קורה, שאירועים היסטוריים מסוימים אובדים בין אירועים גדולים מהם ונשכחים. אי-שם בין מוראות הסטליניזם לבין פרוקה הדרמטי של ברה"מ התרחשה תנועת "סרובניקים", מסורבי העלייה בברה"מ. רובה התקיימה מ-1979 עד הרפורמות של אמצע שנות ה-80'. זו הייתה תנועה ייחודית, תנועה ללא הנהגה, ללא ארגון, ללא חברות, ללא תוכנית, שסועה בין אלף ואחת דעות, מטרתו של כל אחד ממשתתפיה בכוח הייתה לצאת ממנה ותכלית קיומה - לחדול להתקיים.
בעיני משתתפיה היו אלה אירועים דרמטיים, שחלקו את חייהם ל"לפני", "אז" ו"לאחר מכן", אך בסופו של דבר, עבור רובם, סיומה היה המוצלח. כעבור שנים מעטות או רבות, על-פי מזלו האישי של כל אחד, התקבלו היתרי היציאה הנכספים, אלה שהיו כלואים, יצאו מבתי כלא וכולם התפזרו לכל עבר ופתחו בחיים חדשים. במה שהיה אז נזכרים בחוג חברים בני אותו דור, חלקם נושאים אותם זיכרונות.
הנובלה "ז'וזפינה בוגרנה" נכתבה על-ידי אבי שנים רבות לאחר שהאירועים, שהיוו הבסיס לסיפור, היו כבר רחוק מאחורינו. היצירה עונה על הדרישות הנפוצות של ז'אנר הסיפור ההיסטורי: העלילה בדויה, האירועים אמיתיים. תרגמתי אותה לעברית יחד עם מספר יצירות נוספות, שנועדו לשכב במגירת המחשב, בין שדרוג אחד למשנהו.
בזמן האחרון התחלתי להוציא לאורו של סייברספייס את הסיפורים הישנים על הזמנים הישנים. "ז'וזפינה בוגרנה" היא יצירה מיוחדת ביניהם, היא מביאה הד מעולם "הסרובניקים", שנכחד אמנם, אך השיעור חי ואינו דוהה.
השיעור, שלמדנו אז, תחת האח הגדול והמערכת, שעד אז כבר סימנה על כת הרובה עשרות מיליוני סימנים כמניין קורבנותיה, לימד אותנו שני דברים.
שלטון הרודן אינו קיים אלא בתמיכתם של הפחד ואיוולת. הפחדנים והאווילים משרתים את הרודן ומחזיקים אותו בהתנדבות, מתוך אמונה אווילית בכל מלה של האופיום להמונים, שהרודן מפזר, או מתוך הפחד ההיסטרי בפני הוד כוחניותו של השליט העריץ.
הרודן עצמו הוא פחדן עלוב הנפש הגדול מכולם. כאשר הוא מוקף בצבא אימתני, המשטרה הגלויה והחשאית, גדודים של סוכנים סמויים, הפרקליטות העושה למענו בחוק חוכה ואיטלולא, דיוויזיות של הפחדנים והאווילים המתרוצצים למענו ומפיצים לכל עבר את רעל הפחד והאיוולת - הוא זה, שנמלא אימה עד הרטבת מכנסיו, כאשר קם האדם הקטן, מישיר אליו את מבטו ומכריז בכל רגוע ומשכנע, שהוא אינו מפחד יותר.
תנועת המסורבים בברה"מ הייתה דלילה וחלשה עד גיחוך, היא לא הייתה יכולה להתקיים לבד, בזכות עצמה, ללא התמיכה מבחוץ ולא היא הפילה את המשטר הסובייטי. ברם, אותן הקבוצות הקיקיוניות של היהודים הקטנים, שהפסיקו לפחד, הנחיתו את אחת המהלומות הגדולות על אימפריית הרשע, כך שכאשר החלה לנשב רוח קלה של שינויים, קריסתה של האימפריה היה מוקדם מן החזוי ומהיר מן הצפוי.
מטבע הדברים, היצירה ספוגה בשמות ומושגים השייכים למקום מסוים ולתקופה מסוימת. השתדלתי להשאיר את הכל כמה שאפשר קרוב למקור, התחושה האוטנטית של הסיפור חשובה יותר מהתגנשות ההגייה העברית בהגייה הרוסית. רק הוספתי את המינימום ההכרחי של ההערות.
אני מזמין אותכם לקרוא את היצירה כאן:
חלק 1:
[קישור] חלק 2:
[קישור] חלק 3:
[קישור]
