בימים אלה דנה ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז דרום בשאלה, האם רשאית ועדה מקומית להוציא היתר בנייה בתוך התקופה שנקבעה בחוק לצורך הגשת ערר על החלטתה.
שאלה זו עלתה בנסיבות בהן אישרה הוועדה המקומית והנפיקה היתר בנייה לקניון מסחרי במתחם המרינה באשקלון על בסיס תוכנית 179/03/11, וזאת במהלך תקופת 15 הימים בהם ניתן להגיש ערר בהתאם לסעיף 152(א)(2) לחוק התכנון והבנייה.
ועדת הערר קבעה, כי על-אף שאין הוראה מפורשת בחוק, פרשנות סעיף 152(ב) מחייבת את הדרישה לפיה על הוועדה המקומית להימנע מהוצאת היתר בנייה בתקופה בה ניתן להגיש ערר. ועדת הערר ציינה, כי פרשנות זו מתחייבת, בין היתר, לאור תכליתו הברורה של סעיף 152(ב) לחוק הקובע, כי "משהוגש ערר כאמור, לא יינתן היתר עד למתן החלטה בוועדת הערר". בהתאם נקבע, כי כל פרשנות אחרת תסכל לחלוטין את מטרתו של הסעיף ותאפשר לוועדות מקומיות לאשר ולהנפיק היתרי בנייה בזריזות, במקרים בהם צפויה הגשת ערר ומובן שלא לכך כיוון המחוקק.
עוד צוין, כי המועדים שנקבעו בחוק להגשת ערר על-ידי מתנגדים (15 ימים בהיתר תואם תוכנית או 30 ימים בהיתר שאינו תואם תוכנית) מהווים איזון ראוי בין הרצון לאפשר הליכי ערר עוד טרם הוצאת היתר ובין פרק הזמן הקצר יחסית להגשתו, וזאת במטרה להימנע מעיכוב בהוצאת ההיתר כאשר הוא תואם תוכנית במקום בו לא מוגש ערר. לאור השלכות הרוחב שיש להחלטה זו, ועדת הערר הורתה למזכירות להעביר העתק מהחלטה זו לכלל הוועדות המקומיות במחוזות הדרום וירושלים.
סוגיה נוספת שעלתה בערר, היא האם בקשה להיתר המכילה סטייה מנספח בינוי מנחה מחייבת הליך של פרסום ושמיעת מתנגדים. במקרה זה, הסטייה לכאורה מנספח הבינוי עסקה בתחום מהותי של גובה הבינוי בקו ראשון לים. יצוין, כי ההכרעה בסוגיה זו הפכה לתיאורטית, משום שנקבע שהיתר הבנייה שניתן אינו מהווה שינוי לנספח הבינוי.
עם זאת, וכדי להנחות את הוועדה המקומית אשר סברה שמדובר בהיתר בנייה הסוטה מנספח הבינוי, קבעה ועדת הערר, כי אישור היתר בנייה תוך סטייה מהותית (כגון גובה המבנים בקו ראשון לים) מנספח בינוי (אף אם מנחה), מחייב הליך של פרסום ושמיעת מתנגדים. ועדת הערר ציינה, בין היתר, כי שינוי מהותי בנספח בינוי מנחה, אשר יש בו משום פגיעה אפשרית בציבור או בבעלי מקרקעין סמוכים, חייב להיבחן בהליך מינהלי אשר יאפשר לוועדה המקומית לבחון את טענות הנפגעים.
