מפונים

מה עובר על המפונה? מפונה נאלץ לעזוב את ביתו שלא מרצונו אלא בכפיה. המפנה את המפונה בכפיה ושלא מרצונו החופשי ובכוח, גורם לאנטגוניזם אצל המפונה.

מעשה הפינוי גורם למפונה לטראומה, להרגשה של דחוי, לא רצוי ומושפל, שגורש מביתו מסיבה כזו או אחרת, מה שיוצר מצב שבו המפונה, אם במודע או שלא במודע, ירצה לחזור למקום שממנו הוא נאלץ להתפנות, ואם לא יעשה זאת, המפונה בחייו, אז השאיפה והצפייה להגשים את החזרה למקום שממנו נעשה הפינוי, עוברת מדור לדור והיא לא תישכח עד לרגיעה ולפתרון הסכסוך.

כלומר, הרצון הקיים אצל המפונה שמרגיש דחוי ומושפל, לחזור למקום שממנו הוא פונה, יהיה קיים כל עוד הרגשת הדחוי וההשפלה הפנימית תהיה קיימת בו, והרגשה הזו עוברת מדור לדור.

בהיסטוריה האנושית ישנם דוגמאות רבות לכך. רוב הסכסוכים בעולם הם על קרקעות, והם תוצאה של פינוי מתיישבים שנעשה בכוח.

לכן, אם בהיסטוריה היהודית פינו את היהודים בכוח, לרוב הם רצו וגם חזרו למקום שממנו הם פונו, ואכן לרוב הם מימשו את חלומם. אם פינו מביתם את הערבים בכוח, לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו. אם פינו את המתנחלים מביתם בכוח, לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו. אם פינו את האינדיאנים מביתם בכוח, לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו. אם פינו את הבוריג'ינים מביתם בכוח, לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו ועוד.

לכן, לרוב כל מי שמפונה שלא מרצונו, שואף לחזור למקום מגוריו וזהו דפוס התנהגות שמושרש באישיותו של המפונה. כתוצאה מכך נמצאת האנושות בבלגן חברתי.

כדי לחיות ברוגע ובשלווה, רצוי להבין שפינוי אנשים מבתיהם גורם למפונים לרצון עז לחזור לבתיהם. כדי לשנות את המציאות הקיימת, יש שלוש אפשרויות עיקריות, לפחות:

• אפשרות אחת היא להירגע מהרגשת הדחוי וההשפלה, ואז להשלים עם המצב הקיים לסלוח ולוותר ולהמשיך את החיים.

• אפשרות שנייה היא שמאפשרים למפונה לחזור למקום מגוריו.

• אפשרות שלישית היא שמאפשרים למפונה לבחור בהסדר כזה או אחר ומרצונו החופשי לוותר על החזרה למקום מגוריו, ובכך לסיים את הסכסוך, רצוי שהבחירה תהיה בהסכמה.

כדאי לשני הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם וזאת למען ביטחונם ובריאותם של כל המעורבים בסכסוך. למה כדאי לשני הצדדים לסיים את הסכסוך? כי כשאתה מפנה או מפונה ולא משנה באיזה צד אתם נמצאים, אז חיים עם הרגשה שלילית רעה אם במודע או שלא במודע, ולחיות עם ההרגשה השלילית הרעה יש בכך פגיעה בריאותית.

מסקנה: המפנה את המפונה גורם לרוב למציאות זמנית במושגים היסטוריים אצל המפונה שברצונו לחזור בשלב מסוים בחייו למקום מגוריו, ואם הוא לא יעשה זאת אז המפונה יעביר זאת הרצון לדורות הבאים שירצו לבצע זאת.

המפנה חי באשליה שאם יש באפשרותו הכוחנית לפנות אנשים מבתיהם, אז הוא יוכל לחיות ברוגע ובשלווה עם המציאות שהוא דמיין ויצר, אך זו אשליה, כי במציאות האמיתית זה לא כך.

סיכום: היהודים פונו מבתיהם לאורך ההיסטוריה האנושית והם חזרו לבתיהם. הערבים פונו מבתיהם והם רוצים לחזור לבתיהם. המתנחלים, האינדיאנים, הבוריג'ינים ועוד קבוצות פונו מבתיהם והם רוצים לחזור לבתיהם. כל מפונה רוצה לחזור למקום מגוריו והוא לא ישקוט עד אשר הוא יבצע את מבוקשו.

המסר במאמר: רצוי לזכור העולם לא שייך לאף אחד. המין האנושי שכולל את כל בני האנוש בעולם, הם קהילה אחת, ואנחנו בסך-הכל דיירים שגרים על כוכב הלכת שזהו ביתנו. לחיים יש מהות ויש להם מטרה ולכולנו יש את אותן המטרות המשותפות בחיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.