הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   דת ומסורת  מדיני/פוליטי  ממשל 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
המלחמה בלוב תימשך
02/08/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
מרצ נגד יורם שפטל
02/08/2017   |   בעז שפירא
 
 
 
אני מאשים
02/08/2017   |   אהרון שחר
 
 
 
37 הסנטים החסרים
02/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
המשורר הפרטיזן אבא קובנר
02/08/2017   |   חנינא פורת
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
השמאל הישראלי כאופוזיציה למדינה
מגמה הרסנית. ח"כ סתיו שפיר. [צילום: פלאש 90]

כיצד הפך השמאל הישראלי מטעות פוליטית לבעיה קיומית - האמת שמבעד למסך השקרים

>
▪  ▪  ▪
מאז ומתמיד נתאפיינו גורמי שמאל מסוימים, בשנאה עצמית מרה וקשה. קו רעיוני אחד מחבר, בין פועלם של צעירים סוציאליסטים, בעיצומה של המהפכה ברוסיה, בהשתתפותם בפוגרומים נגד היהודים, לתנועות הבידוד והשטנה, הקוראות להחרים את ישראל, לסרב לשרת בצבאה, ולהעמיד לדין את ראשיה בטריבונאלים משפטיים בחו"ל.

דוח גולדסטון וועידת השטנה האנטישמית בדרבן, נשענו, אם ברוב ואם בפחות מכך, על חומרים מסולפים ושקריים שהפיצו יהודים, בכדי להוציא את דיבת ארצם ועמם רעה בעמים. לא בכדי מככבים אותם יהודים, בציטוטים נרחבים באתרים אנטישמיים מרכזיים בחו"ל, דוגמת Jew Watch, וכן באתרי האחווה הלבנה בארה"ב ובאירופה. אישים כמו גלעד עצמון, נורמן פינקלשטיין ונועם חומסקי, שכתב הקדמה אוהדת לספרו של מכחיש השואה רובר פוריסון, לצד שולמית אלוני, גדעון לוי ואחרים, נחשבים אורחים של כבוד באתרים הללו.

השנאה העצמית של אותם גורמים, הייתה ליסוד עיקרי ומכונן בזהות של נותני טון מרכזיים בשמאל. הביטוי העיקרי לשנאה זו, מתגלה ברצונם הבלתי מרוסן, להילחם יחד עם אויבי ישראל, כנגד בני ובנות עמם ומדינתם. דוגמאות לכמה מן המגמות הללו, ניתן למצוא כעת בספרו האחרון של טוביה טננבום: 'תפוס ת'יהודי!'.

הדברים בוטאו עשרות פעמים, בכתבי הוגים מרכזיים ודומה כי כל כמה שלא נשוב ונדון בהם, לא יהיה די בכך בכדי להבין את התופעה. היטיב לבטא השקפה זו אהרון ליברמן, מי שהיה עורך עיתון השמאל הסוציאליסטי הראשון בעברית, 'האמת', באמרו כי: "כנגד אויבינו שלנו, חובה עלינו להילחם בעצמינו" (טלמון יעקב, בעידן האלימות, עמ' 221-222). בימינו 'זכינו' לממשיכי הרוח הזו, וביניהם הנשיא לשעבר, שמעון פרס, אשר כתב בספרו, השלב הבא, עמ' 64: "מרד טוטאלי ונמרץ בעבר היהודי...הוא דרוש וחיוני".

ברוח זו כתב הבמאי, השחקן והסופר השמאלני, בנו של משה דיין, אסי דיין כי: "לאזרח מן השורה מותר ללכת עם חזון, והחזון שלי הוא שאנחנו הולכים לקראת מלחמת אזרחים... אני מאמין שערביי ישראל כולם ילכו בקרוב עם השמאל, ויתחילו פרעות בישראל. אני ממש מאמין שתהיה מלחמת אזרחים על-רקע מדיני. אני חושב שיום אחד הממשלה תצטרך לירות בהם ואני מאמין לאנשי גוש אמונים כשהם אומרים 'על גופותינו' ולכן זה יהיה על גופותיהם". (דיין, העולם הזה, 4.7.79).

