הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   ספרות  ספרים 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
האם כאב הגב אינו אמיתי
03/09/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
מסע לבואנוס איירס
03/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
מתכוננים
03/09/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
דרוקר והטעויוט של בית המשפט העליון
03/09/2017   |   אפרים הלפרין
 
 
 
היהודים והכלכלה בשלהי התקופה העות'מאנית
03/09/2017   |   רבקה שפק ליסק
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
איך תפחה עלילת "ניצבת" לממדי רומן
סיפור או רב מכר? [צילום: פלאש 90]

"ניצבת" רצוף דוגמאות לכתיבה חסרת אחריות שכל מטרתה היא להגדיל עלילה בנפח של נובלה לממדי רומן בן מאות עמודים

>
>
>
>
>
▪  ▪  ▪
מבחינה נושאית ומבחינה רעיונית, הספיקה ליבת הרומן החדש של א"ב יהושע,"ניצבת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד / הספריה החדשה 2014, 296 ע'), רק לעלילה בממדי נובלה בת כ-100 עמודים, ולכן נאלץ הקורא להתגבר על הרבה מאוד עמודים חסרי תכלית, כדי להגיע אל ליבה זו. בעמודים המיותרים הטליא יהושע זה לזה פרשיות, שלא הוסיפו דבר להבנת התנהגותה המוזרה של נוגה, הגיבורה הנשית של הספר, כלפי הגברים שניסו לחזר אחריה מאז הגיעה לבשלותה המינית כנערה ועד שהפסיקה לקבל את המחזור החודשי בתחילת שנות ה-40 שלה. מאחר שהפרשיות אינן אחידות ברמתן, כי חלקן אנקדוטיות ובנאליות וחלקן ססגוניות באופן מופרז, וגם משום שאי-אפשר להתעלם מהן לחלוטין, נציג אותן על-פי סדר הטלאתן זו לזו.

בפרשיות אלה מסתבכת נוגה במצבים שונים ועם אנשים שאת רובם לא הכירה קודם. זאת, אחרי שחוני, אחיה הצעיר ממנה בשש שנים, שכנע אותה לחזור מהולנד לישראל כדי לשמור על דירת ההורים בירושלים במהלך השבועות שבהן תעבור אמם האלמנה להתגורר לתקופת ניסיון בבית מוגן בתל אביב, לפני שתחליט אם לעבור לשם לצמיתות או לחזור אל דירתה בירושלים. ואכן אחרי תשע שנים שבהן ידעה נוגה שלווה כנגנית נבל בתזמורת הסימפונית של העיר אַרֶנְהֶם בהולנד, גילתה שבינתיים הפכה הדירה הישנה של הוריה לדירה הנחשקת הן על-ידי הפרקליט של הבעלים שלה והן על-ידי שני הילדים של משפחת פומרנץ - המשפחה החרדית המתגוררת מעליה.

המטרד של הפרקליט התבטא במארבים שטמן לנוגה בשם מרשיו כדי לשכנעה להשפיע על אמהּ לעבור לדיור המוגן בסיום תקופת הניסיון ולוותר על הדירה, המוגנת בדמי מפתח, בשכונה ההולכת ו"משחירה", בתמורה לפיצוי נדיב. זה ישולם לה על-ידי מרשיו, כך הבטיח, מהשכרת הדירה בסכום עתק למשפחה חרדית מהקיצונים, שעליה הוטל לנעוץ יתד בשכונה זו ולכבוש אותה למען משפחות דומות לה. נוגה אומנם נבהלה פעמים אחדות, כשהפרקליט האורב הגיח אליה לפתע מהאפלה, אך פרט לכך עמדה בהצלחה במטרד זה, שנפסק לחלוטין אחרי שהאם החליטה בסיום "הניסיון" לחזור אל דירתה בירושלים.

בינתיים, עד שהחלטת האם נמסרת לקורא בע' 188, כבר הספיק יהושע להוסיף להיקף הרומן מספר נאה של עמודים, שגם אם נכתבו עם לחלוחית קומית, אין להם כלל קשר לליבה הרצינית של הספר.

