הטור של פריצי

מזה זמן שפרקליטי המדינה נוקטים עיצומים. הם לא חותמים על כתבי אישום, לא מגישים ערעורים, לא משיבים לעתירות ובכך הם מתחילים לשתק את מערכת המשפט. הם עושים זאת בגלל שהוקמה בישראל נציבות לבדיקת תלונות על פרקליטים שהחלה לבדוק (בעדינות) תלונות שנתקבלו נגדם.

לא שמדובר בנציבות חזקה או נושכת במיוחד. בסך-הכל מדובר ביחידה קטנה מאוד שבראשה עומדת שופטת בגימלאות, שבודקת תלונות של אזרחים נגד פרקליטים עובדי מדינה שעשו מעשים כמו העלמת מסמכים מתיק חקירה, הסתרת ראיות מידיעת השופט, מסירת הצהרות שקר לבית המשפט ושאר מעשים טובים ששום פרקליט המייצג את המדינה לא אמור לעשות (וגם לא פרקליט אחר).

אפשר להבין למה הפרקליטים לא רוצים להיות חשופים לביקורת. ראשית, כי הם, כידוע לכולנו, בני אלים שעליהם ועל מעשיהם אסור להסתכל, ושנית, כי גם סתם בני אדם רגילים לא רוצים שיבקרו אותם ואת מעשיהם, וכאן שורש העניין: כל שאר עובדי המדינה כן חשופים לביקורת קבועה ונתונים למרותה. על השוטרים למשל, אפילו הרכיבו יחידת חקירות מיוחדת, ככה שהפרקליטים יצאו די בזול. סתם יחידת ביקורת.

ולמרות זאת הפרקליטים שובתים. לא בדיוק שביתה (שאז הולכים לבית דין וצריך להסביר באיזו זכות שובתים נגד קיום בקרה בעבודה), אלא סתם חבלה איטלקית. לא מגישים ניירות, לא חותמים על בקשות וככה גורמים נזק מצטבר. בערך כמו פועלי הרציף בנמל אשדוד, שכשהם לא מבסוטים ממשהו, אז סחורות מתחילות ליפול מדופן האונייה לים. ככה גם הפרקליטים. רק שהם שכחו משהו חשוב:

נציבות התלונות על הפרקליטות היא חוק של המדינה. היא הוקמה על-פי החלטה של הכנסת, שהתקבלה בהליך חוקי. הפרקליטים קיבלו שם את יומם (ויותר מיום להשמיע כל טענותיהם והסתייגויותיהם, וחלק ניכר מהערותיהם גם התקבלו והלכו לקראתם דרך ארוכה. אבל המחוקק אמר לבסוף דברו והקים נציבות. חוק צודק או לא צודק, אבל זה עכשיו החוק. ופרקליטי המדינה, להזכירכם, מקבלים משכורת (יפה למדי, אם לא ידעתם), רק כדי לקיים את החוק. למעשה, הם קיימים ומועסקים כדי לשמור על החוקים שחוקקה הכנסת ולאכוף את קיומם. עבור זה בדיוק אנו משלמים להם משכורת.

ולכן מרגע שפרקליטי המדינה נוקטים בסנקציות ומשבשים את מערכת החוק בישראל רק כדי לפגוע בחוק שנתקבל כדין בכנסת, הם פשוט מפרים אמונים במובן הברור של המילה ומועלים ביסודות חובתם. בכך הם אומרים שהם נאמנים רק לחוקים שמוצאים חן בעיניהם, ויצפצפו על כל חוק שלא נראה להם. כי ככה בא להם. כי זה מה שטוב בעיניהם או מתאים לאינטרס האישי שלהם. לנו הם ינאמו ויאמרו בבתי המשפט שהם שומרי החותם של החוק, ולכן ידרשו יחס של אמון וכבוד לעיסוקם, אבל הם מי ששוברים ראשונים את החותם הזה של החוק, כאשר משהו בו אינו בדיוק לטעמם. ושיילך (מבחינתם) המחוקק לעזאזל.

לזכותם של פועלי נמל אשדוד שהם, לפחות, לא מספרים לנו סיפורי בדים על הצורך לכבד את החוק.