כחומר ביד המפגע

השקר החדש שהופץ לאחרונה כאילו ישראל פוגעת בסטטוס-קוו בהר-הבית, העיר עוד רוצחים ומפגעים רדומים הצופים בסרטון זה או אחר, מאזינים לקלטות ול"הסברים" נוסח אבו-מאזן על הרגליים המזוהמות של היהודים בהר-הבית, וזה מספיק להצית את הדמיון המזרחי ולהבעיר את השנאה היוקדת מזה רבות בשנים.

לא שזה דבר חדש הדקירות, בקבוקי התבערה, האבנים, הדריסה, אבל כל עוד זה היה בעצימות נמוכה, העדיפו אצלנו להעלים עין. כל עוד האויב משאיר מקום לספק, ישראל מאמצת את זה בחום. תמיד בהססנות, תמיד במחלוקת על אמצעי התגובה, אין פלא שהניצחון כבר מזמן איננו בנוק אאוט.

ישראל לא שינתה דבר מסדרי התפילה והמגבלות הקשות על ביקורי יהודים בהר-הבית. היא תמיד נגררת. עזות המצח של הפלשתינים גדלה ככל ששלטונות ישראל מהדקים את האחיזה בסטטוס-קוו. אבו-מאזן ממשיך להאשים ולשכנע את העולם שישראל חופרת כבר יסודות למקדש, והרי ממילא העולם משוכנע מדבריו, אז כדאי כבר לשנות את ההתנהלות. לא רק התגוננות, אלא יד ישראלית קשה ותקיפה. חמישים שנה שמרה מדינת ישראל על הסטטוס-קוו, אז אולי כדאי ליטול יוזמה חדשה ולנסות את עיקרון הריבונות.

הערבים רואים עצמם כבעלי הבית בכל מקום ובפרט כאן בישראל. כאשר ניסה האיחוד האירופי לפני כשבועיים לחלק את הפליטים הצפויים בין המדינות השונות בהתאם להערכת יכולתן, הודיעה רומניה שהיא לא תקבל פליטים מעבר ל-2000 נפש. זה לא מצא חן בעיני העולם המוסלמי ומספר שייחים הודיעו ש"אדמת רומניה היא בכלל אדמה מוסלמית, וכל מי שחי בשטחה חייב להיות מוסלמי, כלומר עליו להתאסלם מיד או לעוף מהמקום". השייח עומר בכרי שהיה מהמנהיגים המוסלמים הבולטים בבריטניה ונמלט ממנה ללבנון בגלל חשד לעניינים לא חוקיים, הוא שחתום בראש הפסיקה שיש לשחרר את רומניה מיד הכופרים...

פרשני השמאל על סרסוריו בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, מסבירים לנו שהרוצחים הערבים (בפיהם הם אינם רוצחים) הם כאלה, כי עדיין הם "נכבשים" הם "מסכנים" אין להם עבודה, כסף, שלום. אופוריית השלום תמיד מנסה לשכנע כי הצד הפלשתיני צודק. הם אינם מקשיבים לקריאות מהצד הערבי הנוגעות ל-48, לדרשני המסגדים הקוראים בכל תפילה להרג יהודים, הם לא מספרים שהרשות הפלשתינית מחלקת 18 מיליון דולר מדי חודש למחבלים הכלואים בישראל, והשקר הגדול שהם מטפטפים כמו ארס, שיש "אלימות משני הצדדים". אנחנו מלינים על מועצת זכויות האדם של האו"ם שעושה דה-לגיטימציה לישראל, ומה אלה עושים? אותו דבר ועוד יותר, הם מנסים לעשות סימטריה בינינו לבין הערבים, בכל שידור, בכל מאמר, בתיזה אנטישמית שמוזרקת לווריד שנים רבות.

מתי הם חשפו את פרצופם של ערביי ישראל? מעולם לא. כשערביי ישראל מניפים את דגלי האויב, זועקים שיש להרוג יהודים, לחטוף חיילים, לשחרר אסירים, תמיד זה בחשיפה מינימלית ובהסבר לקוני שזה משהו נקודתי, בעכו כשקראו איטבח אל יהוד, זה בגלל שלא נתנו להם אישורים לבסטה, לאחר שדקרו מספר אנשים וזרקו בשכונת ארמון הנציב בקבוקי תבערה על בתים מעשה יומיומי, הביאו לידיעתנו כי זה בגלל קיפוח באישורי בנייה, ובכלל רובם של הערבים רוצה לחיות בשלום, אז איך זה שלא נמצאו כמה צדיקים שיגוננו על אדל בנט? ה"צופים" עמדו סביבה מריעים, צוחקים, זועקים תמותי כבר, המוני עוברי אורח, שאישה מתחננת לעזרה, בעלה כבר נרצח, ילדה מגואל בדם יחד עימה, והם מקללים, יורקים, מכים אותה כשהסכין נעוצה עמוק בגופה.

רק לראות מה קורה מסביב? בכל מדינות ערב, איש קם על אחיו, הורגים אונסים רוצחים. ואצלנו יהודים שמגוננים עליהם, מטשטשים את האכזריות הבהמית, את השנאה, ומטמיעים אותם במאמרי "דו-קיום" הזויים שמאשימים גם את מדינת ישראל, כי יש " שוליים פה ושם", יש "הקזת דם הדדית", אותם כותבים ושדרנים הם מסוכנים לא פחות מהאויב שבפנים.

נתניהו לא שכח את המתקפה עליו ב-1996 כאשר ראש השב"כ דאז עמי איילון האשים אותו במתקפת הטרור של הרשות בעקבות פתיחת מנהרת הכותל, ואולי זה עוצר בעדו מלעשות את מה שנדרש. תמיד עושה צעד וחוזר שניים.

הממשלה חייבת לפעול נגד ההסתה של אבו-מאזן ונגד מימון הטרור, להחרים כל רכוש של מחבל ולהעיף מפה את משפחתו, אולי מי שחפץ להיות שאהיד, ירתע ממה שיקרה למשפחה.

להפסיק לממן את הרשות, לאסור על העברת מיסים שישראל גובה על יבוא, המיסים הללו צריכים לעבור לקורבנות הטרור שכבר לעולם לא יהיו בריאים בגופם ובנפשם.

כאשר אסר נתניהו את העלייה להר-הבית, הוא מעניש בכך את נבחרי הציבור היהודים, ואינו מטפל בבעיה. ההסתה, הרמייה שמפיץ אבו-מאזן גורמת לחימום הגיזרה, כי הטרור העכשווי הוא פרי יוזמתו.

חבל ששוב נהיה כחומר ביד המפגע, כאשר יחליט זה להפסיק, יהיה שקט. אולי פעם אנחנו נהייה אלה הנלחמים, המשפיעים, היוזמים, סתם מחשבה נעימה לבעלי אמונה שנכזבה כבר פעמים רבות.