דור של גנבים

בעולם מדעי ההתנהגות, הדעה המקובלת היא שיש וניתן לאבחן בין קבוצות של אנשים בני דור לפי מנעד שנות לידה, המכונה 'גל דמוגרפי'. גל דמוגרפי זה נושא גם קשר ביולוגי-גנטי בין יחידי הקבוצה - כשושלת מוגדרת, וגם קשר תרבותי - בתקופת זמן מתוחמת.

ישנם שלושה דורות ייחודיים:

• האחד – דור ה"בייבי בום" (Generation baby boomer), המאופיין בגל דמוגרפי מהשנים 1945 - 1965.

• השני – דור ה"אקס" (Generation X) מאופיין בשנים 1965 - 1985.

• השלישי - דור ה"וואיי" (Generation Y), בין השנים 1985 - 2005.

מתחמי השנים אינם נוקשים, וכל גל דמוגרפי כולל גם מנעד של חמש שנים, פלוס-מינוס, לכל דור.

בשל כך, משלב המושג 'דור' באנתרופולוגיה ובסוציולוגיה כמתכון לתכנון העתיד ולאיתור אופן קבלת החלטות בידי הפרטים, בקבוצה מסוימת. נגזרת נוספת לאותו מתכון, אשר לרוב סמויה מן העין, היא יכולת ההסתגלות והקבלה של המציאות, כפי שזו מוצגת בפני בני אותו דור כשרירה וקיימת.

בסרט "המטריקס", מורפיוס האגדי שאל את ניאו (האחד) אם הוא אי-פעם חלם חלום שנראה לו מציאותי, ומה אם לא ניתן יהיה להתעורר מאותו חלום – כיצד יבחין בין עולם החלום לעולם המציאות?

דור הבייבי בום, זה שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא למעשה דור בו כמות בני האדם הצעירים גדולה בהרבה מכמות בני האדם המבוגרים. בלי להלאות במספרים וגרפים, היחס בין הכמויות הביא לגידול בפוטנציאל ליצירת הכנסה, משום שיש יותר אנשים בעלי יכולת לייצר הכנסה. זו השיטה: אם הפוטנציאל ליצירת הכנסה גבוה מהפוטנציאל ליצירת הוצאה, אזי ניתן לקיים משטר של עושר מבוסס צריכה.

לכאורה, במקרה הפוך לא ניתן לקיים משטר של צריכה, אלא, שקיומו של עודף זה איפשר למתכננים לרקוח מתכון (או מודל) להגדלת העושר המצרפי גם בקרה של פער שלילי בין הפוטנציאלים. המתכון - שיעבוד העתיד של דור הבא לטובת הדור הקיים.

שיעבוד של מה? כאן נכנס דור האקס. מבחינה כמותית, דור האקס גדול יותר מדור הבייבי בום ושוב נוצר מצב של עודף פוטנציאל לעושר. לכאורה, אין בעיה שדור האקס ישא בתשלום החוב שלו ושל דור הבייבי בום, ובכך יבוא השיעבוד לכדי סיום.

כך קרה שדור הבייבי בום, זה שעלה לארץ עם קום המדינה ולאורך עשרים שנותיה (בערך), זכה לצרוך מוצרים חיוניים, ושלא חיוניים, על בסיס חוב בלבד (מי שזוכר את השוברים עם ערבות "אוול"). זאת, משום שפוטנציאל יצירת ההכנסה בארץ היה חיובי, ובהתאם לשיטה ניתן לשעבד את פוטנציאל ההתעשרות.

דור הבייבי בום התאפיין בעוד דבר, די מוזר אפילו. דור זה היה הצייתן המושלם. הוא ניזון מתקשורת לקויה וחסרה במקרה הטוב, ומוכוונת במקרה הרע, שבה הממשל הגדיר וקבע את המציאות - והציבור קיבל אותה כשרירה וקיימת. אפילו גילויים על שחיתויות ומחדלים שערורייתיים לא הניאו את הציבור מדרכו הצייתנית, ועצם אפשרות לערעור על טיב אופיים וכוונותיהם של מנהיגי הארץ לא נתפס כאפשרות מציאותית.

לדוגמה: החלפת מטבע הלירה בשקל נשמרה בסוד במשך 3 שנים. למה? ככה. עוד דוגמה: כספי פיצויים מגרמניה שימשו, לא את הניזוקים מהשואה, אלא את גירעון הממשל. למה? גם כן ככה.

דור הבייבי בום הצייתן בנה בתים ועסקים בחוב מלא ועל חשבון השעבוד של העושר העתידי. בשנת 1980 נכשל המטבע והחלה תקופת האינפלציה הידועה, בה ערך הכסף ירד פי ארבעים משוויו. בשנת 1984 חווה הדור את ההיפר-אינפלציה וגילה את תרמית הבנקים. בעקבות אלה, דור הבייבי בום "זכה" לשלם את ששיעבד לעתיד, ולמעשה, שיחרר את דור האקס מגורל נטל השיעבוד.

אך משהו בדרך נדפק, והתוכנית לא עבדה כמתוכנן. אם נחזור לרגע לסרט "המטריקס", הסוכן סמית' חוקר את מורפיוס (האגדי) ומספר לו שבהתחלה, המטריקס היה סביבה מושלמת לבני האדם. אלא, שהתוכנית נכשלה כי בני האדם לא קיבלו מציאות שכזו ו"יבולים שלמים אבדו".

דור האקס, ושלא כמו דור הבייבי בום, ניחן ביכולת עמידה באיזון בין פוטנציאל ההכנסה וההוצאה, כך, שהתוצאה שהתקבלה בחישובים של המתכננים היא, שלא יהיה צורך בשיעבוד העתיד. המתכננים לא היו מוכנים לקבל מציאות שכזו, והם החליטו להפוך את דור הוואי לגנבים.

מה קרה לדור הוואי?

הוא נולד לדור האקס ומצא שאין לו פוטנציאל ליצר הכנסה כמו שני הדורות הקודמים לו. כמות האנשים לא יכולה להכיל את כמות המסחר שתניב עודף בפוטנציאל ליצירת הכנסה, והפדיון הקיים נפרס כנגד כמות אנשים שהולכת וגדלה. לא יכול לבוא איזה פיחות דרסטי בערך המטבע, כי כבר למדו להצמיד את הערך לשני מקורות שונים בו זמנית. כל מקורות ההכנסה החיצוניים כבר מוצו, או שהגישה אליהם נשללה מראש בטענה שמדובר באינטרס, הפרטה או 'מחלה הולנדית'.

עוד התעורר וגילה דור הוואי שהוא בכמות קטנה יותר מדור האקס, ותוחלת החיים רק עולה, עניין שיחייב אותו לשאת במימון של מי שממילא אין להם פוטנציאל לייצר הכנסה, ומובטח שייצר רק הוצאה. לפי זה, גם אין ביכולתו לשעבד את העושר העתידי כי לא מתקיים עודף פוטנציאל להכנסה. איך כל זה קרה בזמן שדור הוואי בקושי הגיע לגיל הבגרות?

למעשה, המתכננים יצרו מאזן חדש בין הביקוש לעושר לבין היצע העושר. בהינתן השיטה הקיימת לפיה, כל אדם יקדם אך ורק את האינטרס של עצמו, בהכרח שהתעשרות של אחד תבוא על חשבון האחר. על הגנת שיטה זו, בין אם נכנה אותה "קפיטליזם" ובין אם "משטר קניין פרטי", המתכננים פתחו במהלך: או במחלמה או בהסכמה – ולעזאזל החוקים.

דור הוואי החל דורש יותר ויותר עושר לעצמו מדור האקס, אשר בתורו רואה כיצד מה שצבר הופך משועבד לטובת עתיד דור הוואי. דור הוואי נוטל את עושר הוריו, בני דור האקס, בכדי לקיים צריכה של אוכל, שתייה, מגורים, חינוך, השכלה, רפואה, תעסוקה, תקשורת ופנאי. אגב כך, הוא גם מבקש את עושרם של בני דור האקס בנשיאת תשלומי המס. דור הוואי לא יכול לשאת דור של אנשים חיים שאינו יוצר הכנסה. גירעון הממשל הולך וגדל בריביות והתחייבויות עד אין סוף, אשר מחייב בגידול הטלת מיסים וחוזר חלילה. פנסיות החובה, שבידי המוסד לביטוח לאומי, הולכות ומתכלות וסופו של המוסד בפשיטת רגל. מקורות עושר מועברים ליחידי סגולה בשלל תואנות חסרות הגיון. מנהיגי וקברניטי הארץ גונבים ועושקים את מעט העושר שעדיין קיים.

יחידי הסגולה, הם המתכננים, לא הסכימו למציאות שכזו ובשל כוחם לקבוע את גורל המלחמה כמו את תנאי המגרש עליו תתבצע – נרקחה תוכנית נוספת, סמויה כמובן. תמצית התוכנית: יש להפריד בין ההגדרה של 'עושר' ובין ההגדרה של 'הכנסה'. על שום מה ולמה? על שום שעושר עובר בירושה ואילו הכנסה לא. ירושה גם אינה חייבת לעבור באופן ישיר לדור הבא, ובאמצעותה ניתן לקפץ בין הדורות, או לשמר על היקפה וליהנות רק מפירותיה לנצח נצחים.

הדיון סביב מיסוי עיזבונות התעורר בעת האחרונה והחלו נשמעים קולות לכאן ולכאן, אך עיקר הכוונה היא מיסוי של עיזבון בעל היקף משמעותי בלבד. אם מדיניות המס הייתה מציאותית, כפי שמציגים בפנינו המנהיגים והמלומדים, הרי שיש את כל הסיבות שבעולם להטיל מס גם על עיזבון ואין אפילו סיבה אחת שלא לעשות כן. אך המציאות היא לא זו שמציגים בפנינו.

פרט חשוב שלא הזכרתי הוא - חברה בשם 'מקנזי' (נקראת: McKinsey & Company) שבאופן מדהים שלחה זרועות ליותר ממאה (100) מדינות בעולם, וחלילה לא פסחה עלינו. היא נמצאת בכנסת ובממשלה. בשלטון המקומי והמרכזי. במפלגות ובסיעות. בייעוץ ובניהול. בקמפיינים ובתרומות. בדיונים ובשיחות. בגלוי ובסמוי. באולמות ובמסדרונות. היא פועלת מאחרי הקלעים מאז דור הבייבי בום ומשפיעה עלינו לאורך כל הדורות כבר עשרות שנים. היא לא לבד ויש עוד כמותה - המתכננים.