השופטת: הרשמת הבכירה סיגל אלבו, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום שלישי, 5.11.2013, שעה 14:00

הנושא: קדם-משפט אזרחי


"אני מתנצלת, הייתה לנו ישיבה אצל הנשיאה ולא יכולתי לצאת" - נכנסת סיגל אלבו לאולם בשעה 14:16. האמת היא, שממילא אי-אפשר היה להתחיל בזמן, כי הצדדים לא היו, אבל הקלדנית באמת חיפשה את אלבו כמה דקות קודם לכן ולא מצאה אותה.

בתיק הראשון מודיעים הצדדים שהגיעו להסכמה בתביעה סביב תאונת דרכים. אלבו לא מבינה מה הם צריכים ממנה: "אתם רוצים רשמית שאני אשמע את העדים?". הצדדים מבקשים שהיא תתן פסק דין ותפסוק הוצאות לעדה. אלבו פונה אליה: "את כבר היית פה פעם, לא?". העדה נרעשת-למחצה: "בחיים לא!". אלבו מחייכת: "בסדר, תודה". עורכי הדין מתלוצצים ומחליפים ביניהם מחמאות, מודיעים רשמית על ההסכמה וקצת מתווכחים על הסכום.

הקלדנית לוקחת פיקוד: "איזה סכום?". התשובה: 5,189 שקל + אגרה + שכר טירחה של 1,250 שקל. אחד מעורכי הדין אומר שזהו שכר הטירחה המינימלי, אך אלבו מתקנת: "זה לא שכר טירחה מינימלי, אלא שכר טירחה מוסכם מינימלי. המינימלי לפי התקנות הוא 920 שקל, כבר דיברנו על זה. אם הייתי מבקש פסק דין בהעדר הגנה, הייתי נותנת לך 920". ואז אלבו נזכרת: "אה, והוצאות העדה" - פוסקת לה 200 שקל ואומרת לעורכי הדין שיסתדרו ביניהם בנוגע למי ישלם לה.

באווירה משפחתית, מסכימים שני עורכי הדין שאפשר היה לייתר את כל הדיון ומדברים על התיק שיש להם מחר - וכל זה בנוכחותה של אלבו. כעת היא פונה אליהם: "ראיתי את עורך דין - שכחתי איך קוראים לו". אחד מהם מזכיר לה, אלבו מחייכת שוב, מבקשת לקרוא לו ומתחילים את התיק הבא חמש דקות לפני המועד ("אין לי בעיה להתחיל בשתיים וחצי", היא אומרת, אך הצדדים רוצים להתקדם).


"אם בריאים - הגיל לא משנה"


שוב מדובר בתיק תאונת דרכים: נהגת שמכוניתה נפגעה מאוטובוס של אגד, כאשר המחלוקת היא מי אשם. בא-כוחה של חברת הביטוח מגדל מעלה לעדות את הנהגת בת ה-72: "תירגעי, אל תתרגשי, זה אפילו יהיה לך נחמד". הצדדים משוחחים על הגיל ואלבו תורמת את החיוך הקבוע שלה: "השאלה היא איך מגיעים לגיל הזה. אם בריאים - הגיל לא משנה. בגיל 40-30 לא חושבים ככה, כולם נמרצים". עורכי הדין משוחחים עוד קצת על פטירות וצוואות, ואלבו מאפשרת להם.

סוף סוף אפשר להתחיל את העדות. אלבו מזהירה את הנהגת ומבקשת: "תספרי לי איך קרתה התאונה. שנייה, תמונות". הצדדים קצת מתווכחים ברוח טובה על התמונה ואלבו מבקשת שוב מהנהגת לתאר את התאונה. היא מקשיבה לה בתשומת לב ומביטה בה, תוך העלאת שאלות שמיועדות לחדד את הפרטים - ברוח נעימה מאוד, שלא תפחיד את הנהגת. כאשר זו ממהרת מדי להשיב, אלבו ממשיכה באותה רוח: "תני לו לסיים את השאלה, אחר כך תגידי". לעומת זאת, כאשר בחקירה הנגדית מתערב בא-כוחה של מגדל, אלבו מגיבה בתקיפות: "לא להפריע, זו חקירה". לאחר העדות מוודאת אלבו שהנהגת לא הפסידה יום עבודה ופוסקת לה 150 שקל.

