השופט: עוז ניר (נאוי), בית המשפט השלום בנתניה

המועד: יום ראשון, 22.12.13, שעה 09:45

הנושא: הוכחות בתיק פלילי

"אנחנו עושים את המיני-גישורון הזה, כי יש צדדים שלא הגיעו ואני עוד לא יודע איך להתייחס לזה", אמר השופט עוז ניר (נאוי) לצדדים כאשר נכנסתי לאולמו. הוא לא התכוון להסביר לי מה קורה, אך בהחלט זה הכניס אותי לעניינים. מדובר בשני תיקים של עבירות בנייה הנשמעים במאוחד, כאשר בשניהם נאשמים הן בעלי הקרקע והן השוכרים.

ניר מנהל דיון לחלוטין לא פורמלי: הדברים לא נרשמים, הוא מבקש מעורכי הדין לשבת כך שירגישו בנוח, הוא מתערב ללא הרף ומנסה לכוון אותם. ההגדרה שלו קולעת: "מיני-גישורון". הוא פונה לתובע: "אל תכעס. יש משמעות לזה ששנתיים לפני העבירה הוא [הבעלים] פעל להסרת המחדל".

ניר ממשיך: "גם כשאני רואה את המצב הראייתי שיש בתיק הזה, ומחבר את הנסיבות ואת פסק הדין לפינוי". באמצע המשפט נכנס אחד הנאשמים, וניר מבקש שייצא לרגע: "שנייה, אני מדבר עם עורכי הדין, תכף תיכנסו". הוא ממשיך את המשפט מהמקום בו הפסיק: "יש לזה משמעות. צריך לשקול למחוק אותו [את הבעלים] מכתב האישום וזו המלצתי. אני אומר את זה לאדוני בפרט לאור מה שראית, שנעשו פעולות על-ידי האיש לפנות אותם".

כאשר התובע מגיב והסניגורית מתערבת, ניר מבקש: "תני לו שנייה לסיים, אני רוצה לראות איך אפשר לסיים את התיק". התובע ממשיך להסביר את עמדתו, אך ניר לא משתכנע: "זה לא תיק מורכב. אני סבור באמת ובתמים שזה המקרה שבו צריך לעשות הערכת מצב, חבל שלא עשינו את זה קודם". התובע אומר שאין לו סמכות למחוק את הנאשם, והוא יכול רק להעביר הלאה את דבריו של ניר.

"כתב האישום הוא קדש הקדשים"

ניר: "תעבור את ה-no case [אין להשיב לאשמה]; מה תעשו אחרי זה? אתם טוענים שנאשם 1 משכיר את הקרקע לנאשם 2. הוא לא משכיר, אולי הוא השכיר". התובע מנסה להמעיט מחשיבותה של האות הבודדת הזו, אך ניר לא מוותר: "אנחנו בהליך פלילי. כתב האישום הוא קדש הקדשים. כל פסיק הוא משמעותי, ואם יש פה טעות אני צריך לזכות אותו, חד-משמעית".

ניר פונה לנאשם 2: "איך תנהל את התיק הזה? לבד?". הנאשם משיב בחיוב וניר פונה לתובע: "מה תבקשו בתיק אם הוא חלילה יורשע?". התובע: "אני לא בטוח שזה המקום שבו נבקש מאסר". ניר: "זה לא המקום". ניר מסביר לנאשם מה יקרה אם יורשע ומבאר: "אני מחויב להסביר לך את זה כי אתה לא מיוצג. אל תודה ואל תגיד כלום. מה שאני כן מציע, שאולי תדבר עם התובע ותנסה להגיע איתו להבנות כדי שנוכל לסיים את העניין שלך".

התובע: "אני מרגיש חוסר נוחות להגיע להסדר כשהוא לא מיוצג". ניר: "השאלה היא אם נמנה לו את הסניגוריה הציבורית. מה מסגרת הקנס שמבקשים שם?". התובע: "אני זקוק לעדות שלו". ניר: "הוא יכול לבוא להעיד, זה לא קשור". התובע: "ההסדר כולל עדות". ניר: "אז חשוב שהוא יהיה מיוצג, צריך למנות לו סניגור". הסניגורית של הנאשם האחר נזעקת: "אנחנו מדברים על עד מדינה?". ניר נותר רגוע לגמרי: "לא צריך לעשות דרמה. אני מבין את הקושי של התובע".

