חכמים ונשיאים היזהרו בלשונכם

לאחרונה חווינו שני אירועים מזוויעים. האחד רצח נערה תמימה שבאה למצעד הגאווה ובן עוולה חרדי לקח את נפשה ממנה בסכין קצבים. השני בני עוולה שזרקו בקבוקי תבערה לתוך שני בתים ערביים, גרמו לשריפה בה נרצח תינוק בן שנה וחצי.

כל גורם שהייתה לו אפשרות, גינה את המעשים ומבצעיהם הגדיל לעשות נשיא המדינה שהכיל זאת כמאמרו על "בני עמי" ובכך הפך את כולנו לשותפים לפשעים הנוראיים ולא היא. בניגוד לרצח הראשון בו כבר ברור מי המבצע יהודי חרדי שטוף תאוות רצח שישב על כך בבית הסוהר וברור שאינו אחד מבין הרוב השפוי.

הרצח השני בוצע על-ידי מי או מישהם שזהותם טרם הובררה, אולם מאחר שמדובר בפלשתינים, יש לשער וכך גם עשה הנשיא כי מדובר ביהודים (למרות שדאעש בשם האיסלאם טובח במוסלמים). עם זאת, לא מדובר בכל עם ישראל, אלא במיעוט שבמיעוט. ועל זה כבר נאמר, האחד חטא ועל כל העדה תקצוף?

הנשיא עשה לו מנהג להיות נביא זעם ולהטיל את האשמה על כל העם בכל זווית שהיא. לא מזמן יצא בנאום השסעים בחברה הישראלית והכניס את כולם תחת קורת הגג של אחריות והיכן אחריותו כנשיא האמור לגשר על-פני כל השסעים הללו.

ואכן, מייד יצאו מושחזי העטים, איימו עליו והקימו קול צעקה מלווה באיומים, ברצח ופרסמו תמונה שלו בכפיה ועוד. מובן שיש לגנות תופעה זו מכל וכל ולהעמיד לדין את המפרסמים, אולם גם הנשיא צריך לברור את מילותיו לפני שהן יוצאות מפיו, משום שלהחזירן לא ניתן.

ונשאלת השאלה, מדוע אינו יוצא כמטיף בשער נגד תופעות של מקרי הרצח שהורגלנו אליהם של עבריינים הלוקחים את חייהם של חבריהם ולעיתים לא רחוקות גם של חפים מפשע, האם זה לא רצח מזוויע הנעשה על-ידי חלק קטן בציבור?

ומדוע כאשר חבר הכנסת יוגב הציע לעלות עם דחפור על בית המשפט העליון, לא כינס מייד יו"ר הכנסת את ועדת האתיקה והטיל עונש על חבר הכנסת הלז ומדוע כאשר חברת הכנסת חנין זועבי קוראת לחיילי צהל פושעי מלחמה ומסיתה נגד המדינה או כאשר גדעון לוי כותב מאמר הרעים לטיס הנשיא לא יוצא כנגד זה.

רשויות אכיפת החוק נמנעים מלטפל במקרים הנראים להם קטנים, אולם בסיומו של יום המקרים הללו עולים מדרגה, עולים בשלבים ומגיעים בסוף לידי רצח וכבר נוכחנו עד כמה מילים יכולות לרצוח ראש ממשלה נרצח ולכן חכמים היזהרו בדבריכם. אל תעשו איפה ואיפה ונסו להשתמש בסמכותכם הן המעמדית והן המוסרית להקטין עד למינימום את התופעות הללו.