כעת עולה נהג האוטובוס. אלבו שואלת: "מה שמך?", אבל הוא שמע "מה שלומך" ומשיב: "ברוך ה"". אלבו צוחקת: "לא, מה שמך?". היא מזהירה אותו, מוודאת שהנהג (עולה מאתיופיה) מבין עברית היטב ומבקשת גם ממנו שיספר כיצד קרתה התאונה. "לא הבנתי, תסביר לי לאט-לאט איך זה קרה". אלבו ממשיכה בקו הנעים שלה, מה שלא מפריע לה להציב את השאלות המשמעותיות: "למה לא עצרת [אם ראית את המכונית נכנסת למסלול שלך], זה מה שאני לא מבינה". שאלותיה של אלבו ממשיכות להיות חדות וממוקדות לנקודות המחלוקת החשובות באמת.

כאשר הנהגת מנסה להתערב בזמן עדותו של הנהג, אלבו מעירה מיד - בנועם אך בתקיפות: "אני מבקשת לא להפריע". היא גם מעיינת במסמכים כאשר עולה הצורך. כאשר עורך דינה של הנהגת מרים את קולו, אלבו מתערבת: "אל תצעק עליו". לעומת זאת, כאשר נציגי הצדדים מתווכחים האם הנהג נכשל בלשונו בעת הודעתו על התאונה, היא אינה מתערבת. כאשר עורך דינה של הנהגת מציג לו את התמונות, ניתן לראות מנוד ראש קל שלה, כמי שאינה מאמינה להסבריו. אך כאשר הנהג אומר שאולי נסע דקה בצאתו מהתחנה בטרם קרתה התאונה, ובא-כוחה של מגדל מסתער על אמירה זו כמוצא שלל רב, אומרת לו אלבו: "אי-אפשר לתפוס אותו על המילה הזאת".


"ינואר בזמן הזה - זה חושך"


בא-כוחה של הנהגת מתעניין מדוע לא הביא הנהג לעדות את מי שלדבריו היה עד לתאונה. עורך הדין של אגד משיב: "אני אענה על זה". אלבו: "הוא [הנהג] באמת לא יכול לענות". עורך הדין של אגד אומר שהמתמחה שלו שוחחה עם העד, הוא אמר שאין לו זמן וגם ציין שלדעתו הנהגת אשמה בתאונה. בא-כוחה של מגדל מתקומם: "זה לא הוגן מה שהוא עושה". אלבו לא מתרגשת: "הוא מסביר למה העד לא יכול לבוא".

כאשר מבקשת הנהגת לומר עוד משפט אחד על השעה בה התרחשה התאונה, אומרת לה אלבו: "תגידי לעורך הדין שלך" - אבל לבסוף מאפשרת לה לומר. "לא משנה", מסכמת אלבו נקודה זו, האם התאונה הייתה בשש בערב או שמא בשמונה בערב, "שניהם מסכימים שזה היה בחושך. ינואר בזמן הזה - זה חושך".

שני עורכי הדין מסכמים, תוך שימוש - כמו בזמן העדויות - במכוניות צעצוע כדי להדגים את גרסאותיהם. גם הפעם אלבו מאזינה בתשומת לב רבה, ואף מאפשרת לשניים להמשיך להתווכח עוד קצת לאחר סיום הסיכומים. היא אינה אומרת זאת, אך ברור שאת פסק הדין תשלח מאוחר יותר.

השורה התחתונה: שופטת המשרה אווירה נעימה מאוד, במיוחד כלפי בעלי הדין שאינם מורגלים בהופעה בבית המשפט, לצד שמירה על סדרי הדין. זמן מה מתבזבז על שיחות חולין בין עורכי הדין, אך גם זה תורם לאווירה שאולי מקלה על הצדדים להתפשר או לכל הפחות לנהל את הדיונים באווירה עניינית.

מזג שיפוטי: 9.

יעילות: 8.