הפערים המהותיים המזדקרים לעין בין הגרסה האמריקנית של "מסמך ההבנות" בעניין תוכנית הגרעין האירנית, לבין הגרסה האירנית בהתייחס לאותו נושא, רחוקים מלשקף סוג של מכנה משותף מוסכם על דעת הגורמים הנוגעים בדבר.

מתקבל הרושם כי תשומת הלב הבינ"ל מתמקדת בגרסה האנגלית של ההבנות, המכילה ניואנסים של מגבלות כובלות - הגם שאף היא מזינה בסופו של יום את הדחף האירני להתקדם אל עבר יכולת גרעינית צבאית- בעוד האמריקנים נוטים לבטל כלאחר יד את הנוסח שפרסמה אירן, בטיעון כי הוא מכוון לצרכי פנים.

העובדה כי האירנים פרסמו את התרגום המלא (באנגלית) של ההבנות על בסיס הגרסה בפרסית, אומרת דרשני; דהיינו, מבחינתה של טהרן, המהווה צד עיקרי להבנות הסובסטנטיביות, הרי שהיא מחויבת אך ורק לנוסח הרשמי מטעמה, אשר לדידה מייצג את ההבנות עם המעצמות בהקשר לתוכניתה הגרעינית.

אין זה עניין של מה בכך, בהינתן הפערים התהומיים הנחשפים בין הגרסאות השונות של ההבנות, עד כדי התחושה כי לא הושג למעשה "מפגש רעיוני" בין הצדדים. בהקשר זה ראוי לתת את הדעת בראש וראשונה למכלולים הבאים:

• סוגיית עיתוי הסרת הסנקציות, כאשר אירן מתעקשת כי הוסכם על הסרה מיידית ומוחלטת של כל הסנקציות עם חתימת ההסכם הסופי.

• הגרסה האירנית לגבי המשך העשרת האוראניום במתקנים הייעודיים בדגש למספר הצנטריפוגות שאירן תורשה להפעיל, מותירה מרחב ניכר לפרשנות באופן שטהרן תוכל לטעון כי ההגבלה לכמות של 5000 צנטריפוגות אינה מחייבת.

• ההתייחסות לכור המים הכבדים ב-אראק, אשר אליבא דאירן, יורחב ותשודרג יעילותו, הגם שכמות הפלוטוניום שיפיק תהיה קטנה מהמתוכנן.

• יישום "הפרוטוקול הנוסף" (המתייחס לזכות המוענקת ל-IAEA לבצע ביקורות בכל מקום ובכל זמן), מוצג ע"י אירן כ-וולונטרי, דבר המקנה לטהרן זכות סירוב ככל שיעלה על דעתה.

האמור לעיל אין בו כדי להפתיע, נוכח העובדה שעמדתה של טהרן בסוגיות הנ"ל הייתה עקבית, והוצגה בשעתו ברוב מאפייניה ע"י שר החוץ האירני זריף בעדות שמסר בפרלמנט בטהרן ב-6 ינואר 2015, כאשר מבחינתו הייתה זו מעין התחייבות שלא לסטות כהוא זה מקו פעולה זה.

גישתה הנוקשה של אירן בסוגיות הנ"ל גם קיבלה ביטוי (ב-24 מארס 2015) בהתבטאות חריגה של בכיר בוועדה האירנית לאנרגיה אטומית שכוונה אישית כלפי ר' ה-IAEA, יוקיאה אמאנו, בהקשר לתביעותיו מאירן בהקשר לממד הצבאי של תוכנית הגרעין. בלשון הגורם האירני" הוא (אמאנו) העלה בהזדמנויות שונות, סוגיות שמעבר לנתונים המופיעים בדוחות החודשיים והרבעוניים "ולכן "מוטב שיחדל מכך"! הלשון המאיימת של אירן כלפי ה-IAEA "הוצנעה" במכוון ע"י נציגי המעצמות במהלך המגעים שקדמו לניסוח הסכם העקרונות.

