בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קריאתו המצולמת ובקולו של ח"כ אלדד למרי אזרחי נגד ההינתקות מעזה וצפון השומרון הביאה את כל תומכי הנסיגה להתייצב במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה בדרישה אולטימטיבית להעמיד את הח"כ המורד והממריד לדין. לא הרמתי גבה, כי הכרותי את המערכת הציבורית והפוליטית לא השאירה לי מרחב תימרון נוסף להרמת גבות... אבל אי אפשר לומר שלא כעסתי מעט, ואח"כ מעט יותר... כי מי הם אלה שתמיד מחפשים את שלטון החוק בישראל? תמיד יהיו אלה שדעותיהם הפוליטיות נוגדות לאלה שאמרו או עשו משהו שמרתיח אותם ואת דעתם. אותי זה הפסיק לרגש, וכל הסיטואציה העלובה של "ללכת לרב, לבקש מהיועה"מ לממשלה, ולהגיש תלונה במשטרה" כבר מזמן מביאני לעטות על מחשבותיי מין שיכבת מגן אטומה לחלוטין, ולקוות שכל תוצאות ההחלטות למיניהן יעברו מעליי בלי להתאמץ להבין, לא את מגישי התלונה ולא את מקבלי ההחלטות שכמובן לעולם לא יהיו מנותקים ממפעיליהם, דיעותיהם האישיות, ותירוציהם התכופים לא להעמיד לדין שאו שאפילו כן להעמיד לדין. הכל כה נבוב וריק מתוכן וזיקה עניינית, חוקית, וציבורית... שנדמה אין אדם בישראל שעדיין מאמין כי יש בכלל דרך חוקית ומשפטית ליישם את חוקי היסוד של המדינה השסועה הזו שבין היתר ממאנת לקבע חוקה ברורה לאיחוד שלטון החוק בה. אבל למה להיתלות על עצים גבוהים לאור קריאתו של ח"כ אלדד הזועקת בשם רבים בעם המתנגדים להינתקות, אם על דברים ומעשים חמורים יותר לא קם המרי האזרחי בכבודו ובעצמו בישראל? מתי ראינו מישהו בעם הזה, שחשב לרגע להתמרד נגד עיוותי השלטון בישראל? האם קיימת בכלל אפשרות תיאורטית (על מעשית ניתן לעשות איקס אחד גדול - כי כולם עסוקים בגירוד חייהם לקיום משפחותיהם בעוני ודחק...) - שאחרי העלאות חוזרות ונישנות של מחירי החשמל על-ידי מונופול של מושחתים הלוקח לעצמו משכורות מהגבוהות במשק, דואג לעובדיו לחיות כאילו וכח החשמל היקר לכולנו - חינם הוא, וכאשר יש רווחים ענקיים שהוזרמו על-ידי אוכלוסיית קשיי יום... לחלק יתרת השלל הזו בכח ולעובדים השמנים תרתי משמע... כבר לא צריך להתפלא שאין ולא יכול להיות מרי אזרחי בישראל. כמובן שאסטה מהנושא אם אתחיל לפרט את הסיבות האמיתיות להן נדרש היה מרי אזרחי אמיתי, עוד לפני סיבת ההינתקות - אבל יהיה זה חזק יותר אם אשאיר פרק זה של המאמר עם טעם מר בפי כולנו, וכל אחד יכלה את זעמו האישי על הסיבות שבשבילן חושב הוא כי היינו צריכים לצאת למרי אזרחי. תקראו למעצורים שלנו: אנוכיות, צביעות, פינוק, חוסר איכפתיות, זילזול, ועוד סיבות עלובות רבות - אבל הן אלה שמנעו יציאה דרמטית לרחובות, דבר שהיה משנה כל סדרי חיינו הצפופים כאן במדינה הזו שיודעת לבכות אבל לעולם לא לתקן. אז ח"כ אלדד קרא למרי אזרחי... נו, אז מה? מישהו לוקח את דבריו ברצינות? הרי הפוך על הפוך, אפילו נאמניו לא חשבו ולא חושבים אפילו לרגע להתעמת ברצינות עם השלטון. האם כל ההקדמה לשורות אלה, לא מסבירות בצורה שקופה שכבר פסה אמונה מהעם? כמו בכל תחום עיסוק ציבורי ופוליטי, השחיתות, חוסר הנחישות, הזליגות לחפיפניקיות... כבר חילחלו בצורה "ממוסדת" לכל אורחות חיינו. האם מישהו מאמין עדיין בהקמת מפלגה טהורה על בסיס שלטון חוק ואמינות ציבורית? האם מישהו מאמין שתקום אי פעם בישראל תוכנית להפחתת הקטל בדרכים? האם מישהו מאמין שניתן לעצור את הצטרפותם ההולכת וגוברת של גורמי הפשע לקבוצת הנבחרים לכנסת? האם מישהו מאמין במערכת המשפט שתגן על החלש חסר האמצעים, כאשר החוק עצמו מחייב זאת? האם מישהו מאמין שאי פעם יעמדו שופטי בג"צ לצד אזרח אחד ונטול כח פוליטי מאחוריו, ויתמכו בעתירתו המאפשרת רווחה וצדק לרבים? האם מישהו מאמין עדיין לפוליטיקאי המבטיח הבטחות? האם מישהו מאמין למישהו אחר במדינה?... אז המשך תהליך הפרסה הנמצא כעת כאילו בשיא אובדן שלטון החוק, בקריאתו של ח"כ אלדד למרי אזרחי, נראה ונשמע הן מצידו והן מכל עבר - כתיאטרון המנסה להעלות מחזה עלוב שלו נמכרו בשבילו כרטיסים, היה האולם נשאר ריק לחלוטין...