כמות מרשימה יותר של עמודים הצליח יהושע להוסיף לספר באמצעות צמד הילדים של משפחת פומרנץ המתגוררת בקומה השנייה של הבניין. האחד נער פיקח ומתמקח, והשני ילד בן שש יפה תואר אך "משונה", הלוקה ב"אי-שקט מוטורי", שלפי שעה מתארח בירושלים, אך עשוי להפוך בנסיבות המתאימות לצדיק בשושלתה של חסידות כלשהי שמעוזה בבני-ברק (54). הצמד הזה נוהג לפלוש לדירה שנוגה מופקדת על שמירתה, כדי לצפות בטלוויזיה הנחשבת במשפחתם למכשיר שאין להכניסו לבית יהודי.

ולפיכך, נוגה מתמקחת עם הפיקח מבין השניים, שלטענתו אינם פולשים, מאחר שהוזמנו על-ידי השכנה לצפות בטלוויזיה בדירתה אחרי שהתאלמנה, אך היא גם מבצעת פעולות גשמיות כתוספת להסבריה התקיפים: מחלצת מידיו של הנער העתק של המפתח לדירה, מזמינה מכר של הוריה להתקין בריח לדלת הדירה וסגר לחלון האמבטיה, וגם רוכשת מידי בדואי זקן שוט אותנטי (קוּרבָּשׁ) בעיר העתיקה לאיים בו על צמד הפולשים.

גם פרשה זו מתכלה מאליה במהלך הפרקים עד שגם היא ננטשת סופית בע' 188, אחרי שהנער הפיקח ממשפחת פומרנץ הובא על-ידי אביו, שעיה, לבקש מחילה מנוגה, ואחרי ש"הצדיק" בן השש הועבר להתארח אצל משפחה בצפת, וכבר אין צורך להשקיטו בירושלים בצפייה לטלוויזיה הישראלית המחטיאה. אך לא סופר כיהושע, שצבר לעצמו מוניטין כאב הרוחני של הישראליות החילונית, ינטוש פרשה כזו לפני שישמיע את סלידתו מהחרדים ש"השחירו את השכונה" (8) ושהקיצוניים שבהם "לא רק כפופים למצוות הכי חמורות, אלא גם נשבעים לשדים ולרוחות" (171).

הסתירות בהתנהגות של נוגה

רק אחרי שנושא הליבה של הספר יוצף בעלילה באיחור ניכר, החל מע' 262 יתברר לקורא, כי גם ב פרשת הילדים הפולשים היו שתי סצינות שהעידו על מוזרותה של נוגה. האחת נקשרה לגבר בן גילה שהתקין את הבריח בדירתה נגד פלישת הילדים מהקומה העליונה (83-78), והשנייה נקשרה ל"צדיק" בן השש מהחסידות בבני-ברק (109-107) - ולתיאור שתיהן נדרשו ליהושע רק תשעה מכל העמודים הרבים שהקדיש ל פרשה בשלמותה.

הגבר שהתקין את הבריח בדירה היה יוחנן עבאדי, סגנו של אביה וגם יורשו כמנהל מחלקת ההנדסה של העיר. בסיום ההתקנה החליטה נוגה להעניק לעבאדי את החליפה המהודרת שהזמין אביה לעצמו כשנתיים לפני פטירתו ושכמעט לא השתמש בה. אף שההצעה הביכה את עבאדי, אילצה אותו נוגה למדוד את המקטורן ואחר כך לפשוט את מכנסיו ולמדוד גם את החלק האחר של החליפה. מאחר שבמכנסיים היה צריך לבצע תיקונים קלים, להאריך ולהצר, כרעה נוגה על ברכיה וחפנה באצבעותיה אריג מיותר סביב ירכיו. מתברר, ש"אצבעות חזקות ומדויקות של נבלנית, יודעות לעורר גם תשוקה" (82), ולכן נאלץ עבאדי לגונן בידיו על מבושיו, כדי להעלים את מצוקת הזקפה שהתעוררה אצלו מאליה, ללבוש מהר את מכנסיו ולהימלט עם ארגז הכלים מהדירה. עבאדי יצטרף בהמשך לשורה של גברים נוספים שנוגה עוררה אותם לחשוק בה, אך בה-בעת מנעה את עצמה מהם מיד אחר כך בנחרצות בלתי מתפשרת.

