אנשים זועקים מהחשיכה ובעילום שם שיש שחיתות, שאי אפשר להמשיך, שהם נפגעי המערכת, שהמצב רע וכו' וכו'... ומצד שני, מוחים בעוז ובאומץ ראויים להערצה, כנגד מי שבחר בעשייה ויצא למאבק.
וכך, אריה זוכה לביקורת קטלנית מכיוון שהוא לא יוצא גם כנגד זה אלא רק כנגד ההוא, מנתחים את שיקוליו הפסולים ו"מה יוצא לו מזה?", מאשימים אותו שהוא לא עושה מספיק (וזאת אומרים אנשים בעילום שם שרק צועקים מתחת לגשר ועושים כלום), טוענים שהדרך לא טובה, לא נכונה, לא ראוייה וכו', וכו'...
אידיליה.
אריה מקדיש ימים ולילות, מוציא מכספו, מפנה את משאביו ומירצו וזה כמובן תמיד לא מספיק, כי המשימה כבדה והמלאכה מרובה והיכולת מוגבלת בגלל קשיים תקציביים מחד, אך בגלל ובעיקר בגלל אוזלת יד ציבורית.
אז איפה אתם בעצם כל המקטרים, שאמורים לסייע? מה אתם, ציפקה? ממי אתם חוששים? מה שמעניין ואפילו מסעיר הוא, כיצד בעצם אדם שמסתתר ולא תורם שעה או שקל, עוד מותח ביקורת? אני תמיד משועשע בכל פעם מחדש, כשאני נתקל באדם אמיץ המתקיף עיתונאי כזה או אחר, או שכיר במנגנון, על כך שאינו חושף את כל הידוע לו מחשש למקום עבודתו, אך הוא עצמו, שלא יכול להיפגע, עושה זאת בעילום שם.
בניתוחים ובעצות, אנחנו מאד חזקים רבותי הנכבדים. אז בואו נסכים כולנו, שקל לצעוק ולמתוח ביקורת וקשה לעשות ובמיוחד גם להצליח.
השאלה היא, עד כמה מתיחת ביקורת בעילום שם בפורום אלמוני, מספיקה כדי לגרום לשינוי כלשהו - ושינויים לא נמדדים בטווח זמן קצר. סבורני שיהיה זה הרבה יותר יעיל, אם יתכבדו הכותבים וישלחו בשמם המלא והגלוי את תלונותיהם לגורמים שונים במערכת המשפט, יפנו לאנשי אקדמיה למשפטים וידרשו את התערבותם, ישגרו מכתבים נזעמים לוועדות הכנסת, לח"כים, למשרד מבקר המדינה, למשרדי ממשלה וכיוצ"ב, ולא ירפו מכל מי שיש לו נגיעה לנושאים.
מומלץ לפנות בלשון מנומסת אך חד משמעית בתקיפותה, ולבקש תשובות לסוגיות המועלות כאן.
ולסיום, הצעתי לכל קורא שנקעה נפשו ומעוניין לגרום לשינוי, להצטרף לאומ"ץ. בהיותך "אדם חושב", זה רק צפוי שלא תסכים עם כל פעולותיה ואנשיה. ובכל זאת, אנחנו לבד מסוגלים תמיד לעשות פחות מהאגרוף המלוכד.
