קן הקוקיה של השמאל

מחזה שלא יאמן שראיתי:

סירה עמוסה בבני אדם החלה לשקוע לאיטה כשהחלו מים לחדור לתוכה. לאנשים המבוהלים לא היה מושג מנין חודרים המים ובלית ברירה אחזו בדליים ובמאבק לחיים ניסו לרוקן את המים החודרים כשהם ממלאים את הדלי מתוך הסירה ושופכים החוצה אל הים. ביקשו להשהות את טביעתם עד שתוחש עזרה אליהם. הלא יאמן שצדה עיני היה אחד שבניגוד לכולם עשה את ההפיך הנדרש. הוא היה ממלא את הדלי מן הים ושופך אותו אל תוך הסירה. קשה היה לי לקבוע כצופה במחזה מוזר זה האם האיש מבולבל, תימהוני, מוזר, משוגע או שמא סתם מרושע המבקש לטבוע ולהטביע כולם. למזלם של יורדי הסירה חולצו כולם בשלום על-ידי ספינה גדולה שהובילה אותם אל החוף. ניגשתי לאותו אדם וניסיתי לפתור את החידה. האם היה מודע למעשיו או מתוך אימת מוות התבלבל ושפך מים מן הים לתוך הסירה הטובעת? הוא הודה בפני שהיה מודע לכך בהחלט ופעל כפי שפעל מתוך "שיקול דעת ואחריות". הכיצד השתוממתי ונותרתי פעור פה לתשובתו הישירה: זו דרכי ואמונתי להציל את הסירה הטובעת. הפניתי לו עורף בהביני כי האיש מטורף ומוטב לי לדבר אל העצים והאבנים מאשר איתו. הוא בהחלט ראוי לשם "קוקו". אין צורך להיות פסיכיאטר כדי לראות זאת.

מחזה נוסף שראיתי במו עיני:

אחד מאתרי החדשות החליט לראיין את קוקו, לנסות ולהבין פשר החידה בה פועל קוקו נגד סירתו שלו. על המסך נראה קוקו נורמאלי לחלוטין וענה לשאלות המראיין בנינוחות ורוגע. בעברית צברית רהוטה הוא סיפר כי הוא יהודי ישראלי המתגורר כעת באיטליה. עד לאחרונה היה ב"ישראל - כלומר פלשתין, שזה אותו דבר" אך כרגע את זמנו הוא מקדיש להשגת "שוויון, צדק וחופש" לפלשתינים בפלשתין הלא היא ישראל.

"חופש הביטוי"

לרבים מאיתנו "שוויון, צדק וחופש" הם ערכים נעלים שיש לדגול בהם. קוקו בז לנו שהרי הפועל "לדגול" במקרה זה הוא נלעג. המצב בפלשתין (ישראל) לדעתו כה חמור והוא מחייב לפעול - לא רק לדגול. הוא סיפר שהוא חלק מחבורה של "בעלי מצפון" שהחליטו לפעול כנגד המדינה שבדרכונה מתנוססת תמונתם - ישראל. "בעלי מצפון" אלה הצטרפו לארגון BDS ופועלים במרץ להטלת חרם (מכל מין וסוג וכל המרבה הרי זה משובח) מדינתם ישראל. לדעתו של קוקו ככל שמדינות רבות יחרימו את ישראל ויבודדו אותה יותר כך ייטב לה. המראיין, המחויב ל"חופש הביטוי", אף לא השתומם הכיצד קוקו וחבריו אינם פועלים להטלת חרם גם על מדינות נוספות בהן ה"שוויון, צדק וחופש" אינם בשיא פריחתם. מאופק הוא הרשה לקוקו להסביר לצופים כי "ישראל הוקמה על בסיס עליונות אתנית" וככזו יש להחרימה כל חרם אפשרי. המראיין ההמום התעשת ושאל מדוע לא יוותר קוקו על אזרחותו במדינה גזענית ושוללת זכויות כישראל. קוקו התעלם מהשאלה והמשיך את נאומו האוטואנטישמי המחריד בטון של מי שקורא משירי ביאליק. כאן פקעה סבלנותו של המראיין שדרש להעיף את קוקו מיד מהשידור. בדיוק כמוני הוא הבין כי מוטב לדבר אל העצים והאבנים מאשר עם קוקו.

וידוי: על המחזה הראשון אמרתי "ראיתי" בעוד שעל השני אמרתי "ראיתי במו עיני". את הראשון ראיתי בדמיוני ממש באותו זמן בו ראיתי את השני ובמו עיני ואזני. כך בחר לו דמיוני "לראות" את הראיון על מסכי. העובדה שהמראיין העיף את קוקו מהשידור, למרות "חופש הביטוי" חיזקה את התמונה האמיתית שראה דמיוני - זהו קן הקוקיה של השמאל בארץ.

המתנתי ועדיין ממתין אני לתגובות מחנה החלום. מאמין אני כי למרות חלומם הנשגב יזדעקו נוכח הפעולה הנלוזה של קוקו וחבריו להחלשת מדינתם. מצפה אני כי באותה הזדמנות יתנערו גם ממכתבי העידוד של "אנשי רוח" ישראלים לגופים שונים בעולם, לפעול כנגד מדינתם. רוצה אני להאמין שקוקו וחבריו שבתירוץ של הגנה על "שוויון, צדק וחופש" פוגעים במדינתם, חריג הם. רוצה אני להאמין כי רוב רובו של מחנה החלום לא סבור שאת דרכו המוצעת לשלום צריכות אומות העולם לכפות על ישראל בכוח.

הטרוף והאבסורד ולפיו פעולות של ישראלים כנגד ישראל הן לטובת ישראל אינו נכלל אצלי במושג "חופש הביטוי". ראשית אין מדובר בביטוי אלא במעשה ושנית, שלישית רביעית ועד אינסוף, למעשים אלה ניתן שם ברור בעברית: "בגידה".

פשוט ובלי כל התחכמויות.