הרלוונטיות של הסצינה השנייה לנושא ליבת הספר תתברר מתוכנה: בעודה מעורטלת מכל בגדיה ורוחצת באמבטיה, זינקה נוגה מתוכה להציל מנפילה את "הצדיק" בן השש, בעת שניסה להשתחל לדירה מבעד לחלון הצר של האמבטיה. אחרי שבדקה כי שותפו, הנער הפיקח, אינו מגיע בעקבותיו, הפשיטה נוגה את בן השש, הטבילה אותו במי האמבטיה ורחצה את כל אבריו עד שכבר לא היה "ילד בעיניה, כי אם ילדה יפת-תואר" (108).

אף שסצינה זו מתרחשת באמבטיה בעוד נוגה והילד "המשונה" נמצאים בעירום מלא, הפרשה אינה מוצגת כסצינת פיתוי נוספת, אלא כסצינת הורות תמימה וחפה ממיניות. לעומת זאת, אין ספק שהסצינה עם הילד משלימה את סצינת הפיתוי של הגבר, מאחר ששתיהן מגלמות ביחד פן אחד בנפשה המפוצלת והמסוכסכת של נוגה - כיסופיה הנשיים להיות ככל הנשים: להתעבר מגבר וללדת ילד.

בה בעת מכוון סיומה של הסצינה עם הילד באמבטיה, כאשר לפתע הצטייר הילד בעיניה כ"ילדה יפת-תואר", אל המכשול הפסיכולוגי שמונע מנוגה להגשים את כיסופיה אלה. חילוף המינים זה בזה, אף שהוא מתרחש רק במוחה, גורם להתפכחותה של נוגה מהפעולה האימהית שביצעה בילד, והיא מזדרזת לעטוף אותו במגבת, להושיבו מול הטלוויזיה ולעטות בגד ביתי על עירום גופה.

שני מוטיבים סותרים

גם בפרשיות שיטליא יהושע בהמשך העלילה יתבלטו - ותמיד בעמודים ספורים בכל פרשה - סתירות כאלה כמוטיבים סותרים באישיותה של נוגה: מצד אחד תפתה גברים לחשוק בה ברוח כיסופיה להיות ככל אשה, ומצד שני תמנע את עצמה מהם ותירתע לממש כיסופים אלה ברוח תעתועי דמיונה שהמינים מתחלפים.

עקב הפיזור של מוטיב המינים המתחלפים במרחב הטקסט של הספר, נתמקד בהם תחילה. המוטיב מוזכר פעמים אחדות בהקשר לנגינתה של נוגה בנבל. כאשר החלה נוגה לנגן בנבל בהשפעת אביה - שגם רכש למענה נבל עתיק יומין במזרח העיר, שגם מינו לא היה מובהק, כי היה "ספק נֵבל ספק עוּד" (13) - לא נזף בה השכן פומרנץ על שביצעה אימוני נגינה בנבל גם בשבתות, כפי שציפתה, אלא אמר לה באירוניה: "בבית-המקדש היו פורטים על נֵבל גם בימי חג ומועד. ...ואם כשיבוא המשיח לא ייתנו לך הכוהנים לנגן בתור נערה, נהפוך אותך לעלם חמודות" (8). הביטוי המליצי "עלם חמודות" יחזור ויופיע מספר פעמים נוספות בפרשיות האחרות ותמיד בהקשר לנוגה.

