הנפט כחרב מעל ראשינו

בראשית שנות ה-80' בעקבות המהפכה של חומייני באירן נסק מחיר חבית נפט לגובה חסר תקדים, כ-40 דולר. במחירי היום זה כ-80 דולר. זו כנראה הסיבה העיקרית מדוע עליית המחירים התלולה בשבועות האחרונים לרמות שונות סביב 50 דולר/חבית איננה מעוררת אותן תגובות חרדה על קריסה של כלכלות ופגיעה קשה במדינות. כנראה שהעולם למד היום לחיות עם מחירים שפעם נחשבו דמיוניים.

אבל אין זה אומר שאין לכך משמעויות כלכליות. בהחלט כן. למשל, ישראל, הצורכת מדי יום כמות השווה לכ-260 אלף חביות. אבל ההשפעה הגדולה ביותר היא על המעצמה מספר אחת, ארה"ב. חיים בה פחות מ-5% מאוכלוסיית העולם בעוד היא צורכת למעלה מרבע מהאנרגיה העולמית כשממקורותיה העצמיים היא מפיקה פחות ממחצית צריכתה. ארה"ב היא המדינה שתלותה במקורות נפט חיצוניים גדולה יותר מכל מדינה אחרת. העובדה כי כ-55% מהרזרבות העולמיות המוכחות כיום נמצאות במעבי האדמה של מדינות ערב לאורך המפרץ הפרסי ומדינות מוסלמיות באזור הים הכספי מסבירה את האסטרטגיה הגלובלית של כל הממשלים האמריקנים בחלק זה של העולם. זה גם מבהיר מדוע הנשיא בוש נאבק בימים אלה לאפשר לחפש נפט בשמורות הטבע הפראיות של אלסקה.

מה שלא ידוע ברבים היא העובדה כי על-פי הנתונים הקיימים הבעיה הגדולה הניצבת לפתחו של העולם כולו היא שאין כיום בעולם שדות נפט מפיקים שיספקו לאורך זמן את הצריכה ההולכת וגדלה. בשנת 2003, לראשונה מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, לא התגלה על פני כדור הארץ שדה נפט בודד שהרזרבות שלו יוערכו לפחות בחצי מיליארד חביות וזאת כאשר בעולם צורכים כמיליארד חביות מדי 12 ימים. יתר על כן, על כל ארבע חביות נפט שאנו צורכים מגלים חבית אחת ומאז אמצע שנות ה-60' רמת התפוקה נמצאת בירידה בעוד אוכלוסיית העולם גדלה ברציפות. מכאן שהמשוואה של קיפאון בתגליות גדולות, תפוקה קבועה פחות או יותר וגידול חד בצריכה עלולה להתברר כהתפתחות גלובאלית מרחיקת לכת במיוחד במידה ולא יחול שינוי באחד ממרכיביה של משוואה זו.

מה הפתרון כדי לא יקלע למשבר אמיתי? יש כמה אפשרויות: (א)להקטין את רמת החיים. (ב) להגדיל באופן משמעותי את יעילות השימוש במקורות אנרגיה קיימים ואלטרנטיביים. (ג) להבטיח אספקה סדירה ממקורות אספקה קיימים. (ד)לגלות מאגרים חדשים. אין להניח כי תימצא ממשלה "שפויה" שתבחר לאורך זמן באפשרות הראשונה. האפשרות הרביעית קשורה בידע, טכנולוגיה ו...מזל. האפשרות השלישית תלויה ברצונן הטוב של מדינות אופ"ק אשר מחזיקות את היד על ברז חבית הנפט. לעומת זאת, בעקבות משברי הנפט של שנות השבעים ניסו מדינות רבות את האפשרות השנייה.

למשל, סין שאימצה תוכנית לאומית לייעול הצריכה והצליחה במהלך שנות השמונים להקטין במחצית את הוצאותיה בעוד כלכלתה זינקה בצעדי ענק קדימה; בדנמרק יזמו תכנית שאפתנית לשימוש באנרגית הרוח לייצור חשמל. כיום, זה מגיע לכ-10% ודנמרק הפכה ליצואנית המובילה בעולם של טורבינות רוח. בהודו החלו באותה תקופה בתכניות להקטין את חלקו של הנפט בייצור חשמל. כיום, לאחר פחות מ-20 שנים, הודו היא הצרכן הגדול בעולם של מערכות פוטווולטאיות.

למרות קיומם של תחליפים, ביניהם גז טבעי המצטייר כיום כמועדף בייצור חשמל, הנפט הוא עדיין המקור הבלעדי כמעט לכל המוצרים והשירותים בחיינו ועד שלא יימצא לו תחליף שיפעיל גם את מאות מיליוני המכוניות, עשרות אלפי המטוסים והאניות שבעולם נאלץ לשלם כל מחיר עבור הנפט.