הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   ספרות  ספרים 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
לפרקליטו שמחוני מסר עדויות מטהרות; בתמורה להקלות - מסר עדויות מפלילות
10/08/2017   |   יואב יצחק
 
 
 
ארץ בטוחה
10/08/2017   |   ציפי לידר
 
 
 
דור בהגרלה
10/08/2017   |   דביר מור
 
 
 
מהי שירה
10/08/2017   |   ציפי לידר
 
 
 
הפאבים נלחמים בקללות
10/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
געגועים לשיר עלילה
עטיפת הספר


על "עץ השדה - סיפורים מחורזים" סיפור יפה, חרוזים משובבי נפש. לא פלא שאהבתי את הספר הזה

▪  ▪  ▪
אני נחשף למאות ספרי שירה, ואני מודה שעל הרוב אינני רווה נחת, כי רעיון (על הרוב - שחוק) המתובנת בשורות קצרות וארוכות, בלי שום מסגרת פרוסודית, בלשון "רזה", בלי מאמץ פיגורטיבי - אין באלה כדי להרשים, כדי לרתק, כדי לגרום לקורא שיתפעל, שיתרגש לנוכח העוצמה היצירתית.

אני מודה שאני חסיד גדול של חרוז ומשקל ווירטואוזיות צורנית, כי הרי הגיונות המנוסחים בשורות מקוטעות - יכול כמעט כל יודע ספר ליצור . אני מניח שדברים אלה עלולים להרגיז את יודעי כבשונה של הספרות - כדברי נושנות, אבל מה לעשות - מי מהחדשים מסוגל להגיע לרמתו של אלתרמן, ולא רק בווירטואוזיות הצורנית, אלא גם בעמקות המחשבה שקורא מיומן מוצא בשיריו?

כל ההקדמה הזאת באה כדי לציין ש"עץ השדה", שהוא כביכול ספר של "סיפורים מחורזים" - נגע לליבי, כי הוא בעצם שיר עלילה ארוך - סוגה שכמעט נעלמה מעולם הספרות המודרני (זכורה לטוב - מאיה ערד על הרומן בחרוזים שלה - "מקום אחר ועיר זרה" - חרגול 2003), ושהיה פעם פאר הספרות הרוסית שהמחבר עצמו תרגם ברוב כישרון (הכוונה, כמובן, לתרגומו לרומן בחרוזים של פושקין "יבגני אונגין" ושל עוד חמש פואמות של מי שנחשב אבי השירה המודרנית הרוסית).

"התירוץ" לכתיבת הפואמה הזאת הוא בקשתה של הנכדה גיליה, שיספר לה על שורשי המשפחה, והסב מספר בחרוזים מלבבים על קורות אביו לייבעלע שניצל מפוגרום, שלמד צילום (מקצוע שיוריש לבנו), שהיה מלא נתינה כלפי בני משפחתה של אישתו. הוא מספר על יואל, הסבא של המחבר מצד אימו, שהיה יתום, שלמרות שבילדותו נאלץ לסעוד על שולחנם של זרים - הפך ברוב הימים למורה בגימנסיה העברית.

הספר מתאר בריחה בימי מלחמת העולם השנייה לאוזבקיסטן, וכיצד שרדו את הרעב הנורא והמחלות, איך בני משפחה נכלאו במחנות לעבודות כפייה, ואף בכלא עצמו, והשתחררו בשוחד. המשפחה חוזרת לוורשה ומצטרפת ל"בריחה", שוהה במחנה עקורים, ומגיעה אחרי נדודים לארץ ישראל.

בגלל הנדודים הרבים זוכה המחבר כבר בהיותו בן שלוש-עשרה לשלוט במספר שפות - אוצר רוחני שיאפשר לו ברבות הימים לתרגם לעברית יצירות מופת של סופרי מזרח אירופה. בארץ הוא נהיה חבר קיבוץ השומר הצעיר שחבריו מעריצים את סטלין. כמו ב"חדווה ואני" של אהרן מגד, גם כאן הרעיה היא זאת שדורשת "לערוק" מהקיבוץ ולעבור לעיר הגדולה. בין לבין מסופר בפואמה זאת על אהבתו של המחבר לשחמט, למוזיקה ועל לימודי הכינור, על התמחותו בצילום, ואף בחידושיו בתחום, חידושים שנעשו חסרי תוחלת עם המצאת הצילום הדיגיטלי (את מפח הנפש הזה מתאר המחבר בהומור מכמיר לב).

הפואמה מתארת כיצד במלחמת יום הכיפורים, כאשר כאיש מילואים ביחידת דובר צה"ל, הוא סרק עם חבריו ל"זלדה" את שדות הקטל, כיצד נהרגים חבריו לעיניו וכיצד הסתפח ליחידה שנועדה לאסוף פצועים והרוגים. המחבר איננו מפסיק לצלם ברגעים הכי מסוכנים, מנציח כניעה של כפריים וחיילים מצרים. הוא אוסף מכתבים ומספרי טלפון כדי להביא בשורות טובות למשפחות המודאגות שבעורף, ולימים נדרש לתרגם מרוסית את המסמכים של הסובייטים שתכננו את פריצת קו ברלב במלחמת יום הכיפורים.

