הדור האבוד ומלחמה על הבית?

מדיניותה הכושלת של הממשלה בנושא הדיור הביאה המדינה לשחיקת דור שלם שלא יזכה לדיור הולם, הוא הדור האבוד וזאת בגלל חמדנותה של הממשלה בגביית מיסים מעסקות מקרקעין מאזרחיה. המדינה גובה כמעט למעלה מ-40% מיסים כתוצאה מעסקות מקרקעין במקום לדאוג לדיור לזוגות צעירים ומעמד הביניים.

בנק ישראל מתווה מדיניות מוניטרית, והוריד את הריביות על פני שנים לגובה כמעט אפסי וגרם למשקיעים במקום להפקיד את הכספים בבנק ולקבל ריביות גבוהות, לרוץ ולרכוש דירות על-מנת לקבל תשואות גבוהות יותר. כך הממשלה בהחלטותיה דחפה את הצעירים לתחרות עם המשקיעים ובעלי הון, תחרות שהתוצאות שלה היו ידועות מראש.

הזכות לדיור מוכרת כזכות בסיסית גם במשפט העברי, ואת הפסוק "די מחסֹרו אשר יחסר לו" (דברים טו, ח), דרשו חז"ל "'די מחסורו' - זה הבית" (עיין מסכת כתובות סז ע"ב).

פוקחים את העיניים

עם פרוץ המחאה החברתית של קיץ 2011 הבינו רבים שאחת הבעיות המרכזיות של החברה הישראלית היא הדיור. ככל שחלף הזמן צעירים ובכלל זה ציבור שלם שעובד לא יכול להרשות לעצמו רכישת דירה, משום שעיקר הוצאות המשפחה הלך תשלום משכנתה או שכירות, בשעה שיוקר המחיה צמח לשיאים של 30% יותר ממקומות אחרים בעולם והפר את האיזון שהיה קיים. כך למשל: 48% משוק המזון, כמעט מחציתו נשלט על-ידי מונופולים של 3 חברות מזון. אז תבינו לבד את המשוואה מדוע יוקר המחיה הוא גבוה יותר מאשר בשאר העולם. כך בדיור, כמה משכורות שווה דירה בעולם?: שבדיה - 30 משכורות, שוויץ - 42 משכורות, ארה"ב - 60 משכורות, צרפת - 76 משכורות, ישראל 150 משכורות.

זליכה אמר על ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "מעטים האנשים שגרמו נזק כל כך כבד לרבים כל כך. הוא באופן אישי, הוא ולא אחר אחראי לזה שצריך 150 משכורות כדי לקנות דירה. והוא לא יכול להסתתר מאחורי איש, האחריות הכוללת על המדיניות הכלכלית היא של ראש הממשלה".

ההשפעה של אורגני המדינה על שוק הדיור

יכולת ההשפעה של המדינה ומוסדות השלטון השונים על שוק הדיור בישראל מכרעת, בפרט ולאור העובדה כי המדינה היא זו שמחזיקה בכלים ובמשאבים רבי עצמה ורחבי היקף. אם לא די בכך, בבעלותה של המדינה מרבית הקרקעות, ולכן כל מה שעל המדינה היה לעשות לצורך מיצוי השימוש בכלים ובמשאבים הוא לפעול בתיאום ומתוך ראייה מערכתית וארוכת טווח של שוק הדיור. לא כך היו הדברים: הכשלים בשוק הדיור נובעים מהעובדה כי החלטות ממשלות ישראל בנושאים אלהלא התבססו על עבודת מטה לבחינת הצרכים העתידיים של צרכני הדיור.

למעלה מכך, החלטות ממשלת ישראל בסוגיית הדיור נמצאו על-ידי המבקר לא עקביים, והקשר בין החלטותיה גם לא היה ברור. חשב משרד האוצר, ירון זליכה מעיד: "הנחתי שתי חוו"ד בפני ראש הממשלה נתניהו שזו התוצאה שתיוצר כתוצאה ממדיניות שלו. במילים אחרות הוא נכנס למה שאנחנו חווים היום בעיניים פקוחות לגמרי, שזה אומר זו מדיניות מוכוונת זו לא טעות, אל תתבלבלו".

