יש במדינה דברים מעצבנים, יש דברים מקוממים, ויש גם דברים מייאשים, דברים מן הסוג שמביא אותנו להרהורי כפירה, למה בכלל להתאמץ על-מנת לגור כאן, ומה ללכת לצבא, למה להלחם, בשביל מה כל המאמץ הזה.
והנה דבר כזה:
קיימת תקופת זמן בה אסור לקיים תעמולת בחירות בטלוויזיה אלא במסגרות הזמנים המיועדים לכך. שלוש הרשתות הראשיות ואולי גם אחרות הפרו באופן ברור ומובהק את החוק בהתירן את שידור עצרת השמאל בכיכר רבין. אני מניח שהנימוק המצ'וקמק וחסר הבסיס היה העובדה שהגופים שהובילו את העצרת, לפחות לכאורה, היו גופים חוץ מפלגתיים שהשתמשו בתעמולת "נגד" גופים שנפוצו לכל עבר יום אחד אחרי הבחירות, עקב הצלחתם היוצא מגדר הרגיל בהעלאת בניימין נתניהו לשלטון לקדנציה נוספת. אך מאי נפקא מינא אם הגופים הם חוץ או תוך מפלגתיים, מאי נפקא מינא עם התעמולה היא בעוד או נגד, כי הרי תעמולה היא תעמולה, העצרת ניסתה, וכשלה כישלון חרוץ להפיל את נתניהו כלומר להמליך את הרצוג ומה זה אם לא תעמולה.
ואומר על כך
מבקר המדינה באורח שאיננו משתמע לשתי פנים בדוח עמותות ברק " מאפיין ראשון נוגע לתוכנם של המסרים שמעביר הגוף החוץ-מפלגתי. שכן השאלה היא, בראש ובראשונה, אם יש במסרים אלה משום "תעמולת בחירות". כאן מתחייבת פרשנות, הרואה כ"תעמולת בחירות " כל עשייה, שיש בה כדי להניע בוחרים פוטנציאליים להצביע באופן מסוים ("פעילות בעד"), או להימנע מלהצביע באופן מסוים ("פעילות נגד"). משמע, שבהגדרה זו של תעמולת בחירות, כלולות הן פעולות שתכליתן לשכנע אנשים לתמוך במועמד או בסיעה פלונים ("קמפיין חיובי"), והן פעולות שתכליתן לשכנע אנשים להימנע מלתמוך בסיעה או במועמד ("קמפיין שלילי"). ובכל זאת מה מיוחד בתעמולה נגד? המיוחד בתעמולה נגד הוא שכאשר לא ניתן לקשר אותה ישירות למפלגה (העדר זיקה) לא ניתן לזקוף את הוצאות הקמפיין הזה להוצאת המפלגה בבחירות לצורך חישוב העמידה בגבולות המימון על-ידי מבקר המדינה ותו לא.
רשע וטוב לו צדיק ורע לו השמאל השולט עושה ככל העולה על רוחו לא מופסק בזמן אמת ולא נענש, הימין מצייץ וחוטף בראש.
והא לנו ההוכחה המובהקת שערוצי השידור מוטים חזק חזק שמאלה, והא לנו ההוכחה המובהקת שאכיפת החוק היא בררנית, הם משתינים ממרום המקפצה על הראשים שלנו והמציל ומחריש ולנו הייתה לנו בריחה קטנה של שתן במים וזרקו אותנו מהבריכה.
אכן מייאש.