לקראת סוף הפואמה מביע המחבר התפעלות גדולה מהישגי הקִדמה: הקורא האלקטרוני, פלאי מכון וולקני הבורא פלורה חדשה ומפתיעה.

כידוע ההומור העצמי הוא ההומור הכי משובח, והמחבר גורם לחיוך טוב אצל הקורא כשהוא מתאר את "בלינדריות" שלו ואת הזדקקותו למכשיר שמיעה. הוא ממציא שם חדש למכשיר זה - "מקשביים" על משקל משקפיים - כדי שהנזקקים לו לא יתביישו. ההומור הטוב מופיע במקומות שונים בספר, למשל כשהמחבר מתאר בפני בתו שמלכת אנגליה, וכל בית המלוכה ביקשו ממנו להישאר בלונדון, אבל הוא העדיף לחזור לבתו האהובה, ומלבב לקרוא כיצד הבת הקטנטנה "חושפת" את התרמית של אביה. במקום אחר פעוטות בגן שמתקשים לבטא הגאים מסוימים מדברים על... נשים, וכיצד עכברונת רצתה לשתות יין, והחתול שהתאכזב כי היא לא עמדה בדיבורה להיכנס לתוך פיו - מצטט את... עמנואל קנט.

והרי קצת חרוזים מתשובת העכברונת על הטענות "הקנטיאניות" של החתול:

העכבֶּרֶת מכווֶצֶת
במחילה ומצייצת:
"לכאורה מרוב מורא -
רע נהגתי ונורא!
אבל הבטחות, בעצם,
מה ערכן, מר שונרא, אצל
עכברה בשעת צרה,
עמוק בבור ושיכורה? (עמ' 89)

הסיפור יפה, והחרוזים משובבי נפש, לא פלא שאהבתי את הספר הזה.


"עץ השדה – סיפורים מחורזים" מאת יואל נץ, גוונים 2014, 95 עמ'
תאריך:  28/09/2014   |   עודכן:  28/09/2014
משה גרנות

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
אחת המטרות של צום יום הכיפורים היא להתנקות ולהשתחרר מחטאים וקיבעונות שליליים ולהתחיל שנה חדשה עם מצפון נקי וראש שקט. האם מלבד התנקות רוחנית יש בכוחו של הצום להביא גם להתנקות גופנית פיזית?
28/09/2014  |  רקפת אריאלי  |  כתבות
לקראת כניסתו של החורף, זהו זמן מתאים לערוך שינויים ולעצב מחדש את חדרי הילדים. שימוש זהה ברהיטים בעזרת צבעוניות שונה, מקבל מראה חדש ועדכני.
28/09/2014  |  ניצן הורביץ  |  כתבות
"מנקים את העולם" הוא פרויקט בינלאומי, שנועד להמריץ ולהעצים את נכונותן של קהילות על פני כדור הארץ לטפח את איכות סביבתן. מזה 25 שנים רצופות מתקיים הפרויקט הזה, אחת לשנה,בהצלחה יתרה, באמצעות כ-40 מיליון מתנדבים ב-120 מדינות, בכללן ישראל, ומהווה בכך את אחד המפעלים הסביבתיים הגדולים בתבל, שבבסיסם קיימת התארגנות קהילתית.
28/09/2014  |  ראובן לייב  |  כתבות
סודות טבעם להתגלות ע"י אנשים אחרים בזמנים לא צפויים ובמצבים לא נעימים. אך זה לא קורה בספר הזה "הסודות של איבתיסאם", כי איבתיסאם היא נערה בת חמש-עשרה נשואה המשתפת את קוראי יומנה בקורות אותה. "נבהלתי והסתרתי את הקרטון שציירתי עליו, פחדתי שהוא ילשין עלי לאבא"(עמ'7). קורות לא שגרתיים בעליל לנערה שנונה, יפהפייה ופקחית, בת כפר מוסלמי במצרים. היא בוחרת לספר את סודותיה ולשתף קהל קוראים שאיננה מכירה ושמעולם לא שמעה עליו. היא מספרת בגוף ראשון את סודותיה וכבר על ההתחלה נוצרת קרבה אמינה שיוצרת אינטימיות בין איבתיסאם לבין קוראיה. נוצר המגע הראשון דרך מילותיה והקוראים הופכים להיות שותפים לכל הקורות אותה, שומרים את צעדיה וצמאים לכל הקורות אותה. אם חלילה היא עוברת התעללות מצד החמות או מצד צרתה הקוראים הופכים להיות שותפים לסבלה, אפילו מזדהים עמה.
26/09/2014  |  יהודית מליק-שירן  |  כתבות
בזמן האחרון עיניו של מורי ארקין נוצצות מתמיד. איש הפארמה הוותיק, שהתעשר כשמכר ב-2005 את חברת אגיס לפריגו האמריקנית על-פי שווי של 800 מיליון דולר, רחוק מלשבת על המזומנים שנערמו אצלו. עסוק מאי-פעם, הוא בונה חברות ביו-מד, משקיע בפארמה ובעיקר חולם על אגיס חדשה, שתיבנה על בסיס חברת סול ג'ל שאותה רכש לפני חודשיים.

פורומים
ספרות
ספרים
כתבות מקודמות
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט