היינו ונשארנו ברובינו שבטים מפורדים, שרובינו כרוכים אחר סיר הבשר; מה שמעניין אותנו זו הנהנתנות והנוחות. כאילו שמישהו בכל הממשלות דאג לעניים ולמחירי הדירות, עלאק. אז מה פתאום קפץ נושא העוני, הקיים בכל עם מן הסתם, והיה לסיסמה המתנוססת על כל דגלי השמאל, במרוץ התאוותני שלו לכס השלטון? ביום שישי לפני הצהרים אי-אפשר למצוא חניה באף חניון בתשלום במרכז ת"א. כל המסעדות ובתי הקפה גדושים בהמון אדם. החיים ממש קשים, לכן כולם מבלים ונהנים.
השמאל מצוי בלחץ נוראי. השלטון שנלקח מהם בבחירות דמוקרטיות ב-1977, לא חזר אליו בשלמותו. נכון שכל הפונקציונרים המפא"יניקים נשארו על כסאותיהם, והם המכתיבים את התנהלות הדברים. והם הנהנים מכל עסקה שנעשית בין משרדי הממשלה לחברות הזוכות במיכרזים. על כך תוכלו לקרוא בפירוט בתחקירים המגלים לנו זאת חדשים לבקרים באתר News1.
אך כשרה"מ בתוקף היותו שר התרבות ניסה לשנות את הנוהג הפסול הלא שקוף והמוטה לצד אחד של חלוקת פרסי ישראל, בכך שהדיח שופטים שבעצמם היטו את מתן הפרסים ליוצרים ערכיים - אך ורק בגלל היותם לאומיים - הפך השמאל את העולם ביללות ובטענות. הזאב הנגזל.
כעת, כשבוז'י הבין שמה שמעניין את רוב העם הוא יצר הקיום והשרידות, וההכרה בעימותים הצבאיים שיתגברו בעזרת משלוחי הנשק שמקבלים בעזה ובשומרון מידידי ותומכי השמאל "הציוני", הוא החל לזמר זמירות חדשות. הוא מבטיח שיטפל בנושא חידוש הקשר עם אבו מאז, שמשמעותו עוד נסיגות. לא די להם בכשלון אוסלו, בבריחה מלבנון ויתר כשלונותיהם - אז הם מכבירים הטחות אשמה על החלטות רה"מ נתניהו על שלא כבש את כל הרצועה בעת מבצע צוק איתן....
נו, צריך להיות איוול, חרש וסתום כדי להאמין שמה שלא עלה בידי ברק, אולמרט וציפי, יעלה בידי בוז'י. הם הרי הציעו לערבים כמעט את כל שטחי ישראל מעבר לקו הירוק. מזל שהערבים בסיכלותם לא רצו כלל להכיר בישראל, ומעדיפים לחסל אותנו במכה אחת, ולא בשלבים, בשיטת הסלמי.
אם בוז'י יתמנה לרה"מ ואחמד טיבי יהיה חבר בוועדת החוץ והביטחון - הקץ של מדינת ישראל יגיע רק יותר מהר. זו ערובה, תעודת ביטוח לזרוז מועד המלחמה האחרונה שבה הסיום יהיה: או אנחנו-או הם. כי שני זוגות אף פעם לא יוכלו לרקוד על בלטה אחת (בגודל של פעם). ואין מצב שמהחוף ועד לירדן תוכלנה להתקיים שתי מדינות שאחת מהן לא מכירה כלל בזכות קיומה של השנייה, ובה בעת מקדמת את התחמשותה בנשק לא קונבנציונלי בעזרת אירן, זו שבכיבושיה מגיעה כבר קרוב לפיתחנו, מצפון ומדרום.
לכו להצביע, וחישבו עד כמה אתם מעוניינים להמשיך לחיות בארץ אבותינו.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
