הסיפור המקראי מותיר לנו סימן שאלה: אליהו הנביא לא מת מעולם, אלא עלה בסערה השמימה. זה מקור הפופולריות של אליהו, העתיד לשוב ולהתגלות עם בשורת הגאולה בפיו. כדברי הזמר של מוצאי שבת: "אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי, במהרה יבוא אלינו, עם משיח בן דוד". ומדוע יופיע אליהו ביום בואו של המשיח? כיוון שנאמר במפורש בספר מלאכי, אחרון הנביאים: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

הדמות המקראית

אליהו פעל בימי אחאב מלך ישראל (851-870 לפנה"ס) ובימי אחזיה בנו. מוצאו של אליהו מהעיר תשבה שבחבל גלעד, ועל כן נקרא "תשבי". האגדה והסיפור העממי שילבו את אליהו במסכת חיינו והחזירו אותו כמה פעמים אל קרקע העולם. לפי סיפורי האגדה, יורד אליהו כדי לבקר בבתי מדרשות של תלמידי חכמים ועונה על קושיות שנשארו פתוחות. אליהו הנביא, מספרת האגדה, עמד בפתח המערה, שבה התחבאו 12 שנים רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר; הוא נכנס לבית מדרשו של ר' יהודה הנשיא; ישב בליל הסדר בביתו של ר' יהודה החסיד; ועמד ליד מיטתו של ר' ישראל בעל שם-טוב בעת פטירתו. הוא השלים מניינים בבתי כנסת בירושלים ובצפת ועל כן הם נקראו בשמו.

זאת ועוד: אליהו נחשב ל"מלאך הברית" (מלאכי ג', א') השומר על כל ילד שנולד, ולכבודו מוצב בכל ברית מילה "כסא של אליהו". בסיפורי העם מופיע אליהו לעיתים קרובות כאשר הוא מבקר בבתי עניים במוצאי שבת. העניים האלה, שליבם דואג לקיומם בימות החול, הם יסוד השיר "איש חסיד היה, בלי מזון ובלי מחיה" המושר במוצאי שבת.

גואל ישראל

כוסו של אליהו, הניצבת על השולחן בליל הסדר, מרמזת על תפקידו כמבשר הגאולה. הכוס החמישית, שכל ילד נשאר ער כדי לראות מתי תילגם ממנה לגימה קטנה, מעניקה פן אנושי לאליהו המלאך. שילוב דמותו של אליהו הנביא באווירת ליל הסדר נעוץ ברצון לקשור את הגאולה הראשונה, שבה נגאל עם ישראל ממצרים, בגאולת העתיד:

"אתה מוצא שני נביאים שעמדו להם לישראל משבטו של לוי, משה הראשון ואליהו האחרון. משה שגאלם ממצרים לא חזרו ונשתעבדו במצרים. ואליהו כשיגאל אותם מן הגלות הרביעית מאדום - אינם חוזרים ומשתעבדים עוד, אלא היא תשועת עולמים" (פסיקתא).

"שפוך חמתך על הגויים" אנו אומרים בליל הסדר ופותחים את הדלת לאליהו הנביא, שיש בו מטיבו של מלאך ומאופיו של בן אדם. בתור מלאך הוא בא לעזור לנדכאים ולהציל את הנרדפים, ובתור בשר ודם הוא מוצא בחכמים את ידידיו ורעיו, הנפרדים ממנו על-פי החלטתו בכל פעם שלא נהגו כדין. פתיחת הדלת נקשרה כבר בימים קדומים עם בואו של אליהו בליל השימורים: "ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית" (ראש השנה י"א), ועל כך מוסיף המדרש: "ליל שבו המשיח ואליהו מתגלין" (שמות רבה).

עושה ניסים

אליהו הנביא היה איש פשוט בהילוכו ולבושו. שליחי אחזיה תיארו אותו: "איש בעל שער [אדרת שיער עשויה עור כבשים] ואֵזוֹר עור אָזוּר במותניו". לאדרת היו תכונות מיוחדות, שהרי בעצם נפילתה כאשר עלה בסערה לשמים, נעשה אלישע ליורשו של אליהו ובעזרתה עשה נפלאות כרבו.