|
תאריך:
|
28/04/2005
|
|
|
עודכן:
|
28/04/2005
|
|
נסים גבאי
|
|
ערב ראש השנה תשנ"ג הוזמנתי לסעודת חג, עם זוגתי ובנותיה, לביתם של זוג פרופסורים מאוניברסיטת בן-גוריון. הייתי אני חדש אז למדי בבאר-שבע. לא היכרתי קודם את המארחים. בליל התקדש החג התלבשנו הדר, נטלנו פרחים ומתנות כנהוג, הגענו והסבנו אל השולחן הערוך. השנה שחלפה (תשנ"ב) היתה שנת בחירות. המארחת - היסטוריונית ילידת צרפת, פנתה אלי ישר ולעניין:
|
|
|
מאמרו של יוסף דוריאל מיום: 21.4.05 על מניעי הטרור האיסלמי עורר בי את הצורך לכתוב דברים אלה. אין זו תגובה לדבריו אלא מעין הרחבה והבהרה. דוריאל בא לידי מסקנה שהדחף העיקרי לטרור היא הקנאה והתסכול של המחבלים ומשלחיהם. אני מסכים עם דבריו ועם זאת תוהה האם תסכול וקנאה בלבד ידחפו אדם
|
|
|
מאז החלטתו של בית המשפט העליון להשאיר את "תינוק המריבה" אצל הוריו המאמצים, אני מסרבת להאמין ומסרבת להשלים עם האסון הפרטי של ההורים הביולוגיים ועם האסון הלאומי, אסון בדמות התקדים המשפטי שנוצר בעזרתו האדיבה של המושג "טובת הילד" שכופף את החוק ועשה ממנו חוכא ואיטלולא, כמו גם מהעובדות ומהראיות.
|
|
|
השלמת נסיגה צבא סוריה מלבנון, ללא זעזועים ובלי תקריות חריגות , עשויה להוות ראיה לקיומה של תוכנית "מגירה" סורית, שהפעלתה המעשית בנסיבות האזוריות והבינ"ל שנוצרו בעקבות רצח רפיק אל-חרירי, לא הייתה משימה מורכבת.
|
|
|
תופעה מוכרת בכל המלחמות, שחיילי כל צד ממציאים כינויים מבזים לחיילי הצד השני, מביעים שנאה ומייחלים למותם. אנגלים והצרפתים כינו אלה את אלה צפרדעים ותרנגולים; במלחמת העולם השנייה הרוסים רשמו על פגזים "מוות לפריצים" והאמריקנים כתבו על טנקים "Kraut killer". הוצאת כעס בכינויי בוז הינה אחת הדרכים לשמור על שפיות במציאות, שבה כמויות גדולות של אנשים עוסקים בהרג הדדי.
|
|
|
|
|
|
חיים רמון
רוב הפרשנים הצבאיים תומכים עתה בתוכנית המטכ"ל להיכנס לרפיח, להרוג כמה מאות מחבלים ואז לצאת ממנה, אפילו שדרך פעולה זו כבר נכשלה כישלון חרוץ בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
יהונתן קלינגר
משקיעי קריפטו שמעוניינים להשקיע כספים ולשמור עליהם מאובטחים, קונים ציוד אבטחה רציני, אבל בסופו של דבר נופלים בהונאות אנושיות שגורמות לכך שכל הטכנולוגיה שהושקעה לא תהיה שווה כלום
|
|
|
מתן גולדבלט
מצד אחד, התביעה בבית הדין תשאף לפעול ככל האפשר בשיתוף פעולה עם הרשויות במדינה כדי שימלאו את חובתן (וכך ליישם את עקרון המשלימות). מצד שני ובמקביל, התביעה בבית הדין תישאר ערה לסמכותה...
|
|
|
דרור גרין
יש סוג נוסף של בני-אדם, ואלו הם בעלי האישיות הפסיכופתית לפסיכופתים אין סולם ערכים, והאישיות שלהם ריקה הם אנוכיים באופן טבעי, והם מאמצים, כמו טפילים, את מחשבותיהם והישגיהם של אח...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|