1. נגיף דלקת הכבד מסוג C HCV, הגורם למותם של מאות אלפי אנשים מדי שנה, הוא נגיף הגורם לדלקת כבד המביאה למחלת כבד כרונית. אבחון המחלה התאפשר לראשונה ב-1989 באמצעות בדיקת דם ומאז חלה התקדמות עצומה בהבנת המחלה, שיפור דרכי האבחון ובעיקר הטיפול בה;

2. הנגיף "שורד מקצועי" ומסוגל לחמוק ממערכת החיסון הטבעית בדרכים שונות, "מתיישב" בתאי הכבד וגורם לדלקת כרונית. כרבע מהחולים יפתחו מחלת כבד כרונית המתקדמת לשחמת הכבד וסיבוכיה, אי-ספיקת כבד בלתי הפיכה, סרטן הכבד וצורך בהשתלת כבד;

3. כ-2% מהאוכלוסייה הכללית בישראל, יותר מ-100 אלף איש, הינם נשאים של הנגיף על-פי סקר שנערך לאחרונה. רובם המכריע, כ-70% מהם, הינם יוצאי ארצות חבר העמים לשעבר, שם שיעור הזיהום הנגיפי גבוה מאוד;

4. ניתן להידבק בנגיף באמצעות מתן דם או תוצריו המכילים את הנגיף לפני שנת 1992, המועד בו החלה בדיקה שיטתית של מוצרי הדם, וכן באמצעות שימוש בסמים במחטים מזוהמות או באמצעות פעולות פולשניות אחרות. לעיתים רחוקות יותר, הנגיף יכול לעבור דרך מגע מיני לא מוגן עם נשא של הנגיף, מאם נשאית לתינוקה בזמן הלידה או בזמן עשיית נזם או קעקוע;

5. לרוע המזל, הזיהום הכרוני ומחלת הכבד אינם גורמים לתסמין כלשהו והם "שקטים". מעטים מהחולים עשויים להתלונן על עייפות, כאבי פרקים או חולשה וכשמדובר במחלה מתקדמת ביותר, על דימום מדליות בושט, צהבת או שינוי במצב ההכרה. נוכח העובדה שברוב החולים המחלה שקטה, רבים מהחולים אינם מודעים לקיום הנגיף בגופם ולא חשים בו עד לרגע שבו רב הווירוס מתפרץ וגורם להידרדרות משמעותית במצב הכבד שעלולה לסכן את חייהם. לכן יש צורך בעירנות יתר ומודעות לגורמי הסיכון, הן מצד הנשאים והן מצד הרופאים ובדיקת אלה הנמצאים בסיכון עשויה להציל חיים;

6. ניתן לאבחן בקלות את המחלה על-ידי בדיקת דם פשוטה הקובעת את האבחנה, את סוג הנגיף ורמת העומס הנגיפי בדם. חומרת המחלה ניתנת להערכה על-ידי בדיקת דם וביופסיית כבד או באמצעות בדיקות לא פולשניות כגון בדיקת דם חדשנית הנקראת בדיקת פיברוטסט או בדיקה בשם אלסטוגרפיה, הדומה לבדיקת אולטרסאונד;

7. עד לפני כשנתיים הטיפול הנהוג למחלה כלל שילוב של זריקות שבועיות של אינטרפרון וטבליות ריבוירין למשך 24 עד 48 שבועות עם השגת 50% הצלחה בלבד בתת סוג 1 של הנגיף ושיעור הצלחה של 60%-90% בתתי הסוג ה-2 וה-3, כאשר הצלחה בטיפול משמעותה החלמה מהזיהום הנגיפי ושיפור במחלת הכבד;

8. ב-2012 אושרו שתי תרופות פורצות דרך לשימוש בישראל, ויקטרליס ואינסיבו, הפועלות ישירות כנגד הנגיף. השימוש בתרופות אלה הביא לשיפור של כ-30% בשיעור ההחלמה אולם המטופלים "שילמו" מחיר יקר שכלל תופעות לוואי רבות וקשות;

9. בשנה האחרונה חלה פריצת דרך נוספת שכמותה לא נראתה שנים רבות בעולם הרפואה בכלל ובטיפול במחלות נגיפיות כרוניות בפרט: לכלי הנשק במלחמה בנגיף הוכנסו תרופות הניתנות דרך הפה, ללא תופעות לוואי משמעותיות ועם השגת שיעור גבוה ביותר של ריפוי. בשנה הקרובה תרשמנה עוד מספר תרופות מהדור השני כגון סובלדי ואוליסיו: שילוב של אוליסיו עם אינטפרון וריבוירין צפוי להביא לריפוי של כ-85% מהמטופלים. שילוב של סובלדי עם אינטפרון וריבוירין צפוי להביא לריפוי שלפחות ל-90% מהמטופלים ושילוב של סובלדי ואוליסיו הביא לריפוי של קרוב ל-100% מהמטופלים. הטיפולים החדשים שעד לפני זמן לא רב נשמעו כמדע בדיוני מקרבים את היום שבו נוכל למגר את המחלה גם בישראל, וזאת כמובן בתנאי שנשאיה יאובחנו בזמן.