כהן השמאל הישראלי, הפרופ' ישעיהו לייבוביץ' קרא בריש גלי לאחוז בנשק כנגד יהודים, שכל חטאם היה שבחרו לגור היכן שבחרו: "למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. ולכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז... כן, לאחוז בנשק" (הארץ, 27.9.85).

באותה רוח לוחמנית ובאותה לשון אלימה נקט חתן פרס ישראל, הפרופ' זאב שטרנהל, כאשר כתב: "אי-אפשר לעצור את הפשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה ובאלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות עם טנקים על עפרה יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (דבר, 15.4.88).

השאיפה למלחמת אזרחים, והחיבה לשטף דם, בייחוד דם יהודי הנשפך על-ידי חיילים יהודים, הייתה נדבך חשוב בהתרפקותו המילולית של הסופר א.ב. יהושע על-כנפי החלום, כאשר קבע בצורה מלומדת כי: "כיוון שכנראה בעוד חמש שש שנים תהיה לנו מלחמת אזרחים קטנה כאן (אין מה להיבהל מזה, הטובים שבעמים ניהלו מלחמות אזרחים) רצוי ככל האפשר לשמור על ערוצי התקשורת, פשוט כדי לצמצם את הנפגעים מכל צד" (מעריב, ראש השנה תשמ"ג).

נדמה כי היום כבר לא מדובר בתיאוריות גרידא. חלקים בשמאל הישראלי, חברו לגרועים שבאויבי המדינה כדי להגשים חזון משותף, שהוא לא יהודי, הוא ודאי אנטי ציוני, אבל יותר מכל, הוא מציב עתיד אלים ומדמם לאזור כולו בכלל ולעם היהודי למוד התלאות והסבל בפרט.

דומה שאזהרתו של ברל כצנלסון מתגשמת לנגד עינינו, בדבריו המפורסמים על התופעה: "...היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?... כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי יסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים (כזכור הערבים תמכו בנאצים בזמן בו נכתבו הדברים), שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - על ידע מצפוננו שקט". (כצנלסון, כתבים כרך ח', עמ' 18).

הסופר דוד גרוסמן, אשר היטיב להגדיר את חזון 'השלום' של השמאל במאמרים ובספרים, טען כי יהיה זה בלתי מציאותי לצפות ש'השלום' יוביל לשלום. ה'שלום' חייב לעבור דרך שלב מלחמתי נורא, שיסחף את האזור כולו בנהרות של דם, סיסמאות שחוקות, קלישאות ואידיאלים אבודים אל עבר המלחמה, ומעניין לראות את הסברו 'המלומד' לחזון הזה:

"יבוא מי שיבוא ויטיח – אם זה מה שאתה מנחש שיקרה (אלימות ומלחמה – א.ד.), איך אתה מעז לשכנע אחרים בצורך בשלום? ...על זה אשיב כך: ראשית, אני מאמין כי התהליכים שהזכרתי הם, בסופו של דבר, בלתי נמנעים. מדובר בכוחות סטיכיים כמעט, שהשלום עשוי להיות הדק ההפעלה שלהם. ובעיני מוסרי הרבה יותר שמדינה תתפנה לעסוק בבעיות המהותיות שלה, גם אם הדבר יגרום לאי יציבות... ולאלימות... גם מה שמתרחש בשלוש שנים האחרונות בגוש הקומוניסטי לשעבר, הוא תהליך אלים, מפחיד, אבל בראייה היסטורית, הוא עשוי להוות שלב מעבר למצב טבעי יותר ואף מוסרי יותר..." (גרוסמן דויד, לדמיין את השלום).

המגמה הפוליטית העולמית, הקשורה במישרין למעבר שהתחולל בשמאל, מציונות לאומית לאנטי ציונות פוסט לאומית, הוליד ספר מרתק, מצד תומכי המגמות הללו, החוקרים קלמנט מ. הנרי ורוברט ספרינבורג, הנקרא (בתרגום חפשי): 'גלובליזציה והפוליטיקה של הפיתוח במזרח התיכון'. גם הם הבינו, שהתהליכים המונעים על-ידי גורמי שמאל בישראל, לא יובילו ל'שלום' כי אם למלחמה, ועל כן כתבו בספרם, עמ' 13, כי התהליכים הללו: 'צפויים לעורר התנגדות מחודשת בקרב הפלשטינאים ושכניהם'.