הוא פונה לנאשם: "אני מנסה לעזור לך". הנאשם משיב: "אם אתה רוצה לעזור לי, תיכנס לתיק ההוצאה לפועל" - ואז הוא מתחיל לצעוק על הפקח שבא להעיד. ניר: "זה שאתה צועק, זה לא עוזר". ניר חוזר לתובע: "אין מנוס מדחייה, עם כל הצער שבדבר, ובתיק הזה אני רוצה שהוא יהיה מיוצג. אני מאמין שאם הוא יהיה מיוצג, תגיעו להסדר כזה או אחר".

"עכשיו נמצא מועד נורמלי קרוב"

כעת ניר פונה לסניגוריות: "אולי אתן נהנות לבוא כל פעם מחדש, אבל את התיק הזה צריך לגמור". ולתובע: "אני באמת חושב שיש בעיה. [אבל] גם בתיקים אזרחיים קורה שאני אומר ביום הראשון שיש בעיה, ואז אני מקבל את התביעה". התובע: "אנחנו מעריכים את אדוני כשופט מקצועי ואנחנו יודעים שהוא יוכל להחליט אחרת כשישמע את הראיות". ניר בחיוך: "אתם יכולים לבקש לפסול אותי". התובע: "אדוני יודע שאנחנו לא שם". ניר שם לב למאבטח שנכנס: "הכל מעולה, אני מרגיש בטוח".

אחרי 30 דקות של דיון לא פורמלי, הגיע הזמן לכתוב משהו בפרוטוקול. אחד הנאשמים וסניגורו לא התייצבו, המדינה לא הצליחה לאתר את הסניגור ואין מנוס מדחיית הדיון. "עכשיו נמצא מועד נורמלי קרוב. כמה זמן אנחנו צריכים [להוכחות]? שלוש שעות זה מספיק? כשהייתי עורך דין והיו קובעים לי הוכחות ליום ראשון - ואני לא עובד בשבת והיום גם לא נותן החלטות במוצאי שבת, שלא יגידו שעבדתי בשבת - זה בעייתי. אבל המועד שאמרתי לכם זה יום ראשון, ולכן אני קובע ל-11:30". ניר מקציב שעתיים וחצי ב-13.4.14, מוציא צו הבאה לנאשם ומורה לסניגור לנמק מדוע לא יוטלו עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה.

"105 מתוך 100 בקשות נדחות"

כעת חוזר ניר לאותו נאשם שלדעתו יש למחוק מכתב האישום, ויש לו הצעה מעשית לסניגורית שלו: להגיש מעין בקשה לעיכוב הליכים. "נכון שמתוך 100 בקשות שמוגשות ליועץ המשפטי, 105 נדחות. אבל הפעם יש נסיבות שצריך להגיש". הוא מציע לה לפנות במישרין למנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, אם כי הוא ממהר להבהיר: "אחרי שאני אשמע את התיק אני אתן הכרעת דין שלא יהיה לה שום קשר למה שאמרתי היום".

באותו תיק נמצא הנאשם שאינו מיוצג, וניר בהחלט רוצה את הסניגוריה הציבורית בתמונה: "יש שם עורכי דין שעיסוקם בחריגות בנייה. כשהם נכנסים לתמונה, הם מאוד עוזרים. אפשר מאוד לפשט את ההליך". הוא פונה לנאשם: "ימונה לך סניגור והוא יחפש אותך. חשוב שתשתף איתו פעולה. אם בעוד שבועיים אתה רואה שלא התקשרו איתך - תתקשר לסניגוריה עם הפרוטוקול, קח את המספר מהמזכירות. אל תחכה עם זה עד אפריל".

ניר חוזר לפרוטוקול: "בשים לב לדיון שהתנהל במעמד באי-כוח הצדדים, מוצע שיבואו בדברים וינסו להגיע להבנות". לתובע, שביקש שלא להכניס לפרוטוקול במפורש את עמדתו, אומר ניר: "זה הכי פוליטיקלי קורקט שאני יכול להיות". לסניגורית הוא שב ומציע להגיש לפרקליטות בקשה מסודרת ("עם חוצצים"), כי "זה תיק שצריך להסתיים". היא אומרת שכבר ביקשה מהתובע לראות את החומר שבידיה, אך ניר סבור שעליה להיות הרבה יותר אסרטיבית: "זה לא יכול להיות ברמה של תקח חומר. זה צריך להיות עם אג'נדה מסודרת לפרקליטות".

השורה התחתונה: ניצול מצוין של זמן מת, בו אי-אפשר לקיים דיון בשל העדר נאשם וסניגור, תוך יצירת סיכוי של ממש לקיצור ההליכים, והכל בנועם הליכות ובלא לעבור את הגבולות המותרים לשופט לפני שמיעת הראיות.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.