מוטיב המינים המתחלפים יתקשר פעם נוספת לדמות של אביה באמצעות נַגָּן הנֵבל היפני הקשיש, שאיתרו ביפן כדי שיבצע עם נוגה את הסימפוניה הסימבולית של המלחין דֶבִּיסִי LA MER" " ("הים") בקונצרטים שתוכננו לתזמורת מהולנד ביפן. לחזרה הגיע הקשיש כששיערו אסוף בצמה, אך לקונצרט הרשמי הופיע עם צמה מפוזרת "המשווה לו מראה של זקנה יפנית חביבה" (283). מראה זה הזכיר לנוגה את אביה, שהיה נוהג לשעשע את אמה בלילות בדמות יפני המהלך "בצעדים קטנטנים בין החדרים" (9).

ריכוז כזה של מקרים שבהם מתחלפים המינים במרחב הטקסט של הספר אינו יכול להיות מקרי, ובמיוחד אם מקרים אלה מתקשרים לדמות האב ולהשפעתו המכריעה על עיצוב נפשה של נוגה כנפש מפוצלת. כה מכריעה היא עדיין השפעתו של האב על נוגה, עד שגם בגיל 42, בלי להבין מדוע, היא מנסה להתנתק מכל מה שמנכיח אותו בחייה, על-ידי ניסיונות למסור לגבר כלשהו את חליפתו שנותרה בארון הדירה, וגם על-ידי אמירת "קדיש" על קברו, תפילה המאשרת את סופיות מותו של נפטר. מאחר שאי-אפשר להקדים את המאוחר, נסתפק בשלב הזה במסקנה העולה מן הדיון עד כה: בעוד שגבר מפרה ולידת ילד מזרעו מגלמים את כיסופיה הנשיים של נוגה להיות ככל אשה, מגלם מוטיב חילוף המינים, הקשור בהשפעת אביה עליה, את רתיעתה הנפשית של נוגה ממימוש כיסופים אלה.

כלומר: בתשעה עמודים בלבד, מכל העמודים שהתבזבזו על פרשת השמירה על הדירה מפני הפרקליט האורב ומפני הילדים הפולשים, הועלו שני המוטיבים המתקשרים נושאית ורעיונית לליבת הספר: מוטיב הכיסופים להרות מגבר וללדת ילד ומוטיב חילוף המינים הסותר אותו. אילו ריכז יהושע את עלילת הספר יותר בצמד מוטיבים זה מאשר באירועים הקומיים שעליהן סיפר בהרחבה בפרשיות המתחלפות, היה הקורא מודרך יותר אל הנושא הרציני של "ניצבת", אשר נפרש בין הדמות המתעתעת הזו של האב בדמות יפני היכול להפתיע את נוגה פתאום גם ב"מראה של זקנה יפנית חביבה" לבין סיבת סירובה של נוגה ללדת ילד, היכול פתאום להצטייר בדמיונה גם כ"ילדה יפת-תואר".

תפקידיה של נוגה כניצבת

במקביל להתכלות ה פרשה על מאבקה של נוגה בילדים הפולשים, החל יהושע לפתח, וכדרכו בתנופה, פרשה חדשה כדי שתוסיף עוד עמודים רבים להיקפו של הספר. היה זה האח הפעיל של נוגה, חוני, שהציע לה לנצל את הזמן הפנוי במילוי תפקידים כניצבת בסרטים ובסדרות טלוויזיה בישראל. ניצבת, הסביר לה, "לא אמורה לשחק, אלא להיות... פשוט להיות" (36). היענותה של נוגה להצעה זו העניקה ליהושע עשרות עמודים קומיים שבהם תיאר את התפקידים השונים שהטילו על נוגה המפיקים.

בתפקידה הראשון הוצבה נוגה כאשה אלמונית בחבר מושבעים, אך עד מהרה שודרגה בזכות המראה המצודד שלה ממעמד ניצבת שותקת למעמד ניצבת מדברת כדי שתאמר באופן משכנע את המילה "אשֵמה", שהוא פסק הדין המרשיע שהוטל על גיבורת הסדרה - אישה שרצחה את בעלה (פרק ט').