מסקנתנו היא אם כן, לסיכום, השמאל או גורמים מרכזיים בו, מעולם לא השלו את עצמם. הם ידעו שהתהליכים המדיניים יולידו מלחמה, הם יודעים זאת גם כעת, והם חפצים בכך כפי שהטיב להסביר זאת גרוסמן לעיל. הם מכנים את התהליך כולו, תהליך ה'שלום', פשוט משום שזו מילה המתייגת תהליך אלים ומרושע, במעטפת רטורית נאה ונוחה לשיווק. אחרת אין כל אפשרות להסביר כיצד בתוך 'הסכם השלום', המילה 'שלום' לא מופיעה כלל בשום הקשר אופרטיבי מעשי.

או כיצד לא דרשו את ביטול המאבק המזוין להשמדת ישראל, מאמנת אש"ף. או מדוע הסכם שנועד להביא שלום, הטמיע בחובו את אחת מעסקות הנשק הגדולות והאכזרית ביותר בתולדות המדינה. עסקה בה ישראל, מכרה נשק ותחמושת לארגוני הטרור, במסגרת 'הסכם שלום' והעמידה כל אזרח ואזרחית בישראל תחת איום קיומי מאז ולדורות.

המחנה הציני וחזון ביטול המדינה

בסרטון הסברה מעניין, מתקופת המחאה החברתית, הסבירה סתיו שפיר את משנתה. ברגע מסוים בסרטון, היא החלה לדבר על מוסד המדינה באופן כללי בהאי לישנא: "יש פה עולם ישן שצריך להתחלף בעולם חדש... יצאנו כי הבנו שיש לנו את הכוח ובעיקר את הזכות, הזכות לקחת את המדינות שלנו בחזרה לידיים, אם המדינות האלה לא משרתות אותנו יותר, אין להן שום סיבה להתקיים...".

לדעת סתיו שפיר, מדינת ישראל, או מדינות בכלל, חייבות לשרת אותנו. מדינת ישראל מאבדת בעיני ח"כ סתיו שפיר מ'המחנה הציוני' להזכירכם, את זכות הקיום אם לפי הבנתה היא לא 'משרתת' אותנו יותר. גישה ילדותית זו, המתעלמת לחלוטין מחזון האבות המייסדים ומגדולתם, מחלום הדורות אשר שאפו לחיות בארץ חופשייה, ללא פוגרומים, ללא אנטישמיות וללא שואה, ומוכנים היו להקריב את מיטב בנינו ובנותינו כדי להגשים את החזון הזה, נראית כגחמה בעלמא. אומנם יהיו אשר ינסו להפיס דעתנו בכך שמדובר בגחמה ובהתבטאות לא מוצלחת ובלתי חוקית, של חברה בכנסת ישראל הרואה ברכה כלשהי בחורבנה של המדינה היהודית. עם זאת, עיון מעמיק בחזון השמאל הישראלי מראה, שהחזון הזה איננו כל כך שולי בקרב בני ובנות 'המחנה הציוני'.

בספרו של שמעון פרס, אשר הוזכר לעיל, השלב הבא, הוא כותב בעמ' 48: "האירופים הגיעו למסקנה כי כמו שהקיץ הקץ בזמנו על משטר הערים של ימי הביניים באירופה, כך הקיץ שם עכשיו הקץ על משטר המדינות. מדינות אינן יכולות עוד להתקיים כיחידות כלכליות וצבאיות, ועל כן אף אינן יכולות להתקיים כיחידות מדיניות...", לכאורה זה כשלעצמו אמור היה להרחיק אותנו מן המגמה האירופית ולקרב אותנו אל עבר השפיות שתגן על מדינתנו הקטנה, בייחוד לאור העובדה שאיחוד כזה מכוון לאזור בלתי ניתן לאיחוד, אך לא היא.

