הפוך לדף הבית אימייל אדום
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים ספורט משפט כלכלה בריאות המגזין
רשימות  |  ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  משובים  |  נדל"ן  |  תגיות  |  פורומים  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   אקדמיה/חינוך  חברה ומשפחה  חקיקה    |  שתף:    |    |  דוא''ל:    |  הדפסה: 
פורומים
אקדמיה/חינוך
חברה ומשפחה
חקיקה
ביטוח ופיננסים
כלל פיננסים
כלל פיננסים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
10 עובדות בריאות על קפה
07/11/2012   |   ליבי פסקו
 
 
 
עוד מתחרים ולא עוד הגבלות
07/11/2012   |   ערן בר-טל
 
 
 
"תיקון תדמית" של שלמה אביוּ
07/11/2012   |   בלפור חקק
 
 
 
מסקנדינביה בלי אהבה
07/11/2012   |   אריאל כהנא
 
 
 
העסיס המתוק של הפתטיות
07/11/2012   |   חגית כהן
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
סטירה לתלמיד - האם בסתירה לחוק?
   רשימות קודמות
  ענישה נחרצת למורים אלימים

השר מאיר שטרית מציע, כחלק מהמאבק באלימות הגואה בחברה, להחזיר את שיטות הענישה והמשמעת הכוללות סטירה לילד ולתלמיד, מתוך שאינן מזיקות ואף מועילות כנגד התרופפות המשמעת וההפקרות. שטרית אמר בישיבת הממשלה שדנה בנושא האלימות הגואה: "בתקופתי לא היה קורה כלום אם ילד היה מקבל סטירה כשהיה חוצה את הגבול".

לדבריו, גם להורים ולמורים יש זכויות, ואם צריך לתת פליק, אזי לא צריך לפחד. השרים בישיבת הממשלה תקפו את שטרית על דבריו בנדון. חלקם הסכימו שיש אווירת הפקרות ושיש לרסן את האלימות ולהחזיר אמצעי משמעת למורים, אך לא באמצעות ענישה גופנית.

קיימת בעיה לחנך נגד אלימות באמצעות שימוש באלימות, אפיל וקלה וסמלית.

מה אומר החוק בנדון? בתי-המשפט כיום נחרצים מאי פעם לגבי ענישה גופנית שמבצעים מורים בתלמידים כמעט מכל סיבה שהיא פרט להגנה עצמית או הגנת תלמידים אחרים. בית-המשפט העליון (השופטת דורנר) פסק כבר לפני כחמש שנים בעניינה של גננת מחיפה וקבע כי כל ענישה גופנית שהיא במערכת החינוך אסורה מכל וכל ואינה עולה בקנה אחד עם הנורמות המקובלות בימינו, עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועם אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד שמדינת ישראל חתומה עליה. לכך הצטרף פסק-דין נוסף של בית-המשפט העליון (השופטת בייניש) מינואר 2000 שהטיל איסור כללי על ענישה גופנית כלפי ילדים גם במשפחה.

גם הדין האזרחי במדינת ישראל הולך באותה דרך. סעיף הגנה שהיה בפקודת הנזיקין והגן על הורים ומורים שנקטו כלפי ילד ותלמיד בעונש גופני סביר ומתון בוטל ביוני 2000, וזמן קצר לאחר מכן נכנס לתוקפו חוק זכויות התלמיד שהוביל אותו חבר הכנסת (דאז) סילבן שלום המונה את זכות התלמיד שלא להיחשף לכל עונש גופני. חוזרי מנכ"ל משרד החינוך אוסרים מזה שנים רבות על כל צורה של ענישה גופנית, ומורים מועמדים לדין משמעתי בעקבות הפרת ההוראה. ועדת רוטלוי שהגישה לאחרונה המלצותיה באשר לרפורמה בזכויות ילדים קראה לאסור על ענישה גופנית באיסור פלילי מפורש בחוק העונשין.

