כלל ידוע הוא שיש לתמוך בהחלטות של ממשלה דמוקרטית נבחרת. אך כיום, תומכי כלל זה מוצאים את עצמם בדילמה קשה וחסרת תקדים, לאחר ששרון עקף את ההחלטות של ממשלתו.
לאחר שמשאל הליכוד דחה את תוכנית ההינתקות באפריל 2004, ב-2 במאי של אותה שנה, ממשלת שרון חיפשה ניסוחים נוספים לתוכנית ההינתקות המקורית שלה כדי שתוכל להתעלם מתוצאות המשאל של מפלגתו ועל-ידי כך לעקוף אותה. הוא ניסח תוכנית "מתוקנת" לתוכנית המקורית, והביא את התוכנית להצבעה בכנסת. את הגרסה "המתוקנת", הוא לא הסתכן הפעם במשאל של מפלגתו אלא הביא אותו להצבעת ממשלתו וכידוע ההחלטה נתקבלה.
ומה הוא התוכנית המתוקנת? תחת הכותרת "נכסי דלא ניידי" בסעיף 7 ל"תוכנית ההינתקות המתוקנת" של הממשלה: כתוב ש: "ככלל, לא יושארו בתי המגורים של המתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי כנסת. מדינת ישראל תשאף להעביר מתקנים אחרים לרבות תעשייתיים, מסחריים וחקלאיים לגורם שלישי בין לאומי, שיעשה בהם שימוש לטובת האוכלוסייה הפלשתינית שאינה מעורבת בטרור".
למרות החלטת ממשלה זו, שרון פועל להעברת נכסים יהודיים מוחרמים לבנק העולמי, ומשם לפלשתינים, תוך הסדר שפשוט משמיט את התנאי להעברת הנכסים לגורם "שאינה מעורבת בטרור". במונוגרפיה של יוני 2004, שנחתם על-ידי נשיא הבנק העולמי, ג'יימס וולפסנסון ושהוגש לישראל ולרשות הפלשתינית, תחת הכותרת "הינתקות, כלכלה פלשתינית וההתנחלויות", כל הרכוש היהודי המוחרם מועבר לרשות הפלשתינית, ללא כל תנאי מקדים שאלו שיקבלו לידם את הרכוש אינם מעורבים בטרור.
כל זה היה יכול להיות די תיאורטי, אילולא מה שהתרחש בחודש האחרון באספן, קולורדו, כאשר הבנק העולמי ומזכירת המדינה האמריקנית אירחו את הפגישות המרתוניות עם ממשלת ישראל כדי לדון על העברת הבתים והמשקים המוחרמים של המתיישבים בגוש קטיף וצפון השומרון לידי השר הפלשתיני לעניינים אזרחים, מוחמד דחלאן, המוגדר על ידי בכירים בממשלתו של שרון כמחבל שלא זנח את הטרור.
סגן ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מתומכי תוכנית ההינתקות הנלהבים ביותר מתוך ממשלת שרון, כתב בעיתון היוקרתי, Wall Street Journal, ב-2 ביוני 2002: "מר דחלאן הוא האיש שניהל רשת טרור מסועף היטב. עזה, ביתם של החמאס והג'יהאד האיסלמי, הפך לבסיס של כמה מפיגועי הטרור הזוועתיים ביותר נגד ישראל". אולמרט הסביר ש"דחלאן אפשר לעזה להפוך לעיר מקלט עבור מאות המחבלים המבוקשים שנסו מפני כוחות הביטחון של ישראל. בין אלו שזכו למקלט, הנו חברו הילדות של דחלאן, מוחמד דייף, ממובילי תנועת החמאס והמוח מאחורי עשרות פיגועי טרור ושידיו טבולים בדמם של עשרות ישראלים שהביא להירצחם. בינתיים, מחוזו של דחלאן הפך להיות עמדת השיגור העיקרי של מאות טילי הקסאמים ששוגרו לעבר יישובים ישראליים".
אולמרט קבע גם ש"מעורבותו של דחלאן בטרור איננו מוגבל רק בטרור בעקיפין אלא שהוא מעורב ישירות בטרור. דחלאן, יחד עם עוזרו ראשיד אבו שבאק, הם החשודים העיקריים בפיגוע הטרור באוטובוס הילדים בכפר דרום בנובמבר 2000. הפיגוע באוטובוס הביא להירצחם של שני מורים ולנכותם של חצי תריסר ילדים, ולפציעתה הקשה של אזרחית אמריקנית. אולמרט הציע ש"הרעיון הנוכחי שמר דחלאן יוכל להביא רפורמות ואכיפת החוק לפלשתינים הוא לגמרי מוטעה. אף מדינה דמוקרטית לא צריכה להרשות לעצמה אי פעם לעשות עסקים עם אנשים אלו שבמכוון שמו להם למטרה אוטובוס מלא בילדים... פושעים כדוגמת דחלאן לעולם אינם יכולים לעבור רפורמה... יש לחסל אותם בכוח".
ב-26 באוקטובר, 2004, לאחר שהכנסת העבירה את "תוכנית היתנתקות" של שרון, שאלתי את אולמרט אם משהו השתנה בהערכתו לגבי דחלאן ממה שכתב בעיתון לפני שנתיים. תשובתו היתה: שום דבר לא השתנה אצל דחלאן. הוא היה ונשאר מחבל".
לאחרונה הוגשה תביעה קבוצתית של משפחות ההרוגים והפצועים מאוטובוס הילדים בכפר דרום נגד מוחמד דחלאן על מעורבותו בפיגוע הטרור. כזכור, בפיגוע נרצחו שני מורים וארבעה ילדים, כולם בני משפחת אחת, משפחת כהן מכפר דרום שאבדו את גפיהם בפיגוע.
העד המרכזי שיזומן למשפט המתנהל נגד דחלאן יהיה לא אחר מאשר שר הביטחון, שאול מופז, שבמסגרת תפקידו הקודם כרמטכ"ל, האשים את דחלאן בפומבי להתקפת האוטובוס והעביר אינפורמציה זו גם למשפחת כהן כשבא לבקר את הילדים כרותי הגפיים בבית חולים סורוקה שבבאר שבע.
אנו מכירים מספר מלכים את אמרתו המפורסמת של אליהו הנביא למלך אחאב, לאחר שהעביר לעצמו את רכושו של אדם שהביא להירצחו: "הרצחת גם ירשת?" נאמר שם.
לעולם לא היתה החלטת ממשלה להעביר נכסים מוחרמים של יהודים לידי רוצחיהם. למעשה, ההחלטה היתה בדיוק להיפך. מכאן הדילמה: כיצד ניתן לתמוך בהחלטות של ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטית כאשר העומד בראשה מזלזל בהחלטותיה?