על-אף שאיחוד בתוך המגמה האירופית פירושו חיסולה של ישראל, קובע פרס בהמשך דבריו כי: "מכל הטעמים האלה נראה לי שאנו מוכרחים לעבוד קשה בכיוון של השתלבות באירופה בכל דרך אפשרית...". מאמר זה בספר נכתב כבר בשנת 1957, ומכאן שמגמת קץ מדינות הלאום היה מוכר לשמאל הישראלי עוד אז. יתר על כן, מדובר בהרצאה שנשא שמעון פרס בפני אנשי משרד החוץ, ומכאן הסבר חלקי לבעייתיות הקיימת בעמדתם של בכירים רשמיים במשרד זה.

במסמך מסווג, שהודלף על-ידי וויקיליקס, שנשלח מהשגרירות האמריקנית לוושינגטון ב-25 בפברואר, צוטטה סמנכ"ל הקרן החדשה לישראל, ומנהלת 'רופאים לזכויות אדם' בעברה, חדווה רדובניץ: "היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה הטרגדיה שהישראלים חוששים ממנה, משום שהיא תהפוך לדמוקרטית יותר".

הרעיון העומד בבסיס הדברים, נוגע להשקפה מרכזית ומבוססת בשמאל הישראלי, לפיה הסדר העולמי הישן, המבוסס על מדינות לאום, חייב להתחלף בסדר עולמי חדש, המבוסס על מסגרות פוסט לאומיות רחבות ועל גושים. מדובר כאן באימוץ מודע של עקרונות הגלובליזציה הרדיקאלית על-ידי מחנה שלם. לכן מטיף השמאל לפתיחת גבולות המדינה, ולביטול הסממנים הלאומיים והציוניים: "גלובליזציה מחלישה את כושרן של מדינות להחיל שליטה פוליטית על טריטוריה, ששחקנים מן המגזר הפרטי פועלים בה... בהביטנו לעבר העתיד... מדינת הלאום כשחקן ריבוני חיצוני במערכת הבין לאומית, תהיה נחלת העבר..." (קגלי וויטקוף, עולם של תמורות, עמ' 298).

מכאן מובן מדוע קובע פרס כי: "בעקבות כינון שלום כולל יפתחו הגבולות בין מדינות האזור לתנועה חופשית..." (המזרח התיכון החדש, עמ' 134), והוא שואף לכך ש"כינון השלום יאפשר...צמיחתה של מסגרת אזורית משותפת, שעצם קיומה ישנה את פני האזור...המפתח לפתרון...הוא בהתארגנות אזורית..." (שם עמ' 61).

מגמה זו מחייבת שינוי מהותי ביחס שלנו לכמה וכמה מוסכמות חברתיות ציוניות, המאפשרות את עצם קיומנו בארצנו. טרנד חדש/ישן בשמאל הישראלי, נוגע ליחסם של גורמי שמאל ל'חוק השבות', שחוקק השמאל בתקופתו הציונית. במילים אחרות, מדובר כאן בחזון המערער את הלגיטימיות של המשך קיומה של מדינה יהודית בכל גבול שהוא, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על ביטול הגבולות, והיטיב לבטא זאת הסופר גרוסמן, באמרו: "...האם נמשיך אנו, מנהלי המלון 'ציון', לשמור את החדרים הריקים על שמכם? או שמא נחליט לקבוע גבול של זמן ל'חוק השבות' הבעייתי..." (לדמיין את השלום).

הרצון לבטל את חוק השבות, 'הבעייתי', בעיני השמאל כלשונו של גרוסמן, לא יכול שלא להדיר שינה מעיניו של כל בנגוריוניסט מוצהר. החוק הזה נחקק על-ידי השמאל, מתוך תיקון עוול מוסרי בן אלפיים שנה. הוא חידד את הסולידאריות החברתית, בין קהילות יהודיות בעולם, וחיזק את ביטחונן במחויבותינו הקולקטיבית לרווחתן ולקיומן כמו גם לקיום העם היהודי ככלל. בייחוד לאחר השואה, אין ספק בנחיצותם של חוקים כאלה ובהוספה עליהם, אבל בעיני השמאל הישראלי זה חוק 'בעייתי'. ולמה התכוון המשורר, ניתן להבין מהדברים הבאים, של ברוך קימרלינג אשר טען כי במסגרת ההסדר המוצע יהיה עלינו: "לאפשר הגירה... של פליטי 1948...יש להעניק למהגרים הערבים הפלשטינאים, אותן זכויות הניתנות למהגרים שהגיעו לארץ והתאזרחו לפי חוק השבות..." (קץ שלטון האחוסל"ים, עמ' 102).

