לפתרון הבעיה האירנית

בעיית אפשרות התחמשותה בפצצות גרעין של אירן, מדינת האייטולות המאיימת בהשמדת ישראל, לא תבוא על פתרונה בנאום כזה או אחר, מבריק ומהוקצע ככל שיהיה, וגם לא בהסכם בין אירן לארה"ב שלכל היותר ידחה את הבעיה הקיומית בכמה שנים. את הבעיה האירנית יש לפתור אחת ולתמיד באופן שונה לחלוטין, מעשי, החלטי, מכריע. כאן לא תעזור הדיפלומטיה ולא יסייע ה'פוליטיקל קורקט'.

ביום שלישי הקרוב ישא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את נאומו השנוי במחלוקת, מבית ומחוץ,בפני הקונגרס האמריקני, ובמרכזו החשש מפני הסכם שכזהשיאפשר את היותה של אירן מדינת סף גרעינית, משמע למעשה מדינה שתוכל בכל עת שמנהיגיה יחפצו בכךלהתחמש בפצצות גרעין תוך כמה חודשים בלבד. יש לחזק את נתניהו ולקוות להצלחתו, אם בהשגת הסכם יותר טוב, דהיינו שיגביל עוד יותר את האירנים, ואם בכך שלבסוף כלל לא יהיה הסכם מה שעדיף לדעת נתניהו על הסכם רע (או שמא בכלל הצלחתו תימדד במצב הליכוד בסקרים שלפני הבחירות ולאחר מכן בבחירות עצמן? קשה לדעת אצל ציניקן כנתניהו).

נו טוב, אז שיהיה בהצלחה לנתניהו ונזכה לקבל עוד כמה שנים של חוסר ודאות והרבה דאגות. אבל בכך לא תבוא הבעיה על פתרונה, להפך, היא תלך ותחריף. האירנים ימשיכו לתמרןולהוליך שולל את המערב בכלל ואת האמריקנים בפרט, ובמסתרים ימשיכו להתקדם עד השגת מבוקשם, פצצות גרעין שיאפשרו לאייטולה זה או אחר לנסות להשמיד את ישראל.

נתניהו עצמו כמובן, ועימו ישראלים רבים, היה בוחר באפשרות שכלל לא יהיה הסכם, שאירן תילחץ ע"י סנקציות כלכליות עד שתחזור מתוכנית הגרעין שלה או שלבסוף האמריקנים בעצמם יאלצו לפעול צבאית לחיסולתוכנית הגרעין של אירן. אפשרות זו נראית כרגע רחוקה מאוד, לבטח כל עוד אובמה בשלטון ויתכן מאוד שגם בתקופת הנשיא(ה) שאחריו. נתניהו יודע היטב מדוע הוא שואף ודוחף לפעולה אמריקנית. זאת משום שארה"ב היא ככל הנראה המדינה היחידה שיכולה להרוס את ייצור הגרעין האירני באופן קונבנציונאלי. ואולם כאמור, סימן שאלה גדול מאוד מרחף על האפשרות שלא יהיה הסכם ושכתוצאה מכך לבסוף יחזרו בהם האירנים מתוכנית הגרעין או שארה"ב תפעל צבאית לחיסולה. ארה"ב, כך נראה, לא תעניק את ההישג הזה לישראל כל כך מהר, אם בכלל.

האפשרות היותר סבירה היא כי מה שהיה הוא שיהיה, עם הסכם או בלי הסכם, והאירנים יוכלו לתמרן בין המגבלות והאילוצים באופן כזה או אחר ולהמשיך את קידום התוכנית עד השגת המטרה, דהיינו התחמשות בפצצות גרעין. האפשרות הסבירה היא גם האפשרות הגרועה, אותה יש לקחת בחשבון ולקראתה יש להתכונן. או יותר נכון, אותה יש למנוע בכל מחיר, אם מדינת ישראל חפצת חיים היא וחפצי חיים אנו עצמנו.

