אירוע לב כתוצאה מאוטם שריר הלב (התקף לב) יכול לפקוד אדם מסיבות רפואיות שונות. כאשר אירוע שכזה מתרחש תוך כדי העבודה וכתוצאה ממנה, הוא יוכר בידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
לצורך הגדרת אירוע לבבי כתאונת עבודה, המבוטח נדרש לשכנע את המוסד שקיים קשר סיבתי בין העבודה לאירוע. קביעה בדבר קיומו או העדרו של קשר סיבתי אינה פשוטה שעה שמדובר באוטם שריר הלב - הוא, כאמור, אירוע שיכול להתרחש מסיבות שונות, בהתאם למאפייניו האישיים של כל חולה. הפסיקה מונה מקרים רבים של אירועי לב המתרחשים כתוצאה ממצבי לחץ, בהלה, הלם וכיוצא באלה.
לעיתים אירועי לב, שהם לכל הדעות תגובה קיצונית ביותר של גוף האדם להתרחשות פתאומית, מתרחשים כאשר ברקע קיימים מחלות וגורמי סיכון מובהקים. מה צריכה להיות, אם כן, התשובה לשאלה כיצד ומאלו סיבות נגרם לעובד אירוע לבבי עקב אוטם שריר הלב, אם מתברר שאותו נפגע סבל מגורמי סיכון רבים שנים רבות לפני האירוע? עם גורמים אלה נמנים גיל הנפגע, מינו, נטיותיו התורשתיות, הרגלי עישון וצריכת אלכוהול, מחלות כגון סוכרת, פסוריאזיס, מחלות כליליות, יתר שומנים בדם ועוד.
לכאורה ניתן היה לחשוב, כי מי שעבר אירוע לב כאשר קודם לכך סבל במשך שנים ממחלות רציניות שקיננו בגופו, אינו צריך לבוא בגדר נפגעי עבודה. אפילו התרחש האירוע במהלך העבודה, וגם אם הדבר קרה כתוצאה מלחץ כלשהו שחווה בקשר לעבודה, ברור הרי שהסיבה העיקרית לפרוץ המחלה נעוצה בבריאותו הלקויה של הנפגע ובגורמי הסיכון האינדיבידואליים שלו.
אלא שאין זה הדין. בהתאם לחוק ולהלכה הנוהגת בבית הדין לעבודה, קיימת חזקה (הנחת מוצא ראשונית) לפיה תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה - רואים אותה גם כתאונה שהתרחשה כתוצאה מהעבודה. זאת היא אפוא הנחת המוצא, ובהתאם לחוק על המוסד לביטוח לאומי רובץ הנטל להוכיח את ההפך.
במקרים שבהם אירוע תאונת העבודה אינו ניכר לעין כדוגמת נפילה, פגיעה מכלי עבודה וכיוצא באלה, מתעוררת שאלה של קביעת או שלילת קשר סיבתי בין העבודה לאירוע. אז, בהתאם לדין, בודק רופא המוסד לביטוח לאומי מה השפיע יותר על התוצאה (אירוע לב, לדוגמה): גורמי הסיכון ומחלותיו של הנפגע, או תנאי העבודה ונסיבות התרחשות האירוע.
חשוב להבין שבדיקת הקשר הסיבתי נעשית ביחס לאירוע התאונה הספציפי. המוסד לביטוח לאומי בוחן אם השפעת הגורמים הפנימיים, כגון גורמי הסיכון והמחלות של הנפגע, הייתה כה רבה, שאפילו אלמלא האירוע החריג שהתרחש (הלם, בהלה פתאומית, ריב אמוציונלי קשה עם המנהל, לחץ חריג בעבודה, לעיתים בצירוף גורמים סביבתיים כמו חום, קור או מחנק קיצוני) היה העובד לוקה באירוע לב בכל זאת. רק אם יוכח שהשפעת העבודה על האירוע הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, יישלל הקשר הסיבתי והמקרה לא יבוא בגדר תאונות עבודה.
גם במקרים של "פצצה מתקתקת", כאשר מצבו הפיזי והבריאותי של הנפגע מתברר בדיעבד כבעייתי ביותר וככזה שקרוב לוודאי היה מוביל לאירוע לב, אם כי במועד אחר, ניתן להכיר באירוע כתאונת עבודה. השאלה הטעונה בירור תמיד מתמקדת בנקודת הזמן שבה מתרחש האירוע החריג.
לכן אין זה מתמיה שהביטוח הלאומי דוחה תדיר תביעות להכרה באירועי לב כתאונות עבודה. סוגיית הקשר הסיבתי בין האירוע לעבודה היא פרשנית במהותה, אינה פשוטה ותלויה בקביעותיהם המקצועיות של רופאי המוסד. אך הכרעת המוסד לביטוח לאומי אינה בהכרח סוף פסוק. במקרים מסוימים כדאי לבחון את קביעותיו בבית הדין לעבודה, שנעזר במומחים רפואיים מטעמו.