אחר כך מצאה נוגה את עצמה משתתפת כניצבת בסרט סטודנטים, "סרט דיוקן על פרופסור מן האוניברסיטה שלהם, פסיכיאטר אמריקני ממוצא ישראלי" (116), שבנעוריו אושפז אחרי שהחדיר רעל לצלחתה של נערה שאותה אהב "אהבה מטורפת וחזקה" (122). כאן נתבקשה נוגה לשבת בכורסה בפינת החדר, כדי לגלם את דמות הנערה ההיא בהווה, אחרי שבעלה של אותה נערה - שהיא כיום אֵם לארבעה ילדים, שהריונותיהם השחיתו את יופייה - אסר עליה להשתתף בסרט על עצמה כיפהפייה שהטריפה בנעוריה את שפיותו של "נער מבריק ומיוחד".

תפקידה הבא של נוגה היה כניצבת בהפקה של האופרה "כרמן" במצדה. הפעם שובצה לשני תפקידים. תחילה, במערכה הראשונה, הייתה כפרייה בת המאה ה-19 מסביליה האוחזת בחמור הרתום בעגלה, ששניים מחמשת ילדיה ישבו בה בעוד ששלושת הנוספים רצו אחריה בעת שחצתה את הבמה מדרום לצפון. בתפקיד הזה היה עליה לספק, יחד עם מקבילתה באותו תפקיד, שעליה הוטל לנוע עם הרכֵּב דומה של ילדים בכיוון ההפוך, "הוכחה ברורה לצופי האופרה שמחוז סביליה באותה תקופה היה פורה ותוסס במיוחד" (128). ואחר כך, במערכה השנייה, שובצה נוגה לתפקיד צוענייה העוסקת בהברחות (180).

"כולנו רק ניצבים"

נוגה הספיקה להיות ניצבת עוד פעם אחרונה, לפני שיהושע סיים למצות גם מ פרשה זו את מספר העמודים שהיה זקוק להם לעיבוי ספרו. הפעם התבקשה נוגה להנכיח את עצמה כחולה נכה בכתונת לילה, היושבת בכסא גלגלים עם שקית אינפוזיה הצמודה לזרועה, בסדרת טלוויזיה שעלילתה מתרחשת בבית חולים. בעודה מגולגלת, לכאורה אל מיטתה, הופתעה נוגה מהמראה שהתגלה לעיניה: באחת משתי המיטות שהיו בחדר שאליו שולחה, התגפף שחקן בתפקיד הרופא עם חולה בעירום "שאינה דוחה את תשוקתו". מאחר שסירבו לגלות לנוגה איזו הפתעה תצפה לה כשתגיח אל החדר, הופתעה לא רק מהמראה שניגלה לעיניה, אלא גם מהמבט הפראי שנעץ הרופא בה, בנכה "שקטעה את תשוקתו", ואשר "בלי אזהרה, בצעד נמרץ ומאיים", תלש אותה מכסא הגלגלים, הרים אותה בזרועותיו ונשא אותה אל המיטה הפנויה. ואחרי שהשכיב אותה במיטה גם פעל על דעת עצמו וכיסה "את גופה ואת פניה במהירות בסדין" (156).

אך לא סופר מנוסה כיהושע יניח מאחוריו גם פרשה זו לפני שינסה להצדיק בעזרת הרהור אלגורי את התארכותה, המעכבת את הגעת העלילה לנושא הליבה של הספר. וזהו ההרהור ששתל במוחה של נוגה: המחסן הזה שהוסב לבית חולים "הוא משל לאנושות, שכולנו רק ניצבים בעלילתה מבלי לדעת אם מוכנה לנו בסוף התרה משכנעת ואמינה" (149). ואכן, מיד אחרי שייחס לנוגה את הקלישאה הזו, בתפקידה האחרון כניצבת, הזדרז יהושע עצמו ליישם אותה על אחדות מהדמויות האחרות ששילב כניצבים בספר הזה: על העו"ד האורב (170), על אוריה, שהיה תחילה בעלה האוהב של נוגה והפך אחר כך במשך תשע שנים לגרושהּ המתגעגע, עד שבהזדמנות שנוצרה לו בהווה עטה על עצמו בגדי ניצב, כחייל במדי צבא קרועים ומזוהמים, כדי להיות שוב בקרבתה (174), ועל אביה שנהג להתחזות לעיני אמה בלילות בדמות יפני, ועתיד גם לפקוד אותה בחלום (בע' 265), שבו יתוודע הקורא סוף-סוף לליבה הנושאית והרעיונית של הספר.

