הבוחר האמריקני מתנגד להסכם הגרעין

לפי סקרי דעת קהל המובילים בארה"ב יש פער עמוק בין הנשיא אובמה לבין הציבור האמריקני בכל הקשור למדיניות חוץ וביטחון: רק 38.5% תמיכה בנשיא. לדוגמה, לפי סקר רשת CNN, הידועה בתמיכתה באובמה, רוב הציבור מאוכזב ממלחמת אובמה בטרור ותומך בתגבור המעורבות הצבאית האמריקנית נגד דאעש, כולל כוחות קרקע.

הפער המשמעותי בין המצביע האמריקני לבין אובמה נחשף במאבק על הסכם הגרעין המתנהל בציבור ובשני בתי הקונגרס. בניגוד לעמדת רוב הציבור, הנשיא אובמה ומזכיר המדינה קארי רואים באייתולות ברי-שיח לגיטימיים למו"מ, ורואים בנשיא רוחאני ובשר החוץ זאריף גורמים אמינים, מתונים העומדים במילתם. הם אינם פועלים לשינוי דרמטי של מדיניות הטרור והחתרנות האנטי-אמריקנית והמגלומנית של האייתולות כתנאי להטבות הדרמטיות שיקבלו האייתולות.

לעומתם, לציבור האמריקני אין אמון באייתולות, כפי שמתעד הסקר השנתי של "גאלופ", לפיו האמריקני הממוצע מבין שעמידה בהסכמים מחד ומשטר דיכוי, פורע-חוק ואפוקליפטי מאידך הם דבר והיפוכו. לפי "גאלופ", היחס השלילי של הציבור האמריקני כלפי אירן עקבי זה 26 שנים. אירן נהנית מאהדה של רק 11% מהאמריקנים, בדומה לקוריאה הצפונית (9%), אפגניסטן וסוריה (14%) והרשות הפלשתינית (17%), לעומת 70% אהדה לישראל. 77% רואים באירן "איום קריטי".

סקר אוגוסט 2015 של המכון לחקר דעת קהל באוניברסיטת קוויניפיאק, במדינת קונטיקט, הנחשב למכון מוביל ובלתי-פוליטי, מתעד רק 28% תמיכה בהסכם הגרעין, ותמיכה גבולית (52%) בקרב הבוחרים הדמוקרטים.

שלא כמו בדמוקרטיות האחרות, הבוחר האמריקני הוא הציר המרכזי, האפקטיבי בשיטת הממשל האמריקנית. 435 צירי בית הנבחרים ו-100 הסנטורים משרתים בגלל רצון הבוחרים ב-435 אזורי בחירה וב-50 מדינות, ולא עקב רצון - ובמקרים רבים למרות - הנשיא ומנהיגי המפלגות. תוחלת החיים הפוליטית של המחוקקים (שנתיים ושש שנים) שונה מתוחלת החיים של הנשיא (ארבע או שמונה שנים), אך היא נקבעת על-ידי הבוחרים ולא על-ידי הבית הלבן ומוסדות מפלגתיים בוושינגטון. הזדהות עם תפישת העולם של הבוחרים מהווה תנאי לבחירה, וסטייה מעמדות הבוחרים מהווה גזר דין מוות פוליטי. המחוקקים מחויבים, מוסרית ופוליטית, לבוחרים המזכירים להם זאת בקריאה המהדהדת כל העת במסדרונות הקונגרס: We shall remember in November.

אמנם הבוחר האמריקני מתמקד בנושאי פנים, אך הסכם הגרעין נתפש כעניין קריטי גם בזירה הפנימית (ביטחון פנים וכלכלה) וכגורם משנה-משחק בזירה הבינלאומית. התנגדות סוחפת בקרב הבוחרים למדיניות הנשיא עלולה לגרום לתבוסה סוחפת של מחוקקים התומכים במדיניות הנשיא. לדוגמה, מחוקקים רפובליקנים ותיקים איבדו את מושביהם במהפך 2006 - למרות תרומתם הרבה לבוחר - עקב תמיכתם במדיניות הנשיא בוש בעירק וטיפולו בנזקי ההוריקן "קתרינה", שהיו לצנינים בעיני הבוחר האמריקני. כך גם ארע למחוקקים דמוקרטים שתמכו ברפורמה הבריאותית של אובמה - הזוכה לקיתון ביקורת מהבוחר - בבחירות 2010 ו-2014 שהנחילו לדמוקרטים תבוסות צורבות בגלל מדיניות אובמה.

האם המחוקקים יפעלו לפי רחשי לב הבוחר האמריקני וימנעו הסכם שיחריף את הטרור, החתרנות ומרוץ החימוש הגרעיני, ימוטט משטרים פרו-אמריקנים, יתגבר את משטר הדיכוי של האייתולות ויקרב את העולם למלחמה גרעינית?