סיפור אהבה - האופרה

מאז ימי התהילה של המחזמרים של אנדו לויד וובר, שחוללו מהפכה בעולם מחזות הזמר הקלאסיים, בתנועה ובקצב שסחפו את כל העולם, לא חזר תהילתם של ימי מחזות הזמר הקודמים שהיו מבוססים יותר על שירה וכמעט ללא ריקודים. והנה, בימויו של משה קפטן, האחד ואין שני לו, יצר מהמחזה של סטיבן קלארק בעיבודו של דניאל אפרת המחונן שלנו משהו מלבב, כובש לב באיכותו ובמהותו.

ללא צורך במחולות רוק סוערים, בתלבושות חשופות ובריקודים סקסיים, כובש הסיפור הכה נוגע ללב, את ליבם של כל הצופים מתוך שירת הקאסט הצעיר(העומד לסיים הקיץ את לימודיו בבית צבי).

קפטן ידע היטב איך להעמיד את השחקנים-הזמרים, כיצד להחליף סצינות תוך החלקת אחת אל רעותה, כך שהשעה ושלושים וחמש דקות עוברות חלק, והקהל מסומר לבמה. כל השחקנים, במיוחד השחקניות, מלבבים את העין.

קולותיהם - במיוחד של יואב מילשטיין כאוליבר, בן העשירים המתאהב בסטודנטית היפה והעניה ג'ני (הילה הויזמן הבלונדית היפהפיה), וכך גם זהר בדש כאביה - פשוט מדהימים בקולותיהם כמו גם במשחקם הכובש. אתה חש כאילו אתה יושב באופרה בחו"ל, ברמה הגבוהה ביותר, מבלי להתייגע באופרה שאורכה שלוש או ארבע שעות... בניגוד לאופרה המקומית שלנו, בה הבמה לרוב אפלולית וקשה לראות את הבעות הזמרים - כאן היטיב מאיר אלון, מעצב התאורה הוותיק של "הבימה", לעצב תאורה נאותה, ופולו אפ לשחקנים, ללא שום אפלולית, כך שלא עצמת את עיניך לשניה.

אך לא רק משחקם וקולותיהם הכובשים של אלה הם הגורמים להצלחה הפנומנלית. גם הקורוס, וכל בעלי התפקידים הקטנים, מפליאים בקולותיהם - במיוחד אודליה דדון היפהפיה שקולה פשוט מהמם. כל בעלי התפקידים הקטנים הם כאלה שכבר שיחקו בתפקידים ראשיים בשנה החולפת, ומיקדו אליהם את מלוא תשומת הלב - כמו מוטי חובה כטימותי, נדב זילברמן, ששינה לבלי הכר את דמותו כאביו של אוליבר, שי פרידמן כרעיתו, יותם קוזניץ הכה מיוחד, שהיה דראג קוין מהמם בהצגת "הפרוזדור", שעומדת לשוב אל הבמה ואסור להחמיצה, איוון לוריא המקסים כרופא שמגלה לאוליבר על מחלתה הסופנית אשתו, וכן נתנאל בסיל ועדי אברהמי.

כולם - מפליאים כל כך בקולותיהם, עד שביחד, יוצרים מסכת אחת של חוויה מושלמת לכל אוהבי אופרה ומחזות זמר כאחד. כולם עוטים תלבושות מעוצבות להפליא ומהודרות, יצירת יובל כספין, המעצב המופלא שידע להעניק את מגע ההידור למחזמר, כפי שעשתה התפאורה של אדם קלר, שהיטיב להשתמש בטריקים להחלפת פריטי תפאורה תוך שניות ולהשאיר את הבמה עוטת הפרקט פתוחה לתנועת השחקנים.

חובה לציין, שמלבד השיר הנודע מהסרט "סיפור אהבה" שזכה באוסקר - כל השירים בהצגה (שתופסים את רובה) כולם אינם ידועים, ובכל זאת, הווארד גודאול היטיב לחבר כאלה, שהאוזן ישר קולטת והלב ישר מתחבר, גם הודות למילים שמכילות את התוכן של ההצגה כולה. את המוזיקה משמיעה על הבימה, בפעם הראשונה במחזמר על בימה זו, תזמורת של 5 כלי קשת, ללא תופים, וכשהפסנתרן-המנצח על התזמורת הוא קובי ליליאן הנפלא, וליאור רונן הצעיר המוכשר הוא המנהל המוסיקלי.

סיפור האהבה הזה לא התיישן, ומוכיח שהאהבה תמיד מנצחת ומתגברת על ניגודי מעמדות, אך הגורל הוא שהתערב כאן ויצר את הדרמה.

לא תארתי לעצמי טרם בואי, שהסיפור הקטן והחמוד הזה יכול להפוך לכזו יצירה מוסיקלית ברמה אופראית, במשחק ובקולות כפי שבוגרי "בית צבי" יודעים כה טוב להגיש. כגודל ההפתעה כך גודל ההנאה. לכן מלוא השבחים לכל היוצרים והשחקנים, וכן לעירית רמת גן ולראש העיר החדש, ישראל זינגר, הממשיך את מפעלו של קודמו, צבי ברזני, בתמיכה נאותה במוסד החשוב הזה. ראש העיר החדש גם עושה הכל למען חיזוק מתן חינוך לתיאטרון, על-ידי ביקורי תלמידי התיכונים בהצגות בית צבי. זאת, מפאת עברו כמנהל תיכון "בליך", וזיקתו המיוחדת לנושא החינוך.

ערב נוגע ללב ומהנה במתן חוויה מושלמת.