נאום נתניהו בקונגרס כפי שציינתי ביומנים קודמים הפיכת הנושא לעימות ביבי נגד אובמה משחק לטובת נתניהו (בלי שום קשר לשאלה המהותית האם ההסכם המתגבש טוב או רע לישראל) בעיקר בגלל היחס השלילי של ציבור גדול בישראל לנשיא האמריקני. יחס שמבוסס בעיקרו על בורות לגבי מידת תמיכתו הגדולה של הממשל הנוכחי בישראל בנושאי רכש ביטחוני, ציוד לחימה, מודיעין ופיתוח אמצעי לחימה בהיקף שלא ידענו כמותו מאז ומעולם - אך בסופו של יום זהו היחס לאובמה בלי קשר לסיבות. גם גיוסם של לשעברים בתחום הביטחון המציגים את הנאום כאסון היא עשיית יתר מופרזת שאינה "עוברת" את מבחן ההיגיון של הציבור. הצגת נסיעתו של נתניהו לארה"ב כמסכנת יותר את ביטחונם של אזרחי ישראל מאשר המצאות נשק גרעיני בידי אירן היא שטות מוחלטת ונתפסת ככזו על-ידי הציבור.
על-רקע זה דווקא תגובת יצחק הרצוג כפי שהופיעה אתמול בדף הפייסבוק שלו היא הנכונה. הרצוג, בניגוד לקו שננקט, עד עתה, על-ידי מבקרי ראש הממשלה מסכים עם התחושה הציבורית כי אירן גרעינית היא איום גדול על ישראל אך לדבריו דרך הטיפול צריכה להיות שונה מזו שננקטת על-ידי נתניהו. כלומר, על-פי הרצוג, ההסכם המתגבש אולי אינו טוב לישראל ויש לפעול לשנותו אך לא בדרך של עימות וגלישה למאבק בין-
מפלגתי (רפובליקנים-דמוקרטים) בארה"ב אלא בדרך של שכנוע במסגרות הידברות רחוקות מעין התקשורת. בלי להיכנס לשאלת המהות גישה זו של הכרה בסכנה ופתרונה בדרך שונה נכונה מבחינה אלקטוראלית ומציגה את דרכו השונה של הרצוג (מנהיג שקול ואחראי) לעומת הגישה הכוחנית - תזזית שאנשי
המחנה הציוני מייחסים לנתניהו.
ברמת המהות בשאלת ההסכם עם אירן יש לקחת בחשבון שהממשל האמריקני רואה בסכנת דאעש ודומיו בציבור האיסלאמי הסוני כאיום גדול יותר מהאיום האירני - השיעי - ומנסה להגיע לסוג של "דטנט" ביחסי ארה"ב - אירן כיון שלדעת הממשל אין ברצונו/ ביכולתו להתמודד בשתי החזיתות יחד ועליו להכריע מי מסוכן יותר במידי. הגישה הישראלית מנוגדת באופן ברור. יש בקרבנו מי שחושבים שאין לוקסוס של בחירה בין שתי הרעות החולות ואין בעיה להתמודד מול שתיהן בעת ובעונה אחת ויש מי שחושבים שהאיום האירני גדול פי כמה מאוסף משספי הגרונות הסונים.
חילול שבת בתפילת נתניהו בכותל העיסוק בחילול השבת ההמוני על-ידי כוחות הביטחון שבאו לאבטח את ביקור ראש הממשלה בכותל הוא בעל רמת גיחוך מסוימת. לא אנשי
יהדות התורה הם הקובלים וגם לא אנשי
ש"ס, יחד או
הבית היהודי. חילול השבת, אם היה, מפריע למפלגות חילוניות שבינם לבין שמירת שבת אין דבר וחצי דבר והם המרימים קול זעקה. העיסוק בנושא אינו תורם למפלגות החילוניות ולו רבע קול ומאידך גם אינו משפיע על הקול הדתי שיודע שליבם ופיהם של מבקרי ראש הממשלה בנושא זה אינם שווים.
ניסיון העבר הוכיח (אך צריך לזכור שתמיד יכולים להיות יוצאים מן הכלל) כי איחוד רשימות הביאה לירידה בכוח האלקטוראלי הן משום היעדר תחרות פנימית שיש בה תמריץ להניע עוד ועוד מצביעים לקלפי והן משום שלתומכים "השרופים" של כל אחת מהמפלגות המתאחדות יש חוסר נחת (בלשון המעטה ) מלהצביע בעד רשימה משותפת שבה נכללים שנואי אתמול. גם במקרה של הרשימה הערבית המאוחדת יש סיכוי, דווקא, לירידת כוחם (11 חכי"ם) בכנסת הקודמת שיכולה מעט להתקזז בשל הגידול באוכלוסייה הערבית בעלת
זכות הצבעה. עניין זה נכון גם לגבי העימות ש"ס-יחד ועתה גם בין יהדות התורה לש"ס שיכול להביא לגידול במספר המצביעים של כל אחת מהמפלגות המתמודדות זו נגד זו.
הקול הרוסי אחד המסובכים לפיצוח. הדור הוותיק נוטה יותר לכיוון ליברמן ונראה כי הפרשיות השונות סביב מפלגתו אינן משפיעות על כוונות ההצבעה שלו הדור הצעיר עשוי להיות מושפע מהאווירה סביב המפלגה ועובדה זו יכולה ליצור אחד משני המצבים: האחד כניסת אלמנט של בושה להצהיר בסקרים כי מתכוונים להצביע
ישראל ביתנו וביום פקודה להצביע כך, והשני שהצעירים יחפשו להם אכסניה אחרת וזו יכולה להיות יש עתיד המדברת אליהם בעניין שוק חופשי או מפלגת ימין. קצת קשה לראות נדידת קולות של הדובר דובר הרוסית לכיוון מפלגות השמאל שנתפסות שמפלגות המוותרות לאויבים והדוגלות בסוציאליזם.
אם מישהו ייחס את הניסיון לחדש את המחאה החברתית כניסיון להקהות את נאומו של רה"מ בקונגרס זה יראה הגיוני בעיני. אם זו המטרה, לדעתי, עדיף היה לבצע זאת למחרת הנאום או פרק זמן מספיק מראש כדי שיצבור תנופה. במצב הנתון למרות אהדת העיתונאים לנושא (רובם צעירים הרוצים לגור בתל אביב ובסביבתה הקרובה) הוא לא יצליח להתמודד מול הנאום בקונגרס והשלכותיו.
תחזית ממוצעת של הסוקרים השונים לגבי תוצאות בחירות 2013 (שבועיים לפני הבחירות): הליכוד ביתנו 34 (31), העבודה 17 (15) הבית היהודי 14 (12) יש עתיד 11 (19) התנועה 8 (6), יהדות התורה 6 (7) וכו'.
לכל מי שחושב שהבעיה הייתה רק בבחירות 2013 אני מצרף
לינק לכתבה מהארץ על סקרים ותוצאות אמת בבחירות 2009 ו-2006 .
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
