דוברות שתקנית

משהו לא טוב עובר על דוברות הנהלת בתי המשפט בשבועות האחרונים - משהו שנראה כניסיון שיטתי להתעלם משאלות מציקות של התקשורת. דומה שמישהו שם שכח, שגם הנהלת בתי המשפט ואפילו השופטים הם משרתי הציבור וחייבים לו דין וחשבון.

עד לאחרונה, הנהלת בתי המשפט בדרך כלל ענתה לשאלות - גם אם לא בצורה מלאה וגם אם לא במהירות המתאימה למאה ה-21. לא תמיד נראה היה שהנוגעים בדבר מבינים את פני התקשורת המודרנית, ושכיום אי-אפשר להסתפק בתשובה הלקונית הקבועה "פסק הדין מדבר בעד עצמו", אבל לפחות היו תשובות. כעת דומה שהמגמה משתנה, ולא ברור מדוע. הנה שורה של מקרים המצביעים על כך:

1. News1 חשף לפני חודש שמסמכים חסויים מתיק משפחה תלויים בפרהסיה על לוח המודעות בבית המשפט באשדוד, המצוי באחריות המזכירות. הדוברות טענה שלא ניתן לה די זמן לבדוק את הנושא. הידיעה פורסמה; תגובה לא התקבלה עד היום.

2. בשבוע שעבר הפנה News1 לדוברות שתי שאלות בנוגע לשופטת שנחשדה בפלילים וזכתה ליחס מועדף: מדוע לא הושעתה לאחר חקירתה באזהרה, והאם הוועדה למינוי שופטים ידעה על העתירה התלויה ועומדת בבג"ץ בעניינה כאשר אישרה את קידומה. הדוברות סירבה להגיב.

3. ענת רואה מספרת בכלכליסט, כי כאשר ביקשה בשבוע שעבר תגובה בנוגע למתרחש ב"קורס למועמדים לשפיטה", נענתה שמאחר שהפנייה התקבלה ביום חמישי אחר-הצהריים - לא הספיקה הדוברות להשיב לה עד מוצאי שבת. אם התשובה הזאת נשמעת לכם מוכרת, נא עיינו בדוגמה הראשונה.

4. השיא הגיע כאשר רואה שאלה מדוע עוזרים משפטיים מתמנים לשופטים בשיעור גבוה בהרבה מחלקם בציבור עורכי הדין. תשובת הדוברות: השאלות "מנוסחות באופן מגמתי" ולכן לא תימסר תגובה.

אם דוברות בתי המשפט לא שמה לב או שכחה, נזכיר לה את כללי המשחק: התקשורת שואלת ואתם עונים. אנחנו לא נגיד לכם כיצד לנסח את התשובות, ואתם לא תגידו לנו כיצד לנסח את השאלות. גם אם השאלות לא מוצאות חן בעיניכם, חובתכם הציבורית היא לענות עליהן; בשביל זה אנחנו - הציבור - משלם לכם משכורת. אתם לא יכולים לקבוע את לוחות הזמנים של הפרסום. הימנעות מתשובות לא תביא להימנעות מפרסום, אלא להפך - רק תחזק את התחושה שעלינו על משהו ושיש להם מה להסתיר, או שפשוט אין לכם תשובות.

שופטי בית המשפט העליון מצטטים מדי פעם את אמרתו של השופט פליקס פרנקפורטר, לפיה "לבית המשפט אין חרב ואין ארנק אלא רק אמון הציבור". בריחה משאלות קשות אינה תורמת ליצירת אותו אמון, שהוא יסוד קיומו של בית המשפט. יתרה מזאת: בעידן התקשורת המודרנית, בריחה כזאת איננה רק בלתי מועילה ובלתי אפשרית; היא לא חכמה. כדאי שהדוברות תשנה את הגישה הזאת, שפוגעת בסופו של יום אך ורק בבתי המשפט עצמם.