ניסים אחדים נקשרו בשמו של אליהו: נס העורבים המביאים לו לחם ובשר בעת ישיבתו בנחל כרית, המזוהה עם ואדי קלט; נס הקמח והשמן בבית האלמנה אשר בצרפת (לבנון); נס החייאת בנה של אותה אלמנה. אך מופלא מכל הוא הנס, שהתרחש בעת שירדה אש ה' בהר הכרמל: כינוסם של 850 נביאי הבעל והאשרה על הר הכרמל והצבת האתגר בפני ישראל, "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים", יש בו כדי להעיד על אמונתו המוחלטת של אליהו בה' ועל השלילה המוחלטת של הבעל. ירידת האש מהשמים מביאה את כל הנוכחים להצהרה "ה' הוא האלוקים ה' הוא האלוקים". הרי זו הוכחה לאמונתו הטהורה ולהכרתו של אליהו, כי הוא פועל בשליחות קדושה.

יש הממעיטים בערכו של הנס. לדעתם, לא מים יצק אליהו הנביא על העולה והעצים ובתוך התעלה אשר סביב למזבח אלא... נפט. בשל הגישה הזאת, באים מחפשי הנפט ומנסים לאתר את הנוזל השחור במעמקי הסלעים שבהר הכרמל. נפט עדיין לא התגלה, אך אמונה תמימה יש. ואולי טובה אמונה תמימה בנפט שאיננו, מאמונה בנס שלא נוכחים בו; מי יודע.

מקודש לשלוש אמונות

את דמותו של אליהו הנביא קידשו מאמיני שלוש הדתות המונותיאיסטיות. כנביא שנכנס חי לגן עדן מופיע אליהו עם משה רבינו. באגדה הנוצרית הוא תואר כלוחם במתנגדיו של משיח הנוצרים. נבואתו על אחאב בדבר הבצורת, נתנה מקום להידמותו לשר הגשמים.

המוסלמים העניקו לאליהו כבוד רב ואף כינויים אחדים התחברו לשמו. חוץ מהשם "מר אליאס" (אדון אליהו), מקובל על הכל הכינוי "אל-חד'ר" - הירוק. ואין הכוונה לגווני פניו של הנביא, כי אם רמז לעובדה שהוא חי לעד. שם אחר נפוץ מאוד בין הערבים הוא אבו משעל, כלומר: בעל האבוקה. כך אף שמו של הכפר דיר אבו משעל בשומרון. לכינוי זה יש ביטוי באתר המקודש שייח' שעלה - בעל השלהבת, הנמצא מול תל שומרון, שם הייתה בירת ממלכת ישראל בימי קדם. במקום הזה מציינת המסורת אירע המעשה בשרי החמישים, שליחי המלך אחזיה, שבאו לאליהו, ביזו אותו ונאכלו באש.

צפת והר מירון

על יסוד דברי ישעיהו "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול", התפתחה מסורת מקובלים, שלפיה תחל גאולתם של ישראל בגליל העליון. ר' חיים בן עטר, שסייר בגליל בשנת 1742, כתב לתלמידיו: "עלינו לראש ההר, ראינו שם כמו כיסא של שיש. אמרו שזה כיסא של אליהו שעתיד לבשר לישראל ויישב בה, במהרה בימינו". במורד ההר ממול למירון מתרומם מתוך סבך השיחים צוק סלע, יותר מחמישה מטרים גובהו, בעל צורה מיוחדת. צוק זה מכונה "כסא המשיח" או "כסא אליהו הנביא", ואליו מתכוון ר' חיים. בקרב מקובלי צפת במאה ה-16 רווחה אמונה, כי המוני בית ישראל יצטרפו לאליהו בעלייתו מהגליל העליון לירושלים

מערת אליהו וקרן הכרמל

שמותיהם השונים של הר הכרמל ושל אתרים הנמצאים בו מעידים על משמעותו הקדושה של ההר בחיי אליהו. הערבים-נוצרים קוראים לו ג'בל מר אליאס - הר הקדוש אליהו.

בקצהו המזרחי של הר הכרמל מתנשאת לגובה 482 קרן הכרמל, המכונה בערבית "אל-מוחרקה" - מקום השרפה. ממקום זה, השייך למנזר הכרמליתים ואשר סביבו טופח יער אליהו הנביא, אפשר לצפות ברמות מנשה, בגלבוע, בהרי גלעד, בבקעת מגידו, בגבעת המורה, בתבור, בגליל העליון והתחתון, במישור עכו ובמפרץ חיפה, ובנופיו המושלגים של החרמון. לפי המסורת, כאן התרחש נס הר הכרמל.

דמותו של אליהו הנביא, עוטה אדרת שיער ואזור עור למותניו, היא סמל מסדר הכרמליתים, שנוסד במאה ה-12, ואשר מרבית אנשיו יושבים במערב הכרמל, במקום המכונה "ראש הכרמל". אנשי המסדר הקימו ב"מוחרקה" מנזר וכנסייה קטנה, ובכנסייה שוכנת מערת אליהו הנביא, הקדושה לשלוש הדתות. מאות שנים התקיים המנזר מכספי מבקרים שבאו לראות את המקום.

ר' בנימין מטודילה, שביקר בארץ בשנת 1170, הוא הראשון המספר על מערת אליהו, ובתוך כך הוא קושר אותה למזבח אליהו בקרן הכרמל. קירות המערה מכוסים שמות בכתבים שונים שחקקו מבקרים יהודים ונוצרים. במערה עצמה, החצובה בסלע (אורכה 14 מ', רוחבה 8 מ', גובהה 6 מ') חקוקה מנורה בעלת קנים. בצד המזרחי של המערה חצובה מערה נוספת קטנה יותר.

כל מטייל המעפיל אל קרן הכרמל, רואה במרכז חצר הכנסייה פסל המציג את אליהו מניף חרב רחבת להב מעוקמת, ורגלו מונחת על ראשו הכרות של אחד מנביאי הבעל. אין זה הפסל המקורי, כי אם העתק שעשה בן נצרת לפני 40 שנה. בעבר הלא-רחוק היה במקום פסל יצוק בטון, שידו הימנית קטועה עד המרפק וגדם ברזל חלוד מבצבץ ממנה. חוקר הארץ יהודה זיו סיפר: "נפוליון שצר על עכו בשנת 1799 ללא הצלחה, שלח את חייליו - בעצת חכמיו - לקטוע את יד אליהו, הנושאת חרב שלופה, ולהתגבר בדרך זו על מגיני עכו". קטיעת היד לא הועילה לנפוליון והוא נסוג מעכו.

ירושלים וסביבתה

אם הלך אליהו הנביא בדרכים שאנו משוטטים בהן או לא, הרי שבירושלים ובסביבתה ודאי היה. בני הדתות השונות קידשו מקומות אחדים בירושלים וסביבתה שבהם התגלה אליהו.

אחד מארבעה בתי הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה הוא בית הכנסת על שם אליהו הנביא. בבית הכנסת הזה יש מערה קטנה ואפלה ובה כיסא עתיק מכוסה פרוכת. האגדה מספרת, כי על כיסא זה ישב אליהו הנביא ולפיכך הוא קדוש ליהודים. סגולותיו המיוחדות של הכסא משכו אליו יהודים רבים בתקווה למצוא מזור לתחלואיהם, ונשים עקרות היו באות לבקש במקום זה פרי בטן.

על אם הדרך מירושלים לבית לחם נמצא מנזר מר אליאס, בו מתגוררים כמה נזירים יוונים השמחים לספר לכל מבקר, כי מנזרם בנוי באותו מקום שעליו נח אליהו כאשר ברח מאיזבל לאחר חיסול נביאי הבעל בהר הכרמל. לדבריהם, בבוא אליהו למקום הוא שכב לנוח. בעת שישן, התרכך הסלע אשר תחתיו כדי להקל על גופו העייף ולהנעים את מנוחתו. ואכן, במנזר יש סלע ועליו שקע בדמות אדם. הדמות הזאת, לדברי הנזירים, היא דמותו של אליהו.

הר חורב

ארבעים יום וארבעים לילה הלך אליהו הנביא במדבר עד שהגיע להר האלוהים, הר חורב. שייכותם המשותפת של משה רבנו ואליהו הנביא להרי הגרניט של דרום חצי האי סיני מקבלת ביטוי בדרשתם של חז"ל: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות" ואחד מהם: "מערה שעמדו בה משה ואליהו". הוסיפו חכמים ואמרו: "מעולם לא זזה שכינה ממערת סיני. אלמלא נשתייר במערה שעמדו בה משה ואליהו כמלוא נקב סידקית [מחט], לא היו יכולים לעמוד בפני אורה".

אפילו לא עבר אליהו בכל המקומות שנקשרו בשמו, בכולם מצפים לבואו: "שלושה ימים קודם שיבוא המשיח, בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם ואומר: הרי ארץ ישראל, עד מתי אתם עומדים בחורב, צייה ושוממה? וקולו נשמע מסוף העולם עד סופו. ואחר כך בא ואומר להם: בא שלום לעולם" (ילקוט שמעוני).