הגירוש

ידיד שלי סיפר לי שהוא "גורש" מפייסבוק, לא יכול לחזור שוב ואין כתובת להתלונן. שאלתי אותו אם לדעתו הכותרת הראויה היא "גרוש מגן העדן". הוא אמר לי שלא, מכיוון שהפייסבוק הוא לא גן עדן. אפשר להוסיף שגם גיהינום הוא לא. אם ככה, ומכיוון שהרשת הזאת אמורה לשקף את הפָנים של עולם ומלואו, הרי זה בעצם גרוש מן העולם הזה כמות שהוא ולא כפי שהוא ניצר בששת ימי הבריאה. ומי שחי בלי הפייסבוק הוא "מת מהלך". האיש הסכים אתי שהכינוי fake book הוא כן מתאים. לאמור, ספר מזויף או דמות מעוותת. אבל לא שלו. שלנו. הדמות והמהות של הרשת הן לעשות כסף והרבה כסף ולשלוט בתחום וגם בנו. הפייסבוק, בעצם, יותר משהוא מעיד על עצמו - מי הוא בעולם התקשורת הווירטואלית, כפי שהערתי בשעתו, הוא מעיד מי אנחנו שסוגדים לו. או למצער משתמשים בו, כמוני, לצורך הפצת מידע שיש לי עניין בו, אך ספק גדול אם לאחרים יש עניין. או נכון יותר, גם אם יש להם עניין, אבל יש להם גם עניינים אחרים, חשובים להם יותר. מה שאין להם בספֶרָה הווירטואלית - זה מחויבות. בניגוד למילה הכתובה, לפחות פעם. שפת הלייקים אינה מחייבת מעבר ל"לייק". אצלי התקשורת היא אמצעי חשוב ביותר, לא רק לאמפתיה אלא גם לנקיטת עמדה וממנה למעשים. עם זאת אי-אפשר לומר שיש הרבה מהומה על מאומה. העובדה שאנשים כה רבים מכורים לרשת דיה כדי להחשיב אותה.

כעיתונאי פובליציסט ולא תחקירן. גם אם אני עוסק בתחום שבו אני בקיא, אני זקוק לקצת עידכון ורענון של הנושא. ובוודאי שזה ככה בנושאים שאני לא מצוי בהם כמו הפייסבוק. אני נכנס לגוגל ורוצה לדעת מה עושים אם הפייסבוק שלח אותי לדרום סודן, או לאריתריאה, ואין לי כתובת לערער על הגירוש הזה. גם לא המועצה לזכויות האדם. מסתבר שיש לי אחים. בין אם הם בעצמם פליטים חסרי בית, כמו אותו ידיד, ובין אם הם בגדר חברים לצרה ונותני עצות. לא גיליתי את אמריקה. יכולים לגלגל עשרות מטרים של התייחסות לסוגיה הזאת. באחת מהן נאמר: "אם הגעתם לאתר הזה בטח גם אתם מחפשים את שירות הלקוחות של פייסבוק. צר לי לבשר לכם שכאן זה לא שירות הלקוחות הרשמי של פייסבוק. לפייסבוק אין שירות לקוחות בישראל - לפחות לא כזה שאפשר להתקשר אליו. לא לדאוג. לאחר שעזרתי לעשרות אנשים, הקמתי את האתר הזה בו ריכזתי את המידע הנדרש שיעזור גם לכם לפתור תקלות שונות עם פייסבוק. בהצלחה". לא הצלחתי.

במקרים כאלה לאחר הודעה כזאת יש זנב גדול של הערות. יש שמזמינים לבירה יפנית, יש שמדברים על "קאלאבוש", על חורבן הבית השלישי, חוזרים בתשובה. יש שמציעים להעלות תמונות לקיר זיהוי, יש שמציעים ללמוד היסטוריה, יש שמציעים להפסיק להתעסק עם פייסבוק בכלל, ויש, כמובן כאלה, לבבות בודדים, למזמינים (כמו זוגיות, אהבה... ביקור וכו')

אשר לאניגמה הזאת של פייסבוק, יש נתיב של איתור בעיות במסגרת "עשה זאת בעצמך". כמקובל ברשתות כדוגמת פייסבוק או גם ברשתות תקשורת המוניות, שלא דואגות לאייש כנדרש, או בכלל, את עמדות שרות לקוחות, מטעמי חסכון. קיימת משנה סדורה של שאלות ותשובות לפי הסוגים. כאשר בסוף כול פרק נשאלת השאלה: "האם עניינו על שאלתך ?", ואתה עובר לשלב הבא. מכיוון שאני לא רוצה לטרוח ולחפש, החלטתי להמציא שאלות משלי. ביידיש אלה נקראות "קלוץ קאשעס"

לדוגמה: האם התקנת עדשה בעין, או החלפת את הישנה בשעה שאתה מתבונן בפייסבוק. האם עברת ניתוח פלסטי אצל האסיסטנט של ד"ר קליין הידוע. מכיוון שהתשובה לא ולא - לא התקנתי עדשה בעין, לא עברתי ניתוח פלסטי אצל אף אחד,ולא קיבלתי מענה על השאלה, עוברים לשאלה הבאה.

האם צייצת באחרונה בטוויטר. האם קראת מסרים בטוויטר של יאיר לפיד, האם עסקת בנושא המונופול של הגז, או בעניין היחסים עם הקונגרס האמריקני, או עם המורמונים. גם בתחום הזה התשובה היא לאו מוחלט. לטור הבא. האם הייתי בקשר, ישיר או עקיף, עם הרב-הרנטגן, או עם חסידיו של הבאבא סאלי. בוודאי שלא.

לבסוף: האם נקטת עמדה פומבית בנשא הקפיצה של מאנגיסטו לעבר עזה, והרעש שהסיפור עורר. כאן אני עונה כן. והנה מבחינת ה"פייסבוק" קבלתי מענה על התקלה. אבל אין לי שום אפשרות לשאול בהמשך אפילו ווירטואלית מדוע אני לא יכול לחזור ל"פייסבוק" כאשר אני מכיר את הסיפור של מאנגיסטו.

מי שיכול לשוטט שם חופשי אלה ההאקרים, בין אם בתחום הפרטי ובין אם בתחום הציבורי, אבל אין לי גישה אליהם ואין לי הכסף לשלם להם. אדוארד סנודן נמצא במוסקבה והוא לא עוסק בזוטות כאלה. אז מה עושים בלי הפייסבוק. אילו אפרים קישון אתנו היינו זוכים ללא ספק לקומדיה שנונה. אבל גם קישון איננו.

עם זאת, גם בתחילתו וגם בסופו, זה לא דבר קומי. זה גם לא טראגי. זה פשוט שערורייתי. לא מצד הפייסבוק. הם עושים מה שהם רוצים. אבל הם פועלים במדינה שאמורה לפעול על-פי מערכת של נהלים וחוקים. בארה"ב היו מקימים מהומות. אבל שם יש להם שרות לקוחות שעונה. לחברת פייסבוק משרדים בארץ, היא נעזרת בכוח אדם ובמיזמים בתחום ההייטק, היא עושה כספים בישראל. היכן המועצה הארכאית לצרכנות, היכן ארגוני ה"צרחנות", היכן משרד הכלכלה, המסחר, הברברנים בכנסת, בערוצים, בשוק מחנה יהודה? פייסבוק היא חברה פרטית. אבל יש הרבה עסקים שהם פרטיים ולא יכולים לעשות ככול העולה על רוחם, והם חייבים לענות או להיענות לצרכים של הלקוח כמתחייב.

מדובר בחברה שהפכה את התקשורת ההמונית להמונית יותר - פתחה לפנינו את העולם, ושדדה מאיתנו את הפרטיות שלנו. אנו יודעים היכן מצוי העדר, אנו בינתו, אבל לא יודעים איפה הרועים. עוד שטח הפקר.