ובכן, החיבור הזה בין איומים בהשמדת ישראל לבין התחמשות בפצצות גרעין הוא חיבור בלתי אפשרי ובלתי מקובל מבחינת ישראל ויש למנוע אותו מאירן בכל מחיר. אלא שכדי למנוע אותו לא תוכל ישראל להמשיך ולפעול כפי שפעלה בעבר. החיבור הזה לא ימנע בנאומים, לא בהסכמים וגם לא בלחימה כפי שהתרחשה בעבר, לבטח לא בלחימה מן העבר הקרוב שאינה שואפת להכרעה, לחימה 'מכילה' ושאר מיני שטויות ושיטות מאחזות עיניים שאומצו בצה"ל במלחמה נגד הטרור הערבי הפלשתיני, נגד חיזבאללה ונגד חמאס.

המלחמה מול אירן היא מלחמה על עצם הקיום ממש, דהיינו מלחמה טוטאלית שניתן להבינה רק באופן אחד: קיום מול קיום. אם ישראל תבוא למלחמה זו מתוך אותה גישה עקומה כמו שבאה למלחמותיה נגד הפלשתינים, חמאס וחיזבאללה, דהיינו שהם פועלים באופן טוטאלי נגד האוכלוסייה הישראלית ואילו ישראל מגיבה ופועלת באופן נקודתי אך ורק כנגד המחבלים עצמם, כנגד מי שפועל ישירות ובגלוי נגדה, הרי ישראל תוכה ע"י אירן באופן שעוד לא ידעה כמותו חס ושלום, או כפי שביטא זאת השבוע אחד הבכירים באירן שאמר כי בתגובה לפעולה ישראלית באירן, תל אביב וחיפה יהרסו עד היסוד.

לאמור, אם מאן דהוא חושב שאירן זה חיזבאללה או חמאס או אולי זורקי האבנים ובקבוקי התבערה ביו"ש, הוא טועה ומטעה עד היסוד. אירן היא מעצמה אזורית רבת עוצמה, בעלת שטח עצום ואוכלוסייה של עשרות מיליונים. על כן, יש לשוב ולומר בנחרצות כי מלחמה עם אירן היא מלחמה טוטאלית על עצם הקיום ממש, ובמלחמה על עצם הקיום לא ייתכן שרק עם אחד יהיה מאוים ורק המשך קיומה של מדינה אחת יהיה על הפרק. לא ייתכן מצב בו האירנים יאיימו על חיפה ותל אביב ואילו ישראל תפעל רק נגד תוכנית הגרעין של אירן. רעיון שכזה לא יעבוד והוא טומן בחובו מפלה ישראלית כוללת ונוראית. אלא כאמור, במלחמה על עצם הקיום, כמו במלחמה על עצם הקיום: קיום מול קיום. במלחמה מול אירן, כשם שהאירנים יפעלו במטרה להשמיד את ישראל, דהיינו את מדינת ישראל ואת עם ישראל, כך גם לישראל אין ברירה אחרת אלא לפעול להשמדת אירן. 'זה או אנחנו או הם'.נתניהו כנראה מבין זאת ולכן הוא מעוניין כל כך במעורבות אמריקנית: עדיף שהאמריקנים יחסלו את הבעיה האירנית באופן קונבנציונאלי ולא שישראל תיאלץ לעשות זאת בסופו של דבר באופן אחר, אם חפצת חיים היא.

בכן, ישראל אינה ארה"ב וככל הנראה אין לה את היכולת האדירה ואת הפריבילגיה לנסות ולהתמודד עם האיום האירני הגרעיני באופן קונבנציונאלי. ואולם דומה כי כעשרים - שלושים פצצות אטום על מרכזי הייצור של תוכנית הגרעין האירנית ועל ריכוזי האוכלוסייה באירן בהחלט יעשו את העבודה, ואם צריך, אז יותר. כי הבא להרגך, השכם להרגו, והבא להשמידך השכם להשמידו(וראה מאמרי מ-2006 'אטום עכשיו', מחלקה ראשונה, ערוץ 7).