כך למשל: בהחלטת הממשלה מס' 524 מדצמבר 1999 מה שקרוי סוגיית הדיור הציבורי נקבע כי "ההכנסות ממכירת הדירות ייועדו למימון פתרונות דיור קבע או פתרונות דיור ארוכי טווח לאזרחים שמתקשים לרכוש דירה או לשלם דמי שירות בשוק החופשי. מה שקרה בפועל הכסף נלקח לצרכים אחרים. ההכנסות ממכירת דירות הדיור הציבורי הסתכמו ב-2.75 מיליארד ש"ח. על סמך הסכם בין המדינה לסוכנות הועברו לסוכנות 1.081 מיליארד ש"ח, שהם כמעט 40% מההכנסות".

המידע הרב בנושא המקרקעין המצוי בידי משרדי הממשלה והגופים הרלוונטיים האחרים הנספחים לאותם משרדים, לא פעלו כראוי, נמצא שצעדי מיסוי מקרקעין שננקטו על-ידי רשות המיסים יושמו באיחור וללא בקרה מספקת, מה שהוביל לרכישת דירות להשקעה ע"י משקעים ולא למי שבאמת היה זקוק לדיור, המשקעים רצו לקנות את הדירות שהוצעו בשוק על-רקע של ריביות בנקאיות נמוכות, מה שהביא לכך שהממשלה למעשה דחפה את הצעירים לתחרות מול אותם משקיעים ובעלי הון.

זאת ועוד משרדי ממשלה ניהלו מערכות שונות, ללא כל קישור בין המערכות שתוחזקו באופן חלקי ולא מסודר,גם כאשר הייתה הממשלה מקבלת החלטות שיכלו להשפיע השפעה של ממש על הדיור בישראל. כגון: תוכנית מתאר ארצית תמ"א 35, וגיבוש תוכנית חומש מוסכמת לתכנון ופיתוח של קרקע למגורים ולתעסוקה, אלו התעכבו או נותרו כאות מתה וללא מעש.

מחויבותה של המדינה

מחויבות ממשלות ישראל לדאגה למחסור בדיור לאזרחיה, מהווה חלק מאמנה בלתי כתובה. ולכן המדינה חייבת לפעול על בסיס מדיניות דיור ממשלתית שתכליתה, כאמור, לקבוע את היקפה ואופיה של ההתערבות הממשלתית בשוק הדיור על-מנת להשיג את יעדיה. אלא שהיעדים הללו אצל ממשלת ישראל פועלים בכיון הפוך, ותכף נבין למה. "האחריות" שהמדינה קיבלה על עצמה להבטחת יכולת מחיה מינימלית ודיור לאזרחיה, בייחוד לאלו הנזקקים ביותר, נעלמה לה כלא הייתה, הכל מתוך רצון ושיקול שכל כולו להעשיר ולמלא את קופת משרד האוצר באמצעות גביית מיסים ממכירות דירות.

העדפת חבל ארץ

מדוח מבקר המדינה מיום - 25.2.2015 על משבר הדיור עולה כי מצב שוק הדיור רק ילך ויחריף, ומחירי הדירות יהיו בעליה מתמדת מאז שנת 1967. כידוע, אחרי 67 נתווספו למדינת ישראל שטחי יהודה ושומרון, לכאורה ניתן לומר, ההיצע הקרקע לבנייה גדל ולכן צריכים מחירי הקרקע לרדת, ואיתם גם מחירי הדירות. מדוח מבקר המדינה, מתברר שהמגמה בכלל הלכה לכיוון אחר, והשאלה היא למה ומדוע ומי היה מעוניין לייצר את המצב?.

התשובה לכל מי שעיניו בראשו יודע כמובן ומבין שהמדינה העדיפה חבל ארץ של יו"ש על פני חלק מסוים בארץ ישראל, ויצרה את המצוקה בדיור בגבולות הקו הירוק. בדרך זו היא ביקשה לגרום להעברת מתיישבים לעבר שטחי יהודה ושומרון, באמצעות הטבות מס וסובסידיות על דרך של מכירת קרקעות בעלות של כמעט מחיר אפסי.

בוגיית הטבות מס לתושבי יו"ש אחרי, הביאה אותי למסקנה שהנה אנחנו חוזרים שנית על סיפור גוש-קטיף, המתנחלים מרוכזים בתוך עצמם, ואינם רואים ממטר את מצוקת הדיור או בועת הנדל"ן הממשמשת ובאה עלינו בקרוב, שעוד תתפוצץ לנו בפרצוף.

קצב העלייה במחירי הדיור היה בממוצע מאז 1967 בקצב של 2% לשנה ובשנים 2013-2008 נוצרה הכבדה ניכרת בנטל ההוצאות על דיור והיא עלתה בממוצע של כ-9% לשנה דהיינו סה"כ עלייה של 55% לאותן שנים.

לי אין כל ספק, שהעדפת חבל ארץ יו"ש על פני ארץ ישראל בתחומי הקו הירוק, הולידה והצמיחה את האדישות של העם היושב בציון לגירוש גוש-קטיף. טוב עשה שר האוצר משה כחלון בנוכחות שר השיכון יואב גלנט כאשר הצהיר ביום שלישי (27 באוקטובר) בוועדה לביקורת המדינה, בדיון על דוח מבקר המדינה בסוגיית משבר הדיור כי הוא ייתן קרקעות לקבלנים באזורים מיוחדים במחיר עלות אפס, על-מנת להוזיל את שוק הדיור בישראל. נקווה שהצהרות אלו יקבלו ביטוי מוחשי ולא יישארו בגדר הצהרות בעלמא, שכן תגובות של הציבור נכון לעשיו הוא של חוסר אמון וייאוש.

מחויבות לצדק חברתי

נראה כי בית המשפט העליון קרא את המציאות המתהווה במדינת ישראל לפיה מערכות המדינה הן שמייצרות את מלכודות העוני ואת הפגיעה בכבודו של האדם, בהעדר מתן שירותים חברתיים.

בבג"ץ 366/03 מחויבות לצדק חברתי נאמר בדעת מיעוט על-ידי על-ידי השופט א. לוי: "העמדה שלפיה "מלכודת עוני" נוצרת אך בעטיין של גמלאות המשמשות בהבטחת הכנסה היא טועה ומטעה. "מלכודת עוני" נוצרת אף בעיקר כתוצאה מפעולתם המשולבת של גורמים רבים אחרים: העדר גישה לחינוך והשכלה גבוהה: העדר גישה שווה לתשתיות בסיסיות: אי-אכיפת חוקי מגן: אי-שמירת חופש ההתאגדות של העובדים: הפיכת נורמות העסקה פסולות ובלתי חוקיות לחיזיון נפוץ ומקובל .נקיטת הפליה בין בני אדם על יסוד טעמים, מלבה תחושות של ניכור וקיפוח".

מכירת דירות הדיור הציבורי ומכירתו לעמותות ולעסקנים מטעם מפלגה שאיישה את משרד השיכון (הבית היהודי) מהו אם לא ניכור וקיפוח בפרט ולאור העובדה כי חלק ניכר ממכירת הדירות שהיו שייכות לדיור הציבורי במקום לתחזק את הדירות הישנות ולקנות דירות איכותיות יותר, הכספים נגזלו והתחלקו בין משרד האוצר לסוכנות היהודית.

ביהמ"ש העליון עוד קבע כי "אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע"‏‏‏. (ברע"א 4905/98 יוסי גמזו נ' נעמה ישעיהו (פורסם במאגרים, 19.3.2001‏)) ואני מוסיף שבשביל הישרדותו לא נותר לו כבוד כלל והוא יהיה מוכן לא רק לגנוב מוצרי מזון וצריכה אלא גם למכור את גופו.

סוף דבר הכל נשמע

מי שקורא את ההמלצות של דוח מבקר המדינה על שוק הדיור 2015, מבין שכל ממשלות ישראל לדורותיהן עושות הכל אבל הכל הפוך ממה שנדרש מהן, לרבות הגופים המקצועיים. אם זה לא זה, אז יש לנו כאן במקרה הטוב התנהלות חובבנית שהציבור משלם עליה ביוקר. אז על מה משלמים להם כסף ומשכורת, אולי הם משרתים בעלי הון ולא את הציבור אולי,לא יכול להיות נכון?

מבקר המדינה מוסיף ואומר לנו כי משבר הדיור ועליית מחירי הדיור מהווה ההכבדה גדולה בנטל הוצאות הדיור, המסכן את חוסנם הכלכלי של משקי בית רבים במדינה והייתי מוסיף את יציבותה של המדינה כולה.