נחל שפירים - נחל ילדותי

תחילה, פרטים על הנחל: נחל שפירים הינו נחל אכזב,שפירושו המעשי כידוע הוא שבתקופת הקיץ באין גשמים הוא לרוב יבש. מקורו באזור צריפין. הוא זורם ממזרח למערב עובר ליד לוד ממשיך מערבה ועובר לאורך פאתיו הדרומיים של מושב צפריה חוצה סמוך למחלף שפירים מתחת לכביש אור יהודה בית -דגן (כביש 412) וממשיך מערבה ועובר לאורך קצה השדות הדרומיים של מושב חמ"ד, המפריד כגבול טבעי בין מושב חמ"ד לכפר גנות. הנחל חוצה במנהרת בטון את כביש גהה (כביש 4) אפיק הנחל עוקף את הר הפסולת המשוקם חירייה מצד דרום וזורם לאורך קטע של כ-2 ק"מ עד להתחברותו לנחל איילון (השפירים הוא אחד מיובליו הגדולים של נחל איילון).

מפגש הנחלים איילון-שפירים נמצא למרגלות מרפסת התצפית שעל ההר חירייה (פארק אריאל שרון) נחל שפירים עשיר לאורך מקטעים רבים בצמחייה צפופה ויש בו מספר מינים של בעלי חיים כגון: ברווזים וציפורים מרהיבות. אם כי, הזיהומים הרבים שאליהם נחשף לאורך השנים (שיפורטו בהמשך) והבינוי סביבו צמצמו ופגעו משמעותית באיכות המים, בבתי הגידול הלחים ובעושר המגוון הביולוגי שהיה קיים בעבר בנחל ובסביבתו. בשנות ה-50 ובשנות -60, אולי אף לפני כן, שרצו תנים בלהקות גדולות בנחל ולאורך גדותיו, ועד היום זוכר אני את יללות התנים בלילות שנשמעו למרחוק מאזור הנחל.

בשנות ה-60 הוחלט בשירותים הווטרינריים על מבצע ארצי לצמצום התנים (וכלביים אחרים) בעיקר למניעת הפצת מחלת הכלבת. פיתיונות חומרים רעילים פוזרו לאורך גדות הנחלים והשדות ברחבי הארץ כולל לאורך גדות נחל שפירים. ואוכלוסיית התנים הושמדה כמעט לחלוטין וכיום נדיר יחסית למצוא תנים בנחל שפירים וגם רבים מבעלי החיים שהיו בו בעבר כמו זוחלים למיניהם נעלמו מהנחל וסביבתו.

לאורך עשרות שנים סבל נחל שפירים מאירועים חוזרים ונשנים של זיהום, הזרמות שפכים וכן זליגות של "מי-אשפה" מזוהמים מהר הפסולת חירייה. חברי המושבים לאורך הנחל תרמו את שלהם לזיהום נחל שפירים: לאורך שנים הם נהגו להשליך לנחל וגדותיו פגרי עופות, ברזלי כלובי תרנגולות, מוטות, חומרי בניין ואפילו גגות אזבסט, בהנחה שהמים בתקופת החורף יסחפו את הפסולת והגרוטאות. הדבר היה בגדר נורמה ומקובל ממש "עולם שלישי", הפיקוח מצד המועצות האזוריות היה דל מאד. גם העיר לוד שלצידה עובר הנחל, (באזור שכונת הרכבת), תרמה לאורך שנים את שלה לזיהום הנחל.

בסוף שנות ה-80 עם הקמת המשרד לאיכות הסביבה (שלימים שונה שמו למשרד להגנת הסביבה) וההבנה כי חייבים לעצור את ההזנחה וזיהומי הנחלים, הוחל לעשות סדר גם בנחל שפירים. הוגבר הפיקוח, הנחל נוקה והורחב מעט בכמה מקטעים שלו ובהמשך הוסט - הורחק לפחות כ-100 מטרים מהר האשפה חירייה. גם כיום נוהגים אלמונים להשליך פסולת וגרוטאות לגדות הנחל אולם התופעה קטנה משמעותית לעומת שנות ה-60-80. בשנת 2004 שלחה מנהלת מחוז המרכז במשרד לאיכות הסביבה, התראות לראשי העיר לוד דאז כי באזור התעשיה הצפוני של לוד, הושלכו פגרי בקר וצאן לנחל שפירים.

בעבר היו מקרים לא מעטים שנחל שפירים בעקבות גשמים מרובים עלה על גדותיו והציף את השדות סביבו. בעקבות הרחבת הנחל והפעלת אמצעי תשתית ניקוז, פחתו מספר מקרים אלה. הנחל עובר לא הרחק ממסילת הרכבת סמוך למחלף שפירים ולנתב"ג וכדי שהמסילה בקו רכבת ההגנה–נתב"ג ותשתיתה לא יוצפו הוקמו לאורך נחל שפירים במקטעים אלה חומות ודפנות בטון למניעת הצפת המים. לפני כשנה בדצמבר 2013 קרסו הדפנות הנחל והמים הציפו את המסילה והשביתו למשך שעות רבות את תנועת הרכבות בקו תל אביב ההגנה–נתב"ג.

בשנים האחרונות נעשות פעולות לשיפור מצבו של נחל שפירים כמו, ניקוי גדותיו והגברת הפיקוח עליו. הטיפול בו אם הבנתי נכון הופקד בידי רשות הניקוז ירקון(לא בטוח בכך) שכן נחל שפירים הוא אחד מיובליו הגדולים של נחל הירקון. אולם כמו נחלים רבים אחרים המצב בנחל שפירים, רחוק מלהיות אידיאלי ובטח ייקחו שנים רבות להחזיר את שפעת המים, ואת בתי הגידול הלחים והעושר המגוון הביולוגי כפי שהיה לפני עשרות שנים.