עוד מטעים בדעתנות מופרזת הנ"ל, כי: "לצורך שיבה זו מן הפזורות, על ישראל להושיט סיוע כולל למדינה הפלשטינאית, כחלק מהכרתה באחריות ישירה ועקיפה לעקירה, ולהעניק פיצויים אישיים על הרכוש שנוכס בזמנו על-ידי ישראל..." (שם עמ' 93). על הרכוש של הפליטים היהודים שברחו מארצות ערב והגיעו ארצה, בהשאירם רכוש רב בארצות מוצאם אין מדברים בשמאל, ולא בכדי. ואם כבר הגענו עד הלום נתייחס לעוד כמה הצעות מעניינות של הוגה שמאלי מרכזי זה: "יש לשקול את החלפת הדגל...מילות ההמנון הן אנכרוניסטיות ביותר...את יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ראוי ליחד גם לזכר כל קרבנות הסכסוך הישראלי ערבי..." (שם עמ' 98-99).

אין ספק שמדובר כאן במגמה הרסנית החותרת תחת אושיות קיומנו. ברשימת מפלגת העבודה ישנם לא מעטים המדברים על שינוי מהותי בהגדרת המדינה כמדינה יהודית (הרצוג). ישנם הקוראים להמנון שלנו שיר גזעני (סתיו שפיר). ישנם הקוראים לאימהות יהודיות לא לשלוח את בניהן להתגייס לצבא (מרב מיכאלי). מישנם שבאופן מפורש טענו כי אין הם רואים עצמם כציונים או שמבקשים הם לבטל את חוק השבות וליישם את 'זכות השיבה' הערבית (יוסי יונה). ישנם אנשים, החברים במפלגת העבודה ורוב הזמן תמכו במפלגות אנטי ציוניות מובהקות, דוגמת חד"ש (שלי יחימוביץ' ויוסי שווארץ).

חברי המחנה הפוסט ציוני בראשות הרצוג, ועוד יותר מכך, הרוח הנסוכה בשנים האחרונות על השמאל הישראלי בכללותו, הפכה את השמאל לגורם אופוזיציוני למדינה היהודית. כל מי שקורא את האמור כאן, ומוסיף על כך את העובדה, שלצד כל הגורמים שדבריהם הובאו, ישנם עוד רבים אחרים שדבריהם הושמטו, חייב להבין שאין עוד אופציה מפלגתית ציונית בארץ. חברי מן השמאל הציוני, הם ללא ספק ציוניים, אולם כפי שזה נראה כעת, אין להם עוד למי להצביע משום שהאופציה השמאלית הציונית כבר לא קיימת, ועליהם להתמודד עם האתגר על-ידי כינונו של השמאל הישן, הבן-גוריוניסטי, במסגרת מפלגתית לאומית ציונית שמאלית, ואו לחבור לעת עתה למפלגה ציונית כלשהי, עד שתוקם מפלגה כזו.

אופציה ציונית שמאלנית לא קיימת במישור המפלגתי, וזה דבר שצריך להדיר שינה מכל אזרחי המדינה, לא רק אנשי השמאל הציוניים.

קשה להצביע על גורם אחד, אשר הפך את השמאל מטעות פוליטית לבעיה מוסרית, ויתכן אף קיומית. ואולם נדמה כי סיבה אחת בכל זאת ראויה להיכלל במסגרת מאמר זה. מדובר כאן במנגנון תודעתי, פרגמאטי, דינאמי, א-אידיאולוגי במובהק, המתנהל מול חברה פונדמנטליסטית אידיאליסטית וסטאטית. כאשר מצד אחד ישנם הערבים, החפצים בהשמדת ישראל, ובביטול קיומה של מדינת היהודים, ולמולם עומדים נציגים בעלי גמישות אידיאולוגית, ונכונות לפשרה בכל מחיר, על כורחנו אנו נמצאים בתנועה מתמדת אל עבר הפונדמנטליסטים. לא בכדי יותר ויותר אנשים בארץ היום, מזדהים עם טענות אויבינו ופחות עם הצדק והיושר. המוביליות של השמאל, הביאה בעבר את אחמד טיבי לטעון, ש'הקוים האדומים' של ישראל, הם קווים אדומים דינאמיים. במילים אחרות, אין לישראל כיום קווים אדומים.

