תוחלת חייהן של ממשלות צרות

נכשלי הבחירות האחרונות מנבאים כישלון לממשלתו 'הצרה' של נתניהו. מובטח לה שתיפול בגלל הישענותה על 61 מנדטים בלבד, ולא חשוב שכבר היו ממשלות כאלה שהאריכו ימים. ה-'לוזרים' רואים את ממשלת נתניהו החדשה נופלת במהרה בגלל עוד פגם, חדש במקומותינו: אין בה 'משגיח כשרות' מטעם השמאל. הלא אלה כללי המשחק: תחילה, מנסים למנוע בכל מחיר היבחרות ממשלה ימנית (עיין ערך "רק לא נתניהו!"), וכאשר היא בכל זאת נבחרת, מגייסים את כל האליטות - להכתיב לממשלה הימנית אג'נדה שמאלית שתהפוך אותה לקבלן ביצוע של השמאל, ולצורך זה מוסרים תיק מדיני מרכזי לאיש שמאל מובהק: סוס טרויאני, וגם - חותמת כשרות. ברק ו-לבני מילאו את התפקיד הזה בממשלות קודמות של נתניהו. לו עצמו היה הסידור הזה נוח, כדי לנטרל את כוחם של שרי וח"כי הליכוד, שבניגוד לו מתנגדים לחלוקתה של א"י. עכשיו צועק עמיר פרץ ככרוכיה, שבממשלה הזאת, גם 'משגיח כשרות' או 'מטהר אויר' כזה לא יהיה, ובלעדיו - איך אפשר שלא תיפול?

ובכן, יש לי חדשות לכל המספידים: דווקא בגלל כל הפגמים האלה, הממשלה הזאת עוד עשויה להאריך ימים. וגם אם תיפול - לא נורא!

הנימוקים שלי: קודם כל, ממשלה הומוגנית נוטה פחות להיקרע לקרעים אידיאולוגיים, כפי שקרה לממשלה הקודמת. גם עצם המודעות של השרים והח"כים שהם תלויים לחלוטין האחד בשני היא תמריץ לאחריות יתר. נתניהו במיוחד יש לו סיבה טובה לשמור על שלמות ממשלתו: הוא יודע שאם היא תיפול, זו תהה הקדנציה האחרונה שלו.

חלומה הרטוב של התקשורת העוינת על סופר-משגיח בדמות 'אחדות לאומית' עם בוז'י וציפי, אין לו היתכנות. היסודות הרדיקליים המרובים, דמויי מרץ, שהתמקמו במפלגת העבודה לא ירשו זאת. מכל מקום, הדרישה האולטימטיבית תהיה לרוטציה, ונתניהו לא כל כך מהר ימסור את מחצית שלטונו למישהו אחר. שלא לדבר על כך, שהמחיר ייתבע במטבע של ארץ ישראל, והוא יהיה גבוה מאד. ספק גדול, אם הרוב הלאומי בליכוד יאפשר את זאת.

ומכאן לעיקר: כל הדרמה הזאת תתנהל בצל מתקפה דיפלומטית משולבת על ישראל. אבו-מאזן יירה בנו את כל החיצים שבתוך האשפה האו"מית החדשה שלו, בתמיכה נלהבת של אובמה, שחיכה בקוצר רוח לתוצאות הבחירות אצלנו כדי להתחשבן עם ישראל ועם נתניהו. וברקע תספק שרותי לחץ וסנקציות אירופה, שאף פעם לא אהבה יהודים. בתוך האקלים הזה תיבחן עמידותה של הממשלה החדשה, כי את התמונה הקודרת הזו יציירו כאן על כל הקירות, כדי להפחיד את הממשלה ולדחוף אותה לוויתורים.

אולם, צריך להזכיר לרואי השחורות שבעוד שנה וחצי בוחרים באמריקה נשיא וחלק מחברי הקונגרס. האם המועמדים הדמוקרטים במרוץ הפנימי, והמועמד במרוץ הלאומי, יפגעו בסיכוייהם להיבחר, ובלבד שעיניהם תחזינה במדינה פלשתינית? יש בארה"ב אהדה נרחבת לישראל בין בוחרי שתי המפלגות. היא נבנתה במשך עשורים רבים ולא תתאדה בן רגע. כמו-כן אסור לשכוח שלפי השיטה האמריקנית - בלי הקונגרס, על הרוב הרפובליקני שבו, אי-אפשר לשלוט, ולכן יש גבול ליכולת ההענשה וההתנקמות של אובמה. אשר ליהודים, למרות הרגל רב-שנים של הצבעה לדמוקרטים, כבר עכשיו הקול היהודי עובר לרפובליקאים במספרים גדלים והולכים. התקדים הבריטי, של רוב יהודי שהצביע בעד גוי אוהד ישראל על פני יהודי עוין ומתנכר, עתיד להשפיע אף הוא.

כך או כך, מעולם לא היה המערב זקוק לישראל כמו היום - כנכס השפוי, היציב והחזק היחידי כמעט של המערב, שכל המערכת נשענת על כוחו: מדינה יחידה במרחב השייכת אורגאנית לעולם החופשי, והיא גם מעצמה טכנולוגית צבאית ממדרגה ראשונה. רק מטורף יוותר על נכס כזה למען עיניה היפות של רמאללה. לכן, הם מסוגלים לבחון את עצבינו ע"י איומים, גינויים ואפילו אמצעי ענישה סמליים, אך אין זה סביר שיגיעו לעימות של ממש. כוחות החוץ העוינים יעדיפו להשתמש בשרותיהם של "כוחות הפנים שלי", כפי שערפאת קרא לשמאל הישראלי, ולכן מבחן העצבים של הממשלה יהיה פה.

ומכאן לאיום האולטימטיבי של נפילת הממשלה, וזה בעידן שבו שם המשחק הוא 'איך עוברים את תקופת אובמה'. במענה, אני חוזר אל רעיון שכבר הבעתי בעבר, כי מול לחץ ברוטאלי של מעצמה, יש יתרון דווקא למצב של ממשלת מעבר, ממשלה שאין לה סמכויות לבד מתחזוקה שוטפת, וממילא אי-אפשר לדרוש ממנה מאומה. לפיד כבר עשה לנו שרות כזה, כשגרם לפירוק הממשלה הקודמת. הוא גרע 6 חודשים מפרק הזמן שעמד לרשותו של אובמה לספק את היצר הפלשתיני שלו. היה זה הבית הלבן בעצמו שהסביר שאין יכולת ללחוץ על ישראל בתקופת בחירות, שלא לדחוף בוחרים לזרועות נתניהו. על כן, אם וושינגטון, בעזרת "כוחות פנים" ישראלים, שוב תפיל ממשלה - נרוויח עוד חצי שנה וניכנס אל תוך תקופת ההתחממות האמיתית של הבחירות בארה"ב, שבה ידיו של אובמה קשורות.

בכלל, מול לחץ גס, גלובאלי, מדינה קטנה אינה צריכה להציג את עצמה כחזקה, מפני שאת החלש עוזבים לנפשו ורק מן החזק דורשים "וויתורים כואבים". הפלשתינים הבינו זאת והעלו את ההתחזות לחלשים לדרגה של אמנות. כמובן, לא משחקים חלשים בתחום הצבאי או הכלכלי. את החולשה צריכה להפגין רק הממשלה, שתאמר - אם ניענה ללחץ שלכם, הממשלה תיפול ומי יודע מי יבוא במקומנו!

זה אינו מרשם לזמנים רגילים, אך ההזדהות הפנימית העמוקה של ברק חוסיין אובמה עם העניין הערבי אף היא בלתי רגילה.