אולמרט, חלוץ ופרץ: השילוש הלא קדוש

מהראיונות שקיים רביב דרוקר עם השלישיה על ארועי מלחמת לבנון השנייה אפשר להפיק לקחים על "טיב" המינויים המגמתיים הנמשכים עד עצם היום הזה. בכלכלה משתמשים במונח "היתרון היחסי" ו"היתרון המוחלט" כאשר מנתחים את התרכזות משקים בייצור מוצרים מסוימים. נראה שבישראל מתרכזים המינויים בבעלי ה"חסרון המוחלט".

האשם העיקרי במינוי הטריאומווירט שבכותרת הוא אריאל שרון שמינה את העברין אולמרט לממלא מקומו דבר שסלל את דרכו לראשות הממשלה. כמו-כן הוא מינה אדם חסר הבנה בנושא צבא היבשה לרמטכ"ל. כאשר המינוי היה בתהליך מימוש שאל אותו ח"כ, דאז, אלדד שהוא תת-אלוף במילואים כיצד הוא ממנה טיס ללא ניסיון בכוחות הקרקע ענה שרון "שאין חשש ד"ר אלדד, הרי אני נמצא". ללמדנו שיש החושבים שהם בני אלמוות.

אולמרט מצידו התעקש למנוע מעמיר פרץלהתמנות לשר האוצר אך פיתה אותו להתמנות כשר הביטחון. כבר אמרנו חוק החסרון המוחלט שולט בכיפה ולשר האוצר מונה העברין הירשנזון. ברית הבריונים מימי המחתרות הוחלפה בברית הגנבים/מועלים.

אותו אולמרט מתגאה, בתוכנית, בתפקודו בעת המלחמה. כיצד באו אליו ראשי הצבא בפחד בעת תכנון הפשיטה בבעל-בק. והוא בוגר מאבקי קרבות מעטפות הכסף אישר להם את ביצוע הפעולה. הוא כנראה לא היה מודע לסיכון העצום של הפעולה. הרי ידוע שבגלל אפילו מסמר קטן יכולה הצלחה להסתיים באסון. "רחמים" אולמרט לא ידע. אם רבין היה מאשר פעולה זו ניתן היה להעריך את התעוזה מאחר שהוא ידע מה הסיכון. בכלל קשה להבין מה הוא כן ידע. למשל הנחתת כוחות מוסקת לא הייתה ידועה לו.האם אין מציגים בפניו את מתאר תוכנית המלחמה?

הפיאסקו הגדול ביותר מצטייר סביב דני חלוץ. החל בכך שהוא מספר, לא בחוכמה, ששרון הציע למנות את יואב גלנט לאלוף פיקוד צפון והוא מנע המינוי. הוא מסביר שאפילו אם שקל מועמדות גלנט הרי עקב ההצעה הוא מסיר אותה מעל הפרק. הדבר מעיד על ניסיון להוכיח עוצמה מתוך חוסר ביטחון. הרי הצעה של ראש ממשלה צריכה להשקל ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באלוף פקוד ושר ביטחון לשעבר. בכלל חלוץ מתייחס לכוחות היבשה בחשדנות רבה. ציטוט הרמטכ"ל, דהיום, שיש לוודא בצוע פקודות מאחר שלא תמיד יבצעו אותן נורמה שאינה מוכרת בחיל האויר רק מעידה על חוסר הבחנה מינימלי. מטוס מגיע למטרה וזורק פצצה תוך חיכןך עם האוויר, לרוב, בלבד. בעוד כוחות קרקע נתקלים באויב ולא תמיד יוכלו לבצע המשימה. הוא מציין מקרה של הספקה בהיטס בהביאו את פליאת בנו הטייס שהצנחת ההספקה בוצעה כ-2 ק"מ מהגבול. תשובתו לבנו הייתה סתמית כאילו הוא אינו הרמטכ"ל ובאפשרותו לבדוק ולמנוע הישנות הפעולה אם אין הצדקה לכך.

תקלות וחוסרים אצל כוחות הקרקע היו תמיד וכנראה גם יהיו. במלחמת יום הכפורים נעו כ-250 טנקים של אוגדת שרון משדה תימן, צפונית לבאר שבע, על שרשראותיהם עד התעלה. בדרך פרסו שרשראות ותקלות אחרות הטנקים הגיעו לתעלה כשהצוותים תשושים מעיפות. הם הגיעו וגילו שלמפקדי הטנקים אין משקפות דבר קריטי לתפקודם. הספקת האוגדה בקשה לקבל משקפות ונענתה שאין משקפות לא בצבא ולא אצל ספקים. למרבה המזל רב סרן במילואים שעבד במשרד האוצר בירושלים מצא באמצעות אשתו, שעבדה במכס, ספק בחיפה שהחזיק מלאי גדול של משקפות. אותו רב סרן יצא בטנדר מטסה לחיפה לקח את המשקפות נאלץ לעבור דרך בסיס הציוד כדי שיטביעו עליהן את מספרי הצבא,זאת הייתה דרישת הצבא כדי להנפיק מכתב התחייבות לספק, והגיע חזרה לסיני. המהלך ארך מספר ימים. כדאי היה לבצע הפעולה בהיטס ולהניח בצד את הפורמליסטיקה בעת מלחמה. הדבר מעיד על כך שתקלות קורות בחלקן עקב טעויות ניהול, אך יכולת האילתור והדבקות במשימה סוגרות על הפערים.בחיל האויר אין דברים כאלה מאחר שהא פועל מבסיסי קבע.

מתוך השלישיה מצטייר עמיר פרץ כדמות החיובית ביותר. חטאו העיקרי הוא שהוא לא התעקש להתמנות לשר האוצר ועונשו היה עם המשקפת ההפוכה. אחרי הכל שר ביטחון משדרג עצמו לתפקיד האולטימטיבי.

הלקח העיקרי לא הופק. אנו רואים עדיין מינויים ציניים לתפקידי שרים לתיקים שאינם רוצים בהם ופיטורים שרירותיים כמו של מנכ"ל משרד התקשורת.