מכאן חשוב להבין דבר נוסף. נתניהו נאשם לא מעט בצדק, בכך שהוא יוצר חיכוכים עם הקהילה הבינלאומית. אשמה זו באה מצד אנשים, שאפשר כי לעולם לא יגיעו עימות עם גורמים בינלאומיים, משום שהם תמיד יהיו מוכנים לבצע את מה שיורו להם פטרוניהם מחו"ל.

סבורני, שישראל חייבת לאמץ היום בכל לב, רק מנהיג כזה שהוכיח בעבר, שיש לו קווים אדומים סטאטיים ולא דינאמיים. שהוא יודע לומר למנהיגי העולם את המילה 'לא!' והוכיח את עצמו בהגנת עמו וארצו כנגד דרישות הקהילה הבינלאומית. אני בטוח שבוז'י וציפי לא יסתכסכו עם אף אחד, ולכן אני מבין מדוע מנהיגי העולם תומכים בהם דווקא, מפני שהם צייתנים, נטולי קווים אדומים.

הרעיונות בהם עסקנו לעיל, כגון: רעיון פתיחת הגבולות באזור והקמתה של מסגרת אזורית, שתחליף את הסדר הקיים, תבטל את מדינת הלאום שלנו. ביטול הסמלים, הדגל, ההמנון, חוק השבות וכו', יחייב שינוי תודעתי עמוק, נסיגה מכל מה שיקר ומקודש בעינינו, ממה שלמענו לחמנו, למען הגשמתו הקריבו רבים וטובים את חייהם, ואליו ייחלנו במשך אלפיים שנות גלות. חייב כל ציוני אמיתי לשאול אם אכן הוא חפץ במדינה עם גבולות פתוחים, בה נסראלה וחבריו, או הנייה וחבריו, או דאעש וחבריהם, יכולים לנוע במרחב כזה ללא גבולות ולהגיע עד אליכם באין מפריע.

אני בטוח שאין זה המצב בשמאל השפוי. אבל לשמאל השפוי, הציוני אין עוד אופציה מפלגתית. בדיוק משום כך, ועל-מנת שהציבור לא יוכל לגלות את המגמה האמיתית המניעה את מה שמכונה בציניות אופיינית: 'המחנה הציוני', מתגייסת התקשורת לצד נתמכיה הפוליטיים ועוסקים במחזור בקבוקים, בעבודות חשמל ובאיפור של הגב' נתניהו ולא במהות. עיסוק במהות יחייב אותם לתת תשובות ולהתמודד עם מובאות וציטוטים, ואת זה הם לא יכולים להרשות לעצמם.

הבחירות הקרובות, ובכלל כל מערכות הבחירות מעתה ואילך, עד אשר תיווצר אופציה מפלגתית ציונית בשמאל, תהינה גורליות יותר מאי פעם. פשוט משום שאין מדובר כאן על חילופי שלטון בין אופוזיציה לקואליציה. מדובר כאן על חלופי שלטון בין קואליציה, לגוש אשר הפך עצמו אופוזיציה לעצם רעיון המדינה היהודית.


הכותב הוא מרצה לקבלה וחסידות באוניברסיטה העברית
תאריך:  22/02/2015   |   עודכן:  22/02/2015
אלון דהן

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
השמאל הישראלי כאופוזיציה למדינה
הודעות  [ 12 ] מוצגות  [ 12 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
נתין מדמנת ישראל
22/02/15 10:32
2
ג'נג'ן שלום
22/02/15 11:06
 
שבתאי הירשברג
22/02/15 19:43
3
קורןנאוה טבריה
22/02/15 14:51
4
יוא"ב
22/02/15 19:10
 
