מים רבים כבר הספיקו לזרום בירקון העכור מאז שהלוח העברי היה סממן הדרך בכל בית בארץ, על-פיו נהג הישראלי המצוי לקבוע את סדר-יומו הקבוע, לחגוג את חגיו, ולהבדיל אף אלפי-הבדלות - גם לקיים את ימי הזיכרון שלו.
אלא שכבר שנים ארוכות שהלוח הזה איבד את מקומו הראוי, וערכו אל מול הלוח האזרחי-גרגוריאני, שעל-פיו ישק תאריך, בטל כיום ממש בשישים.
חלפו הימים שהייתה לו עדנה. מלבד האוכלוסייה הדתית, שמטבע הדברים עדיין נזקקת לו, הפך הלוח העברי יותר ויותר לטאבו-לאראסה בקרב האוכלוסייה החילונית. אין זאת כי אם רק פרוס השנה החדשה וחגי תשרי, הבאים עלינו לטובה, מחזירים איכשהו את הישראלי המצוי אל הלוח הזה, לפחות כדי לדעת מתי באמת חלים ראש השנה, יום כיפור וסוכות.
ההבדל
סוד גלוי הוא שמרבית הישראלים כלל אינם מודעים לתאריך העברי של היום ואינם מסוגלים כמובן לנקוב בו. אפילו בבתי הספר תופס יותר ויותר הלוח האזרחי-גרגוריאני את מקומו של הלוח העברי.
בהבדל מהלוח הגרגוריאני, המבוסס על מחזור השמש בלבד, והמקובל בעולם הרחב, מבוסס הלוח העברי על שילוב של מחזורי השמש והירח גם יחד. גירסתו הנוכחית, שעדיין משמשת את כל הקהילות היהודיות, נכנסה לתוקף בשנת ד'קי"ט (359 לספירה) על-ידי הלל הנשיא גירסה זו מבוססת על אלוגריתם, החוזה את מולדי הירח ואת חילופי העונות על-פי חישובי אסטרטגיה מתמטיים, ללא צורך בתצפיות ישנות.
יצויין כי יממה בלוח העברי נתחילה עם שקיעת השמש ומסתיימת עם שקיעתה הבאה, או עם צאת הכוכבים שאחריה. בלוח הגרגוריאני, לעומת זאת, נמשכת יממה אחת מחצות הלילה עד חצות הלילה הבא.
מניין השנים בלוח העברי הוא חישוב מספר השנים שעברו, על-פי המסורת היהודית, מבריאת העולם, שהיא שנה קודם בריאתו של האדם הראשון. על-פי המסורת היהודית, יום זה הוא א' בתשרי של השנה שבה נברא העולם.
