גם שרת המשפטים מחויבת לכיבוד החוק

על-רקע הצפייה הדרוכה במערכת הפוליטית לפסק-דינו של בג"ץ בעניין "חוק המסתננים" פרסמה שרת המשפטים, איילת שקד, סטטוס בפייסבוק, בו כתבה כי חוק זה בוטל, עד כה פעמיים בידי בג"ץ, תוך שהיא מזהירה, כי אם יבוטל חוק זה בשלישית בידי בג"ץ, הרי: "המשמעות תהיה הכרזה על דרום תל אביב כמתקן שהייה רשמי למסתננים". איילת שקד אף הודיעה, כי עד מתן פסק הדין תעלה,אחת לשעתיים, סרטונים המתארים: "חייהם הבלתי נסבלים של תושבי דרום תל אביב", כלשונה היא, ככתוב בסטטוס שפרסמה היא.

שרת המשפטים כתבה עוד, בסטטוס שפרסמה, בהדרשה לנוסחו הקיים של "חוק המסתננים", כי: "נוסח החוק שאושר על-ידי בית המשפט העליון בפעם הקודמת היה רך מדי, וההוכחה לכך היא שבחודשים האחרונים תופעת ההסתננות... שבה ועשרות אפריקנים חדרו לישראל". כפי שכתב ובצדק פרופ' אייל גרוס באתר האינטרנט של עיתון "הארץ, שרת המשפטים איננה מבינה ממש את המָטֶרְיָה, אליה התייחסה היא בסטטוס שלה. איילת שקד טענה, כי בית המשפט העליון לא אישר - בפעם הקודמת - נוסח חוק.

בכך טועה ומטעה איילת שקד ציבור קוראי הסטטוס שלה. בית המשפט העליון ביטל בפסיקתו הקודמת את נוסחו של "חוק המסתננים", כאשר הנוסח הנוכחי, אליו מתייחסת שרת המשפטים, לא אושר וגם/או לא נדחה בידי בג"ץ, במועד פרסום הסטטוס, שכן באותו מועד טרם פורסמה פסיקת בג"ץ בעניין זה. פרופ' אייל גרוס מציין, ברשימתו דנא, כי רק לאחר פרסום רשימתו שינתה שרת המשפטים מלות הפוסט שלה וכתבה כי מדובר ב"נוסח החוק שאושר בידי הכנסת".

אין כל ספיק ספיקא שהוא, כי ניתן להגדיר התנהלותה זו של שרת המשפטים, איילת שקד, לא פחות מאשר ניסיון בוטה בכל הכבוד הראוי להלך אימים על בית המשפט העליון, בשלב של קודם פרסום החלטתו בעניין "חוק המסתננים". העובדה, כי שרת המשפטים האמורה דרך כלל וכדבר שבשגרה, בהיותה ממונה על תיק המשפטים לגבות מערכת המשפט וציבור השופטים והשופטות הנמצאים במערכת זו, מחליטה לתקוף, מראש, מערכת המשפט, הינה תקדים מסוכן ביחסי המערכת השלטונית המבצעת, האמורה לגונן על המערכת השיפוטית המחליטה.

בניגוד לטענת פרופ' אייל גרוס ברשימתו, לפיה קשה להיזכר במקרה בוטה כל כך בו ניסו שר או שרת משפטים להטיל אימה על בית המשפט העליון ערב מתן פסק דין, הרי נכיר, כי כך היו ונהגו בעבר דברים, עת כיהן פרופ' דניאל פרידמן כשר המשפטים בממשלתו של אהוד אולמרט. עם זאת מסכימים אנו לסיפא של מאמרו דנא של פרופ' אייל גרוס, לפיה מתברר מהסטטוס שפרסמה שרת המשפטים, כי היא אינה מבינה את תפקידה, כמו-גם אין היא מבינה המשמעות הבסיסית ביותר של הפרדת רשויות ושל שלטון החוק.

כמי ששימש כפרקליטה של חברת חיים נתנאל בע"מ וכמי שייצג חברה בע"מ זו, בעתירה שהגישה היא בשנת 2007 נגד החלטתו הבלתי חוקית, בעליל, של שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן להקים בית משפט מחוזי מרכז, בפתח-תקווה, בניגוד להוראות החוק - החלטה שנקבע בידי בג"ץ שהייתה בלתי חוקית, אולם מחמת עיקרון הבטלות היחסית ניתנה לשר משפטים זה לתקן פגמים שנפלו בדרך התנהלותו, ביצירת מתווה חוקי וחקיקת משנה מתקנת, אין לנו אלא לצטט דבריו של ראש ההרכב בבג"ץ זה, השופט המנוח, אדמונד לוי ז"ל, שמתח בפסק-הדין ביקורת חריפה - חריפה מאוד מאוד על דרך התנהלותו של פרופ' דניאל פרידמן, בתפקידו כשר המשפטים, לעניין הקמת בית משפט מחוזי מרכז.

בבג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, כתב שופט בית המשפט העליון המנוח, אדמונד לוי ז"ל, בהסכמת שני חבריו להרכב, כב' השופטים (כתוארם אז), מרים נאור ואליקים רובינשטיין, דברים נכוחים, ברורים, חד-משמעיים ובלתי ניתנים לכל פירוש משלים וגם/או משני, כדלהלן:

"לקראת סיום פרישֹתה של המסגרת הנורמטיבית, אשוב ואזכיר את העקרון החוקתי בדבר אי-תלותם של היושבים בדין. סעיף 2 של חוק יסוד: השפיטה, קובע:

"בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין".

כלל יסוד הוא, העומד בשורשה של העשייה השיפוטית ומשמש בריח-תיכון ברעיון הדמוקרטי בכללו, כי סוגיה משפטית המונחת לפתחן של ערכאות, תוכרע על-פי הוראות הדין, הא ותו לא. מאליו מובן, כי שימוש בידי בעל סמכות באשר הוא, בכוח להשפיע על הסמכות העניינית של בתי-המשפט או על הסמכות המקומית, כפוף הוא לאותו עקרון חוקתי. שינוי שיש בו, ולו בשוגג ושלא בכוונת מכוון, כדי להגביל את גדריה של אי-התלות השיפוטית, לא יוכל לעמוד. משנה תוקף יש לדברים, מקום בו נמסרה הסמכות לידיה של הרשות המבצעת, שהיא - בשורה ארוכה ומכרעת של עניינים - גם צד להליכים המשפטיים המתנהלים. אכן, המדינה היא בעל-דין ברובם ככולם של ההליכים הפליליים, במרבית ההליכים המנהליים, בערעורי מיסים רבים, בעתירות אסירים ועוד כהנה וכהנה. בטוחני, כי נהירה לממשלה חובתה לנקוט זהירות כפולה ומכופלת בקובעה כללים, אשר עשויים להשפיע על עניינים שהיא צד להם. וככל שיהא הדבר נחוץ, מצווה הביקורת השיפוטית להקפיד שכך ייעשה.

ברם, כל זאת אמרתי מעבר לדרוש, באשר אני משוכנע, כי במקרה דנן לא היו הפעולות השלטוניות שננקטו מכוונות אלא לקידומה של העשייה השיפוטית, לרווחת המתדיינים בפניהן של הערכאות הנוגעות בדבר. ליישומם הקונקרטי של העקרונות הנורמטיביים על המקרה שבפנינו אפנה עתה.

35. שר המשפטים הינו אורגן מנהלי. ככל רשות מנהלית, כפוף הוא לביקורתו של בית המשפט הגבוה לצדק. ככל רשות מנהלית, אין הוא רשאי לפעול מחוץ לגדרי הסמכות שהתווה לו המחוקק. ככל רשות מנהלית, פעולה שנקט בחוסר סמכות - בטלה מעיקרה (בג"ץ 5304/92 פר"ח נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715 (1993)".

(ההדגשות וההדגשות, בקו אחד ובשני קווים, שלי - ח"ש)

מן הראוי ששרת המשפטים המכהנת, איילת שקד, תפנים ותטמיע מילות ביקורת חריפות אלה, שכיוון בג"ץ לכיוונו של שר המשפטים, שקדם לה, בכהונתו - חתן פרס ישראל למשפט, פרופ' דניאל פרידמן ותלמד, דבר אחד וגם/או שניים מהתקלות שאירעו לו, במערכת היתקלויותיו, הבלתי פוסקת, בתקופת כהונתו, כשר המשפטים עם מערכת בתי-המשפט, בכלל ועם בית המשפט העליון, שופטותיו ושופטיו, בפרט. אז ורק אז תשכיל ותבין שרת המשפטים, בכל הכבוד הראוי, כי תפקידה הממלכתי מחייב אותה, להגן דווקא על מערכת בתי המשפט, בניגוד גמור להתנהלותה האחרונה, בה בחרה לתקוף התנהלותו של בית המשפט העליון, ביושבו אלי מדין, כבית משפט גבוה לצדק.