להלחם באלוהים
24/02/15 01:42
5
איך התעלמו מהספר?
22/02/15 20:12
6
מ. טובה
23/02/15 02:19
7
אהרון שחר
23/02/15 09:57
8
רונה אפל
24/02/15 07:09
9
אמנון ידגר
1/03/15 14:20
10
מומלץ להפיץ ברבים
26/02/16 23:44
פורום: בחירות 2015 כתוב הודעה
+
יצחק הרואה
14/01/17 22:32
+
יצחק הרואה
9/01/17 20:41
+
אורי יהודה
21/11/16 09:25
+
מפוכח
10/10/16 22:13
+
יצחק הרואה
19/09/16 13:39
+
סניל
31/08/16 12:24

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

התפתחויות נוספות בחירות 2015
פרקליטם הפלילי של בני הזוג, עורך הדין יעקב וינרוט, הגיש חוות דעת ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בפרשת מעון ראש הממשלה. בחדשות2 פורסם כי לאחר שנפגש עם בני הזוג נתניהו וקיבל מהם את החומר הרלוונטי, העביר ליועמ"ש מסמך המבטא את עמדתו הראשונית ביחס לאירועים שנטענו.
21/02/2015  |  עידן יוסף  |  חדשות
יושב-ראש כולנו משה כחלון קורא למבקר המדינה יוסף שפירא שלא להיכנע, כלשונו, ללחצים הפוליטיים שמופעלים עליו ולפרסם את הדוח בנושא הדיור במועד המתוכנן. לדבריו, זהו הדוח החשוב ביותר שהמבקר יפרסם בשנים הקרובות.
21/02/2015  |  עידן יוסף  |  חדשות
עדות מני נפתלי - קשה עדיין לאמוד את פרשת מני נפתלי, בעיקר, משום שההיבטים הפליליים (אם ישנם כאלו) אינם ידועים כרגע. בכל מקרה, העיסוק הפלילי-חקירתי יכול להעביר קולות בתוך המחנה הימני (בעיקר מהליכוד לבית היהודי ולמפלגת אלי ישי) ולא אל מחנה השמאל.
21/02/2015  |  יורם דורי  |  מאמרים
ברוך השם שהסכם "שתוק לי ואשתוק לך" בין הבית היהודי והליכוד הגיע לקיצו, מפני ששקט הוא רפש כמאמר ז'בוטינסקי, מה גם במערכת בחירות. שקט כזה הוא מעין קרטל, הסכם שלא להתחרות - על מחיר שנקבע מחוץ לדמוקרטיה. אבל גם עכשיו, שהחלו חילופי הדברים בין שתי המפלגות, יש בהם צליל מזויף. עדיין שתיהן יחד משתיקות את הדברים המהותיים שעליהם בלבד הבוחר אמור להכריע.
21/02/2015  |  אליקים העצני  |  מאמרים
על-אף העובדה שרוב סקרי הבחירות מצביעים על אפשרות של כמעט תיקו בין המחנות הגדולים, ואולי יתרון מסוים למחנה הציוני, קיים בפועל נתון אחד חשוב המסוגל לקבוע את תוצאות הבחירות והוא: המספר הגדול של המתלבטים בעבור מי להצביע בתוך הגוש "שלהם" - ימין או שמאל - או כפי שהם מכונים בשפה המקצועית של הסוקרים: "הקולות הצפים". מספר גדול זה של המתלבטים מגיע לפי נתוני "פאנל פוליטיקס", לשיעור של כ-18% מבעלי זכות הבחירה.
21/02/2015  |  עמי דור-און  |  מאמרים



בלוגרים נוספים ברשת 
בלי כסף ועם עתיד לוט בערפל: אגד זכה בהפעלת הרכבת הקלה בגוש דן
02/08/2017  |  18:29  |  אבי בר-אלי   |   אבי בר-אלי
המזבלה יוצאת לדרך חדשה עם מודל פעילות חדש
02/08/2017  |  18:00  |  גיא דיין, דורי בן-ישראל
וידאו: טריילר ראשון לסרטה החדש של ג'ולי
02/08/2017  |  17:32  |  אפי טריגר

עידן יוסף
בעז שפירא
אהרון שחר
פורומים
בחירות 2015
דת ומסורת
מדיני/פוליטי
ממשל
כתבות מקודמות
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט