|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כש"פטגוניה" כובשת את ברצלונה
|
המסעדה הארגנטינאית המקורית נחשבת לפאר המסעדות הזרות של בירת-קטלוניה והיא מיועדת לגרגרנים, שאינם מוכנים להתפשר עם טעם האוכל - אפילו לא עם זה של המטבח הספרדי השגרתי הידוע לטוב
|
|
מסעדת פטגוניה [צילום: ראובן לייב]
|
|
|
|
|
אחרי שהתענגנו עד כלות על הטאפאס והפאייה של ברצלונה, שבלעדיהם אין למטבח הספרדי כל תקומה קולינרית, החלטנו להעניק הזדמנות נאותה גם למסעדה הזרה המובילה של בירת-קטלוניה, הלא היא "פטגוניה" הארגנטינאית.
מבלי לפגוע בכבודן של המסעדות הספרדיות, שמטבחיהן בהחלט ראויים לשבחים, הרי שאת "פטגוניה" לא מומלץ להחמיץ. הדברים אמורים במסעדה לדוגמה, שניחנה בשלל-מעלותיו של אוכל-גורמה, המותיר אחריו רק טעם של עוד.
"פטגוניה"(gran via de les corts catalanes 660) היא מסעדה מהודרת ומרווחת, מעוצבת היטב בריהוט אר-נובו, בעלת תפריט שכולו גסטרונומי, המיועד מטבע הדברים לגרגרנים, שקיבתם אינה מסוגלת להתפשר עם אוכל בינוני.
לומו מופתי
אל השולחן, הערוך בטוב-טעם והעטור במפה צחורה ובכלי-אוכל על טוהרת הסגנון העתיק, הגיע כספתח לחם-בית חלול, כדי שיוכל לקלוט אל קירבו את שלושת המטבלים הפיקנטיים של צ'ימיצ'ורי, זיתים וסלק טחון. אחריו נחתו, בזו אחר זו, ארבע אמפנדות מטריפות, שהיו ממולאות בעוף, בבשר, בתירס ובמבחר ירקות. אליהן התלווה גם בקבוק של סודה צוננת ממעיינות מפלי האיגווסו שבגבול-ארגנטינה.
למנה העיקרית הוגש לנו לומו ארגנטינאי גזעי, שאינו אלא נתח-בשר משובח, הלקוח מצוואר הפרה, והמיובא היישר ממדינת הבשר המובילה בעולם. הלומו ממש נימוח בפה וצורפו אליו ירקות מאודים ומחית של דלעת, כמנהג הארגנטינאים, שהיא תחליף מעודן וטעים יותר ממחית תפוחי האדמה השיגרתית, המלווה ארוחה ממוצעת בארץ.
יצירת מופת
והיו גם מוג'חאס - שפתיים ישקו, שהם שקדי-עגל רכים ופריכים, ושמקומם לא ייפקד בסעודה ארגנטינאית לשמה. שהדי במרומים שמי שלא טעם את טעמם נוסח "פטגוניה" - פשוט לא מודע לנפלאות יצירתו של המטבח המוביל בעולם בתבשילי הבשר שלו.
קינוח הפנקייק, עטור תפוחי-עץ ורוטב של דבש, היה מעל ומעבר, כידו הטובה והאמונה של קונדיטור ארגנטינאי בר-מוניטין. והיה גם אספרסו כפול משובח, שכילה ארוחה בהחלט ממכרת. לצידו נח ביסקוויט. מעודן ופריך.
המחיר לשניים הסתכם ב-68 אירו. לא זול, אבל שווה בהחלט כל סנט. הוספנו עליו תשר של 10% עבור שרות שהיה יוצא מן הכלל. בקיצור, זו מסעדה מומלצת מאוד לשוחרי הטעם הטוב וקל מאוד להגיע אליה, באשר היא אינה מרוחקת מאתריה המרכזיים של ברצלונה.
|
| תאריך:
|
20/10/2014
|
|
|
עודכן:
|
20/10/2014
|
|
ראובן לייב
|
|
כש"פטגוניה" כובשת את ברצלונה
|
|
לדברי קמעונאי, "החברה השאירה את אותה צורת אריזה. אני מעריך שרק 5% עד 10% מהצרכנים שמו לב שהכמות באריזה קטנה יותר". אותו קמעונאי טוען כי האריזות השונות גורמות גם להטעיה בין רשתות השיווק: "צרכן שיום אחד נוסע לרמי לוי, יום אחר לשופרסל ויום אחר לויקטורי, רואה כל פעם את המחיר השונה בין הרשתות, אבל לא שם לב לשינוי בגודל האריזה - פעם אחת 600 מ"ל ופעם שנייה 500 מ"ל. הוא בטוח שההבדל בין הרשתות הוא רק במחיר. זה ממש דומה ולא שמים לב".
