלט יש אפשרות ליצור חתונה בזול וגם גרנדיוזית.
10/10/2013  |  עודד אלקובי  |  כתבות
29 השנים שחלפו מאז ייסד הרב עובדיה יוסף מנוחתו עדן, את מפלגת 'ספרדים שומרי תורה', שס, השכיחו את הסיפור האמיתי באשר לנסיבות ייסודה. שנות הדור שחלפו מאז, הולידו בדיות והבלים שונים ומשונים, באשר לימי הבראשית של התנועה, אשר הדהימה ב-1984 את הציבור הישראלי בכלל והפוליטיקה הישראלית בפרט, כשהגיחה לכנסת בבחירות הראשונות בהן השתתפה עם ארבעה מנדטים, בדיוק כמספר המנדטים שגרפה אז, לשם השוואה, המפד"ל הוותיקה.
09/10/2013  |  מנחם רהט  |  כתבות

פורומים
ספרות
ספרים
תרבות
כתבות מקודמות
צוות חדשות עולם
הביטוחים שיגנו על הכסף שלכם - המדריך למתחיל
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט