ערבים-ישראלים מפנים עורף לתקשורת

העיתון "הארץ" מפרסם בגיליונו מה-31 במאי, ממצאי סקר מקיף שנערך ביוזמת מרכז "אעלאם" לתקשורת בחברה הערבית בישראל, שמסקנתו העיקרית היא - קיומו של משבר אמון חריף בין אזרחי ישראל הערבים לבין התקשורת בעברית.

הגם שממצא זה אין בו כדי להפתיע איש, הרי שהמשתמע ממנו מצטרף לשורת סימנים מעידים מדאיגים, המצביעים על פער מעמיק והולך בין בני המיעוט הערבי לבין הרוב היהודי בישראל, הן על רקע האינתיפאדה השנייה והן נוכח משקעי הקיפוח המתמשך של הרשויות כלפי מגזר זה.

חוסר אמון זה משתקף, כך לדברי הסקר, בעיקר בכל הנוגע לכיסוי התקשורתי של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, כאשר מתברר כי האזרחים הערביים אינם "קונים" את גרסת הצד הישראלי ומאמצים את הגרסה הנגדית אליה הם נחשפים מכלי תקשורת ערביים ובפרט תחנת "אל-ג'זירה".

עורך הסקר, הד"ר אמל ג'מאל מאוניברסיטת תל-אביב, מדגיש כי "רבים מהנשאלים העידו שלערוצי הלוויין הערביים יש השפעה גדולה על תחושת השייכות שלהם לעולם הערבי, על ההזדהות עם בעיותיו וגם על ביטחונם העצמי כערבים". במילים אחרות, פתיחת הספקטרום התקשורתי "חוצה הגבולות" גרמה להעצמת הניכור בין ישראל היהודית לבין אזרחיה הערביים.

ראוי לתשומת לב הממצא הנוסף, לפיו יותר מ-50% מהנשאלים השיבו כי יאמינו לעיתון הישראלי בערבית "כל אל ערב", רק אם יאמץ את הגרסה העוינת לישראל; משמעות הדבר כי בנסיבות הנוכחיות, ייחשד כל כלי תקשורת ישראלי מלכתחילה בגישה מגמתית המשרתת את הממסד.

טענות בדבר אי-אמינות תוצאות הסקר כבר הופרחו לאוויר, אולם גם בהינתן טעות דגימה הרי שהמסקנות המקצועיות כה בולטות לעין, והמגמות המסתמנות מעוגנות למדי במציאות החיים הנגלית לעין כל.

מן הדין שממצאי הסקר יטלטלו את הגורמים הנוגעים בדבר בממשל הישראלי, שכן יש לא מעט תחומים שלגביהם יש עדיין דרך חזרה, ונדרשת התנערות של ממש בטרם ייצאו העניינים משליטה.

נראה כי העובדה שעורכי הסקר ביכרו להתעלם ממשקלם של כלי התקשורת הישראליים הממלכתיים בשפה הערבית, הינה הוכחה לזניחותם המוחלטת בספקטרום התקשורתי הרלבנטי למגזר הערבי. זוהי תעודת עניות לגורמים האחראיים אשר נתנו ידם לניוון המתמשך של כלים בעלי משמעות אסטרטגית לאינטרסים הלאומיים של ישראל.

סקר אחר לו היה נערך בקרב האוכלוסייה הפלשתינית בגדה וברצועה היה מציף ממצאים מדאיגים עשרות מונים, שכן התקשורת הישראלית היא בבחינת נפקדת עד כדי נעדרת לחלוטין במרחב זה. גם בנסיבות של העדפת הגרסה העוינת לישראל, חיוני עד כדי הכרחי כי עמדת ישראל תגיע לאוזני קהלי יעד בשטחי הרשות הפלשתינית, וכבר הוכברו מלים בעניין זה "ואין פוצה פה ומצפצף".

הרצון להביא ל"צריבה תודעתית" בקרב האוכלוסייה הפלשתינית במטרה לסייע לעיצובם של תהליכים חיוביים בחברה הפלשתינית ולהוקעת האלמנטים הקיצוניים הפוגעים ברווחת רוב רובו של הציבור המקומי, הוא בבחינת סיסמא נבובה כל עוד אין בנמצא ערוצי תקשורת האמורים להוליך את המסרים אל יעדם. נכון לעכשיו, בעצם הפקרת הזירה התקשורתית בשטחים, לצד המשך הזנחת ההידברות עם המגזר הערבי בישראל, נמצאת ישראל משחקת לידי הגורמים הקיצוניים המנצלים עד תום פרצה אסטרטגית זו.