|
|
|
|
|
תת-ניצב אפרים ברכה מוסיף חטא על פשע. במקום להפנים את מצבו האמיתי ולהימנע מהפרחת כזבים נוספים ומסיבוך עצמו בצרות, הוא פועל במטרה להטעות את בית המשפט העליון ולסכל חקירתו על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים.
|
|
|
|
|
"הרי אתה נושא את שמי" הנה הכותרת שניתנה לסדרת כתבות שפרסם העיתונאי נורבט לברט בשנת 1960, שבה ראיין את בניהם ובנותיהם של הפושעים הנאצים הבכירים. כעבור ארבעים שנה החליט שטפן לברט, בנו, לחזור ולעקוב אחר אותם הילדים, שבינתיים הפכו לאנשים מבוגרים. הבן גם הוסיף על סיפורם האישי של כל אחד מהם את סיפורה של החברה הגרמנית בכללותה, תוך שהוא מנסה לבדוק כיצד היא ממשיכה להתמודד עם הפשעים שנעשו בעבר.
|
|
|
|
|
שנת הלימודים האקדמית שאוטוטו נפתחת, מאופיינת בימים ארוכים עם ישיבה ממושכת ונטייה לנשנושים לאורך היום. לרוב הסטודנטים יום הלימודים מסתיים בשעות אחר-הצהריים המאוחרות וחלקם אף ממשיכים לעיתים לעבודה וחוזרים הביתה רק בשעות הערב או להפך לאחר יום עבודה, ומתחילים את יום הלימודים. מה שמוביל לכך שרוב הארוחות שאותם סטודנטים אוכלים הן בחוץ, ועל-מנת להימנע מעלייה במשקל בתקופה זו חשוב להיערך בהתאם.
|
|
|
|
|
בילדותי ונערותי, בעיר חיפה בה גדלתי, כלי התחבורה היחידי עבורי ועבור משפחתי היה האוטובוס, בד"כ של אגד או דן. מכונית פרטית הייתה אביזר לוקסוס ליחידי סגולה שמצבם הכלכלי היה גבוה לאין ערוך משלנו ומשל רוב מכריי וידידיי. גם לאחר הצבא כשעברתי לתל אביב הגדולה, הרגליים היוו את כלי התחבורה העיקרי וכאשר המטרה הייתה רחוקה יותר, האוטובוס השלים את המלאכה. לאחר שנים מספר כאשר חזרתי מלימודיי בחו"ל ובחרתי שוב בתל אביב כעיר מגוריי, עדיין לא היה ברשותי רישיון נהיגה ועדיין השתמשתי בתחבורה ציבורית. עברו עוד מספר שנים, התחתנתי וילדתי ורק לאחר הולדת בני השני קיבלתי את רישיון הנהיגה ועברתי למכונית הפרטית המשפחתית שלנו... אוטומטית כמובן. התפתחות מאוחרת במקצת... גרנו בשכונת חבצלת בקצה העיר רחובות ומכונית הייתה אביזר הכרחי, ולולא היא, קרוב לוודאי שהייתי בורחת מאותה שכונה לעיר שכה אהבתי טרום נישואיי, תל אביב, העיר ללא הפסקה...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רון בריימן
התקשורת הישראלית, ואפילו זו הרואה את עצמה כ"ממלכתית", חוטאת ב"עכשיוויזם" מסוכן ובעידוד הפיכת עסקת החטופים לכניעה ללא תנאי
|
|
|
|
|
צבי גיל
במערכה ההיברידית בין ישראל לבין אירן זאת כבר הצליחה בהיבט הפסיכולוגי והכניסה את הציבור הישראלי, שנמצא חצי שנה במתחים, ללחץ נפשי ללא תקדים  הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
|
|
|
|
|
בצלאל סמוטריץ'
הסכמה לעסקה המצרית היא כניעה משפילה, והיא הענקת ניצחון לנאצים על גבם של מאות לוחמי צה"ל הגיבורים שנפלו בקרב, היא גוזרת גזר דין מוות על החטופים שלא נכללים בעסקה, ומעל לכל - מהווה סכ...
|
|
|
|
|
שמחה סיאני
איך נפלת גיבור? איך נפלת עידו, אך לא בידיים ריקות השארת אחריך ידיים מלאות במורשת קרב ואהבה למולדת, עם הטוב והפחות טוב שבה בית חם הותרת אחריך אישה וצאצאים שיאהבו את הבריות ואת ה...
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
גם אני נמניתי על השואלים מדוע פרשת "מצורע", פרשה לא נעימה, על כל נגעיה הקשים מופיעה ערב חג הפסח חג החרות
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