גם מעמודי הפרשה הזו, שעסקה בתפקידיה של נוגה כניצבת, הפיק יהושע דמות גברית אחת המתקשרת באמת לאותה ליבה חמקמקה, אשר יכלה לפרנס נובלה בלבד, וזו של אלעזר - קצין המשטרה שפגשה נוגה בעבודתה כניצבת. ואף שבניגוד ליוחנן עבאדי, הגבר מה פרשה המוקדמת, שנמלט על נפשו מפני נוגה, משום שעוררה במגע אצבעותיה את התשוקה בחלציו בניגוד לרצונו, ביקש אלעזר דווקא להתקרב אל נוגה. ורק אחרי שנואש מן הסתירות במסריה, שמצד אחד מפתה את הגברים לחשוק בה, ומצד שני מונעת מהם לממש איתה את התשוקה שעוררה בהם, סיים גם הוא די מוקדם (בע' 177) הן את חיזורו אחריה והן את הופעתו בעלילת הספר.

אוריה המתגעגע

בינתיים, ולמעשה כבר בפרקי הניצבוּת של נוגה באופרה "כרמן", שילב יהושע בעלילה את הגבר הבא שיהפוך קורבן להתנהגותה המוזרה של נוגה ביחסיה עם הגברים. בין הבאים לצפות באופרה פגש חוני, אחיה של נוגה, את אוריה, הגיס שהיה חביב עליו עד שהתגרש בפתאומיות מאחותו. חוני גילה לאוריה, כי נוגה גרושתו נוטלת חלק כניצבת באופרה שבה שניהם עומדים לצפות.

אף שהתבשרנו על צירופו של אוריה לסיפור-המעשה כבר בע' 134, הוא מצורף אליו בפועל בע' 173, ורק אחרי שאלעזר הורחק מתוכו. ומאותו עמוד ועד ע' 219 ייפגש אוריה עם נוגה פנים אל פנים וביחידות למספר שיחות על עברם המשותף מיום שנפגשו במסיבה ברחביה (198) בעודו חייל, ועד שהתגרשו, אחרי שנודע לו מפיה, שבלי ידיעתו ביצעה בסתר הפלה של "הילד שבא במקרה" (204).

30 העמודים שהקדיש יהושע לתיאור המאמץ הפתטי של אוריה להתקרב מחדש אל נוגה - כדי לזכות שוב באהבתה, ולהשלים ביחד, מן המקום שהזוגיות שלהם נקטעה, את הולדת הילד שהיה אמור להיוולד להם לפני תשע שנים - הם דוגמה לכתיבה חסרת אחריות שכל מטרתה היא להגדיל עלילה בנפח של נובלה לממדי רומן בן מאות עמודים. במהלך שיחתם אין אוריה שומע מפי נוגה שום הסבר לוגי להחלטה למנוע את לידת הילד, אלא אם כן מישהו מוכן לקבל כהסבר סביר את תשובתה הבאה: "רצית להשתעבד אלי כדי לשעבד גם אותי" (194).

נוגה התישה את אוריה, המחזר הישן-חדש שלה, בהסבריה הסתומים על מניעיה להפיל את הילד, אף שאז "בא במקרה", ולכן פעל גם הוא כפי שאפשר היה לצפות מגבר נואש שהאישה שאהב היתלה בו: הוא הדף את נוגה באלימות מדרכו, פתח את הדלת ומיהר להיעלם במדרגות (208). הוא אומנם חזר לפגוש את נוגה פעם נוספת אך רק כדי לספר לה, שגילה לאסנת, אשתו ואם שני ילדיהם, את כל מה שהעלים ממנה עד כה, וגם כדי לשמוע מפי נוגה את העצה הבאה: "שוב אל אשתך ואל תְענה אותה יותר בגלל האשליה שאפשר להחזיר את הזמן לאחור" (219).