ככלל, מסמך ההבנות אינו מאזכר ולו ברמז את עניין "הממד הצבאי" של תוכנית הגרעין האירנית ואת העובדה שאירן מתחמקת בעקביות ממתן מענה ל-12 השאלות הממוקדות של ה-IAEA בעניין זה . לעומת זאת טרח הנשיא האמריקני אובמה להדגיש (ולא בפעם הראשונה) את עניין ה"פאתווה" המייוחסת למנהיג הרוחני האירני חמינאי האוסרת עיסוק בגרעין למטרות צבאיות, כהוכחה לצביון האזרחי של תוכנית הגרעין של אירן.

במחלוקת המהותית בין ישראל לבין ממשלו של אובמה, חיוני שקו ההסברה הישראלי יעמוד על המוטיבים שיש בהם כדי לחדד את ה"חורים שבגבינה", בדגש לכל היבט הנוגע או משיק לממד הצבאי של התוכנית הגרעינית האירנית. בהקשר זה:

• הצגת דרישת IAEA לקבלת תשובות מוסמכות ומליאות מאירן (בהתייחס לממד הצבאי של התוכנית), כתנאי סף להתקדמות לעבר הסכם קבע.

• עמידה עיקשת על הכללת העיסוק בטילים בין-יבשתיים (ICBM) באירן כחלק מהממד הצבאי של תוכנית הגרעין.

• דרישה לחשיפת שתוף הפעולה עם קוריאה הצפונית בתחום הגרעיני הצבאי.

• ההכרח שבהתניית הסרה מדורגת של הסנקציות בעמידה ב-אבני דרך ברורות.

• דרישה לסגירה של המתקנים האסטרטגיים ב-פורדו וב-אראק.

• קביעה חד-משמעית שהנוסח המחייב של כל הסכם שיושג יהיה על-פי הגרסה האנגלית הרשמית בלבד.

• הטלת מגבלות "עם שיניים" על החתרנות והמעורבות האזורית הצבאית ותומכת הטרור של אירן במזה"ת.

העובדה שהנשיא אובמה הודה בקולו, כי בשלהי תקופת תחולת ההסכם תהיה אירן במרחק אפסי מפצצה גרעינית אומרת דרשני, ומעידה כאלף עדים כי תוכנית הגרעין האירנית היא בעלת מאפיינים צבאיים, ולא יעזרו בהקשר זה "פאתוות" כאלו או אחרות . הוא הדין בהתייחס להערכות מוסמכות של קהילת המודיעין האירנית כי בעת הזו, אירן מצויה במרחק של כדי 3 חודשים מ-פצצה. על כן כל בר דעת מבין כי ההתמקדות האמריקנית על התמשכות "זמן הפריצה" לכדי שנה כל עוד ההסכם בתוקף, אינה אלא דרך אלגנטית להודות כי אירן עברה את נקודת האל חזור בתוכניתה הגרעינית.

מיקוד תשומת הלב בעניין אחרון זה טומן בחובו חשיבות בלתי מבוטלת במכלול יחסי החוץ של ישראל, גם בהנתן העובדה כי מעצמות כמו רוסיה וסין הגנו לכל אורך הדרך על זכותה של אירן לתוכנית גרעינית אזרחית. מתוקף גישה זו גם היה קושי בשעתו, לגייס מדינות אלה למעגל הסנקציות נגד אירן. נראה, תיאורטית לפחות, כי אין עתה מחלוקת בהבנת המהות הבסיסית של תוכנית הגרעין האירנית, למעט הטיעון כי נדרשת החלטה של המנהיג העליון כדי לממש יכולת זו.

דווקא משום כך יש הגיון רב בדרישת ראש הממשלה בנימין נתניהו לתבוע מאירן הכרה בזכות קיומה של ישראל, כחלק ממרכיבי הסכם הקבע, אם ייחתם, וראוי למנף רעיון זה תוך כדי הדגשת התבטאויות של בכירים אירניים הקוראות למחיקתה של ישראל מן המפה, ובמשתמע באמצעות נשק גרעיני.