מצד שני הגישה לאחרונה ח"כ גילה פינקלשטיין, ראש שדולת הילד בכנסת, מורה ומנהלת בעברה, הצעת חוק שנועדה לעגן אפשרות של המורה להשתמש בכוח נגד ילד המסכן במעשיו את זולתו. למעשה הגנה למורה, ולכל אדם, במקרה כזה מעוגנת כיום בחוק העונשין.
ענישה גופנית הייתה ועודנה במוקד מחלוקת בין אנשי חברה ומשפט, ויש בסוגיה יותר מאשר "אסור" או "מותר" בהתאם לחוק היבש, בעיקר בחברה רב-תרבותית כמו זו שבישראל שבה, לפי סקרים שנערכו לאחרונה, מגזרים שונים שבהם ההכאה לשם חינוך מקובלת יותר, כגון המגזר הדתי והערבי.

מקובל לומר כי הפסוק "חושך שבטו שונא בנו" מספר משלי מעגן את ההיתר להעניש גופנית ביהדות. אך בדין העברי ישנן גישות שונות בעניין. הדין העברי אינו מחייב ענישה גופנית; אין מדובר במצווה מתרי"ג מצוות אלא לכל היותר בדרך לאכיפתה של מצווה אחרת (חינוך או תוכחה) וישנן דרכים אחרות לאכיפת החובה. רוב המקורות ההלכתיים הקלאסיים אמנם מתירים ענישה גופנית של ילד ותלמיד, אך רק בהתמלא שורת סייגים מחמירים וקשים, וביניהם רק בטווח גילאים מסוים, רק כאשר יש היכרות טובה עם הילד ואופיו, לא מכה חזקה ולא באביזר, לא באופן תדיר ועוד. ויש לדייק - מקורות אלה מתירים אך לא מחייבים.

גישה מודרנית יותר, אם כי היא קיימת כמעט רק בספרות ולא בפסיקה, מנסה לצמצם את ההיתר עד כדי אי האפשרות להשמישו בפועל כלל. ישנם פוסקים שאף חייבו מורה שהכה תלמיד ושבר לו גפה בהתנצלות ובתשלום הנזק, ואחד הפוסקים אף קורא להחרמת המורה עד שיפייס את הילד. על כל פנים, לפסוק האמור חלק שני: "ואוהבו שִחרו מוסר". לחלק זה כשלעצמו ולעניין יחסו לחלק הראשון פרשנויות שונות. יש להעדיף את הפירוש הקורא לשחֵר ולהקדים מוסר בתוכחה ובדברים למוסר על דרך של הכאה (גם קלה) שסִמלה השבט.

תאריך:  12/06/2005   |   עודכן:  12/06/2005

תגובות  [ 7 ] מוצגות [ 7 תפוס כינוי יחודי    כתוב תגובה   לכל התגובות
 כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
יצחק אחיעזר
13/06/05 00:04
2
נחום שחף
13/06/05 10:30
גידי מחיפה
13/06/05 12:25
מסכים לענישה
16/07/05 23:23
3
דיון לא רלבנטי
13/06/05 12:24
4
אמין נ'
25/06/05 23:02
5
רונית רגב
10/08/09 15:38



בלוגרים נוספים ברשת 
מיומנו של אסטרולוג: מרקורי מסיים לארוז, ופוצח בהילוך אחורי. יהיה
07/11/2012  |  11:08  |  יאיר טריבלסקי
מסקנדינביה בלי אהבה
07/11/2012  |  10:47  |  אריאל כהנא   |   אריאל כהנא
הבית של יועד ודנה, חדר הכביסה
07/11/2012  |  10:22  |  עידית זכריה
‫על שביתת עובדי מעריב‬
07/11/2012  |  10:11  |  נחמן שי
מדוע הפסיד מיט רומני? - מפני שהמקובלים התפללו למענו!!!
07/11/2012  |  10:08  |  חיים שאולזון   |   noreply@blogger.com

מירב ארד
איתמר לוין
עוזי אורנן
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |