אקדים בתזכורת היסטורית ביחסי ישראל ארה"ב: לאחר מלחמת קדש בשנת 1956, הסכימה ישראל לפנות את סיני בתנאי למעבר חופשי במצרי טיראן, שהם נתיב השייט היחידי דאז בין אילת לעולם. אחת העילות למלחמה הייתה סגירתן ע"י המצרים לכלי שייט ישראלים. התנאי התמשש ע"י ערובה שנתנה לכך ממשלת ארה"ב, בנוסף לפריסת כוחות רב-לאומיים סמוך לגבול עם ישראל.
בשנת 1967 הגיע מבחן האמת להתחייבותה של ארה"ב. מצרים סגרה שוב את מצרי טיראן וריכזה כוחות רבים בסיני. לא נדרשו לכך אפילו ירייה אחת וגם לא התנהלות ארוכה מול ארה"ב. המצרים אמרו להם לעזוב, והם עזבו. הנשיא האמריקני היה אז לינדן ג'ונסון מהמפלגה הדמוקרטית.
בתחילת מלחמת יום הכיפורים היה זה מזכיר המדינה קיסינג'ר שענה להצעות אמריקניות לסיוע צבאי לישראל, במילים: "LET THEM BLEED FIRST", ועיכב את הסיוע. בהמשך אף התפרסמו הקלטותיו מאותו עשור, במילים: "במקרה שברית המועצות תשלח את היהודים שבשטחה לתאי גזים - לא תהיה זו בעיה של ארצות הברית, והיא לא תצטרך להתערב".
כן, לא טעיתם. קיסינג'ר היה יהודי, בן דתם של כמה מאנשי ממשל אובמה (אנשי ממשל יהודים, שהרגישו צורךלהדגיש שנאמנותם היא לאמריקה בלבד ולא לישראל, היו לפיכך האפשרות הגרועה ביותר עבורנולאיוש משרות בממשל ארה"ב).
גם כוחות הביטחון האמריקנים לא תמיד ראו לנגד ענייהם את האינטרס הישראלי דווקא. בטרם עבד
פולארד עבור ישראל, הוא שמע על ליקויים שנתגלו במערכות אוויריות אמריקניות, שהיו צפויים לגרום לנפילתם של מטוסי קרב ישראלים. התשובה ששמע להצעה להודיע לישראל על הליקויים, הייתה "לאחר שייפלו להם כמה מטוסים, הם כבר יבינו בעצמם".
ובעניין האטום, התנגד מראש הממשל האמריקני להפצצת הכורים העירקי והסורי, אך בדיעבד ראה זאת בחיוב. איפה (או אולי נכון יותר לשאול האם...) היינו היום, אילו חששה אז ישראל להפר את פקודתו של הדוד סם?!
כמובן שיש גם מפגש אינטרסים ביטחוני ושת"פ משמעותי בין ישראל לארה"ב. אולם הקונספציה, שניתן לתלות את קיומנו בהצהרות פוליטיות של נשיא אמריקני, גם כשהמציאות מראה אחרת - היא מסוכנת וחסרת אחריות, בלשון המעטה.
יש לזכור, שעניין האטום האירני שונה מכל סוגיה ביטחונית אחרת. טעות בעניין ביטחוני אחר, בין אם תהיה במישור הטכני, הטקטי או האסטרטגי (והיו כאלה לא מעט..), יש לו מחיר גדול, אבל לא סופני. ז"א אם בגלל הטעות נרצחו אזרחים בפעולת טרור למשל, אפילו אם היו רבים, המחיר הוא סופני עבור הנפגעים, אבל לא עבור המדינה כולה וכלל אוכלוסייתה. כמו-כן, בדרך כלל מחיר הטעות מתחיל במנות קטנות ומתגבר בהתמדה, לכן ניתן לתקן את הטעות עוד בשלבי הנזק הראשוניים.
סוגיית האטום שונה לחלוטין. להבנת הטעות עם התחלת הנזק אין זמן חסד אף של חלקיק שניה, כידוע. גם כוח ההרתעה האטומי של ישראל, כפי שמציין פרופסור אומן, לא ממש יעזור. אם זלג האטום האירני לארגוני טרור בינלאומיים חסרי כתובת (זליגה במכוון מלמעלה או אף ביוזמה מקומית אישית, כפי שזלג האטום מפקיסטן לאירן ואף מארה"ב לבריה"מ, על-ידי זוג אמריקנים בשם רוזנברג,יהודים בעלי השקפה שמאלנית, שכמעט גררו את העולם למלחמת אטום).
את הפצצה האטומית לא יהיו חייבים לשלוח בטיל גלוי שניתן ליירט בליווי תרועת חצוצרות ותופים, אלא אף להפעילו בהפתעה מכל ארץ שכנה או אף בתוך הים התיכון, ולגרום לצונאמי על ישראל, כפי שפרט אתר האינטרנט דבקה לאחרונה.
בכל מקרה, גם אם תהיה תגובה אטומית ישראלית, ישראל כבר תהיה מושמדת והתגובה לא תחזיר את המצב לקדמותו.
שיטת ה"יהיה בסדר" הישראלית, מוכרת בהקשרה השלילי בדרך כלל. דווקא בעניין השמדה מוחלטת של המדינה נוטים פוליטיקאים וטייקוני תקשורת מסוימים (בנפרד או בקול אחד מתואם) לסמוך "על סמוך", בהתאם לביטוי הידוע. לו לפחות תמכו ברפובליקנים בארה"ב, שנחושים בהרבה למנוע את האטום מאירן, אבל גם כאן העדיפו אותם גורמים לתמוך דווקא באומרים "יהיה בסדר" גם מעבר לים.
שתי טעויות העבר הקריטיות של האמריקנים בעניין אטום בדיקטטורה ערבית, משום מה לא הספיקו להם להבין את הכלל. בין אם הסיבה היא רק בגלל תסמונת "יהיה בסדר" כרונית, או שיש חלק גם ליריבות הפוליטית עם מי שאומר אחרת בישראל, אנו עלולים לגלות שמחלת ה "יהיה בסדר" עלול להיות סופני, אם הם אלה שיובילו את המדינה לאחר הבחירות.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
