על סקרים, שקרים ושקרי עומק

מסיבה עלומה כלשהי קיים חוסר אמון כמעט גורף בתוצאות הסקרים, שרבים מגדירים אותם בחיוך עליז או מריר כשקרים. באופן מיוחד ניכר חוסר האמון במחנה הימין-דתיים, כשחלק ניכר מהשייכים למחנה זה משוכנע שהסקרים, כמו התקשורת, מוטים לטובת מחנה השמאל-ערבים.

אלא שהשוואת תוצאות הסקרים האחרונים שפורסמו לפני שלוש מערכות הבחירות האחרונות, לתוצאות הבחירות עצמן, מעלה שדווקא ההפך הוא הנכון. בכל שלוש מערכות בחירות אלה היו הסקרים האחרונים מוטים לטובת מחנה הימין-דתיים.

ההשוואה נערכה בעזרת מאגר הסקרים המופיע באתר "פרויקט 61", וממנו חושב ממוצע המנדטים שקיבלו שני המחנות בסקרים האחרונים שפורסמו בשלוש מערכות הבחירות האחרונות על-ידי חמישה מכוני סקרים: קמיל פוקס, פאנלס, רפי סמית, טלסקר, ומנו גבע-מינה צמח. בשנת 2009 לא נכלל בממוצע רפי סמית, ובשנת 2006 לא נכללו בממוצע רפי סמית ופאנלס.

מהשוואת ממוצע תוצאות הסקרים לתוצאות הבחירות בפועל מסתבר שבשנת 2006 ניבאו הסקרים ניצחון לשמאל-ערבים בשעור של 52:68, ואילו בפועל הוא ניצח בשעור של 50:70. בשנת 2009 ניבאו הסקרים ניצחון לימין-דתיים בשעור של 54:66, ובפועל הוא ניצח בשעור של 55:65, ואילו בשנת 2013 ניבאו הסקרים ניצחון לימין-דתיים בשעור של 55:65, ובפועל הוא ניצח בשעור של 59:61.

והמסקנה, בשנת 2006 זזו שני מנדטים שמאלה, בשנת 2009 זז מנדט אחד שמאלה, ובשנת 2013, היא שנת נס לפיד, זזו ארבעה מנדטים שמאלה. והעיקר: בכל שלוש מערכות הבחירות ניצח המחנה שלו ניבאו הסקרים ניצחון.

ובהתחשב בעובדה שאפילו לו ייצגו הסקרים באופן מושלם את ההצבעה בפועל, היינו יכולים לצפות לסטייה סבירה של שלושה מנדטים בין הממוצע שלהם לבין תוצאות הבחירות, אין לסוקרים כל סיבה להתבייש, ומי שצריך להתבייש הם דווקא אלה החושבים שהסקרים הם שקרים.

אבל כל זה נכון כשמדובר על הסקרים המפורסמים בתקשורת על-ידי מכוני הסקרים שנמנו לעיל. לעומת זאת, כשמספרים לנו על ניסים ונפלאות שמנבאים כל מיני "סקרי עומק", שהגאונים שעורכים אותם מחזיקים ברשותם כדורי בדולח העורכים ניתוח פסיכולוגי מעמיק של המצביעים, ויודעים יותר טוב מהמצביעים עצמם למי הם עתידים להצביע, מותר לנו לגחך.

כי בבחירות האחרונות גייסה מפלגת העבודה את גאון סקרי העומק מארה"ב, סטנלי גרינברג, והוא ניבא למפלגה 21 מנדטים, כשבפועל היא קיבלה 15. ואילו ציפי לבני הגדילה לעשות, וגייסה לשורותיה את ענק המתודולוגיה קלמן גאייר, והוא ניבא לה 14-16 מנדטים, כשבפועל היא קיבלה 6.

ומסתבר שמפלגת העבודה התאכזבה מגרינברג, שניבא לה רק שישה מנדטים יותר משקיבלה, והחליטה לשים את האגו בצד ולהביא יחד עם לבני גם את גאייר, שניבא ללבני למעלה מפי שניים ממה שקיבלה בפועל.

וכששמעתי שגאייר מנבא היום למפלגת העבודה 27 מנדטים, התגנב לליבי החשש המצמית שבקלפיות תקבל המפלגה פחות מ-15 מנדטים, ולבני תאלץ תוך זמן קצר, ומתוך דאגה עמוקה לגורל העם והמדינה, לעבור למפלגה חדשה שאליה תביא כנדוניה את ענק המתודולוגיה גאייר..