ולכן, גם הפרשה הזו, שהיא השלישית בספר, מסתיימת כמו שתי קודמותיה, בלי לקדם ממש את הקורא אל ליבת הספר - סיבת התהוותה של נפש מעונה כנפשה של נוגה, שהיא נפש מפוצלת ומסוכסכת בסתירות.

מגזין מראה

פורסם במגזין "מראה"
תאריך:  14/09/2014   |   עודכן:  14/09/2014
יוסף אורן

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
איך תפחה עלילת "ניצבת" לממדי רומן
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
וירוס האבולה שוכן דרך קבע באוכלוסיית עטלפי הפירות באפריקה. מדי מספר שנים נדבקים עשרות או מאות בני אדם. עד היום אין חיסון ואין תרופה למחלה. שיעורי התמותה גבוהים, מ-50% ועד 70% מבין החולים. בניגוד לשפעת, הוירוס אינו נמצא באוויר ואינו נפלט בשיעול או עיטוש. ההדבקה היא רק באמצעות מגע עם החולה או הפרשותיו.
14/09/2014  |  פרופ' מוטי רביד  |  כתבות
הרב חיים עזרא כהן, הידוע בכינוי: "החלבן", הוא הגורו של שר הפנים, גדעון סער. הרב מוכר היטב בקרב האליטה החילונית, במיוחד נוכח ייחודו: הוא אינו מגדל זקן ולא לובש חליפה. לראשו כובע קסקט. בשעות היום הוא עובד במחלבות דשן בתל אביב. בשעות הערב הוא מקבל ביקורים, כולל פוליטיקאים המבקשים עצתו.
13/09/2014  |  יואב יצחק  |  כתבות
עו"ד חנה מצקביץ, המכהנת שנים רבות, רבות מדי, כיועצת המשפטית של רשות השידור, היא אחד הגורמים המרכזיים האחראים לכשלים ברשות השידור. מצקביץ הציגה עצמה כ"שומרת הסף", אך בפועל פעלה פעמים רבות מכוח אג'נדה אישית ומתוך שיקולים צרים.
13/09/2014  |  יואב יצחק  |  כתבות
יום הדין של עו"ד יוסי כהן, יגאל זילכה, ושותפיהם לעבירות הולך וקרב. אחרי עבודת איסוף ממושכת - שעיקרה קצירת תוצרי החשיפות שנערכו במשך כשנתיים וחצי ב-News1, בהתאם להנחייתו של מנהל רשות המיסים, משה אשר, ובניצוחו של מישאל כהן (מנהל אגף מודיעין ארצי ברשות המיסים), אמורים חוקרי רשות המיסים לעבור בקרוב מאוד לשלב הקריטי: חקירות באזהרה.
13/09/2014  |  יואב יצחק  |  כתבות
"יש דברים שלא ניתן להסכים עליהם בבוררות, כמו הסכם בלתי חוקי שעושים שני גנבים לגבי רכוש גנוב". כך ציטט העיתונאי משה גורלי מפיו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר, השופט (בדימ.) אורי גורן (המכהן כבורר בהליך בוררות המתנהל בין יגאל זילכה, שגנב 128 מיליון דולר מקזינו פאלאס, לבין שותפו בעבר, פרדי רובינסון, הדורש את חלקו בגניבות). "מעבר לכך", אמר גורן בהתייחסו לפרשת סימנס-חברת החשמל, "כבורר אין לי בעיה לשמוע כל טענת מרמה ושום דבר לא פוסל אוטומטית בוררות. אלא אם, כמו במקרה הנוכחי, מבקש צד בהליך מקדמי לעכב את ההליכים המשפטיים כדי לקיים את הבוררות והצד השני מתנגד ומעורר טענה פלילית. ואז בית המשפט מחליט".
13/09/2014  |  יואב יצחק  |  כתבות

פורומים
ספרות
ספרים
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט