|
|
אתר בנייה. [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
על-פי תקנות הבטיחות בעבודות בנייה, מוטלת מרבית האחריות בנושא הבטיחות על מנהל העבודה. מנהל העבודה הוא מינוי שמבוצע על-ידי "מבצע הבנייה". מבצע הבנייה יכול להיות (בהתאם לנסיבות) אחד משניים, מזמין העבודה או הקבלן הראשי.
בנוסך לכך, מחייבות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה, כי כל מבצע בנייה שמעסיק מעל 100 עובדים (כולל קבלני משנה) - בכל האתרים שלו - יעסיק בנוסף למנהל עבודה, גם ממונה על הבטיחות בעבודה.
יוצא מכך כי חברות הבנייה, הבינוניות והגדולות, חייבות להעסיק באתרי בנייה בהם הן פועלות, גם מנהל עבודה וגם ממונה על הבטיחות בעבודה.
מכיוון שמדובר בהוצאה כספית לא זניחה, מעדיפים קבלנים רבים לעקוף את החובות המוטלות עליהם תוך יצירת מראית עין של מינוי ממונה על הבטיחות. פעולה זו מתבצעת תוך שיתוף פעולה מצד חברות שעוסקות בבטיחות. חברות אלה וקבלני הבניין מסכמים ביניהם על מינוי "מפקח בטיחות" או "בקר בטיחות" שעורך סיורי ביקורת באתר הבנייה (פעם או פעמיים בחודש).
בכך כאילו מקוימת החובה החקוקה של מינוי ממונה על הבטיחות. "בקר בטיחות" זה מגיע לאתר הבנייה לזמן קצר, עורך סיור ביקורת ובסיומו הוא מגיש למנהל העבודה דוח ביקורת - שהוא למעשה רשימת הליקויים באתר העבודה. רשימה זו מופצת לאחר מכן לכל המעורבים האחרים בפרויקט ומתועדת כמובן בתיק הבטיחות.
מסמך זה (דוח הביקורת) מהווה למעשה פצצת זמן עבור מבצע עבודה, כפי שיובהר להלן:
במקרה של תאונת עבודה חשופים המעורבים האחראים, הן במישור הפלילי והן במישור הנזיקי. גורם אחראי בפרויקט, שאיננו המעביד של הנפגע בתאונת העבודה, חשוף בנוסף גם לתביעת שיבוב מהמוסד לביטוח לאומי.
יוצא מכך כי לאחר אירוע תאונת העבודה, נוצרת בפרויקט מערבולת של אינטרסים מנוגדים, שגורמת לכל צד מעורב לבחור את המסלול הנוח לו לצורך התנערות מאחריות כלשהי לתאונה.
הקבלן (שמעסיק כאמור את אותו "בקר בטיחות") יטען כמובן כי הוא פועל כדין ולראיה הוא מינה מנהל עבודה וממונה על הבטיחות, מתוך מחשבה מוטעית כי בקר הבטיחות הוא ממונה בטיחות. אולם מכיוון שממונה הבטיחות או בקר הבטיחות אינם עובדים שכירים של מבצע הבנייה, תגיש חברת הביטוח של מבצע הבנייה הודעת צד ג' כנגדם, שכוללת תביעה כספית.
פצצת זמן
ברגע זה תתפוצץ פצצת הזמן שהוזכרה לעיל, בכך שאותו ממונה בטיחות (בקר בטיחות) יציג, כחלק מההגנה שלו כנגד התביעה, את אותם דוחות הביקורת שהוא ערך ויציג אותם כהוכחה לרשלנות ולאחריות של מבצע הבנייה שהרי הוא (בקר הבטיחות) ביצע את תפקידו כפי שצריך, איתר ליקויים ואף ציין אותם בדוח שנמסר למבצע הבנייה ולכן כל האחריות מוטלת בעצם על מבצע הבנייה.
יוצא מכך כי הגורם שנשכר לצורך הגנה על מבצע הבנייה, הוא זה שבעצם גורם להטלת האשמה והאחריות על מבצע הבנייה, ששכר אותו ושילם לו עבור שירותיו.
יזם הפרויקט ו/או מזמין העבודה ו/או הקבלן הראשי, חייבים לשקול היטב את מינוי אנשי המקצוע הנדרשים באתר (מנהל עבודה, ממונה בטיחות, מפקחים, קבלני משנה, בונה פיגומים, עגורנאים, חשמלאים וכדומה), ולבצע את ההתקשרות איתם תוך שמירה על האינטרסים שלהם, ותוך שימת לב לכל הדקויות ביחסים המקצועיים ביניהם, מתוך ידיעה שכל שינוי קטן בהגדרה כזו או אחרת, מטיל את האחריות לפיתחם, למרות שהם חושבים ומאמינים שהם בעצם מוגנים מפני קביעת אחריות כלפיהם (פלילית ו/או נזיקית) במקרה של תאונת עבודה.
התנהלות מקצועית בנושא הבטיחות באתרי הבנייה, חייבת להיות מלווה ומסונכרנת עם נושא הביטוח של הפרויקט.
בחלק נכבד מהתיקים בהם היה מעורב משרדנו בעקבות תביעה נזיקית ו/או פלילית בגין תאונת עבודה, התברר כי מבצע העבודה (מזמין או קבלן ראשי) נחשף להטלת אחריות עליו, למרות שהוא לכאורה ביצע את כל הדרוש על-פי חוק.
לא רק זאת אלא שלעיתים התברר כי הביטוח שלו לא מתאים למצב האמיתי של המעורבים בפרויקט, מה שגרם בחלק מהמקרים לכך שחברת הביטוח התנערה מהכיסוי הביטוחי לקבלן.
למעשה נוצר מצב שבו מבצע בנייה, שמינה את כל אנשי המקצוע הדרושים וערך את כל הביטוחים הדרושים, מוצא עצמו לעיתים אחראי לרשלנות, אחראי לגרימת תאונה וללא כיסוי ביטוחי.
