בית היוצר החלמאי של ראש הממשלה
בנימין נתניהו שוב הצליח לייצר שערורייה בינלאומית, לסבך את ראש הממשלה ואת מדינת ישראל ולהציג מועמד עם פה גדול ומשתלח בנשיאי ישראל וארה"ב כדי שיוביל את מערך ההסברה הלאומי של ישראל, כאילו שלהסברה הישראלית חסרות צרות.
נתניהו נאלץ להקפיא את המינוי בעקבות הזעם האמריקני, הביקורת הקשה והלחץ הציבורי. שרי הממשלה רואים את הביזיון ושותקים, מלבד השרים
אריה דרעי,
חיים כץ ו
גילה גמליאל, שאזרו אומץ והבינו את אחריותם המיניסטריאלית לאישור המינוי הבעייתי. ואילו נתניהו מתגונן, כמי שנתפס בקלקלתו, בסגנונו הבלתי משכנע "לא ידעתי", לא ראיתי" ו"לא שמעתי".
בינתיים, למרות שהתנצל על דבריו, ד"ר
רן ברץ לא ייסע בשבוע הבא עם ראש הממשלה לוושינגטון. נתניהו חושש והחליט להשאיר אותו בבית. טוב שכך, כיצד ייכנס מי שכינה את נשיא ארצות הברית במילים "אנטישמי מודרני" לשערי הבית הלבן?
מי אחראי למחדל?
המחדל של ההסברה הישראלית איננו רק מינויו של ד"ר רן ברץ לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי. ברץ אכן לעג וזלזל בהתבטאויותיו בנשיא המדינה ראובן ריבלין, בנשיא האמריקני אובמה ובשר החוץ
ג'ון קרי, אך צריך לזכור כי מדובר בהתבטאויות שנעשו כאדם פרטי, לפני שהיה מועמד לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי, כשלא נשא בשום תפקיד רשמי.
ייתכן שהדברים שאמר על האישים האלה מקובלים על חלקים בציבור הישראלי ואולי אפילו על ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו, למרות שנתניהו הזדרז להתנער מהם וטען כי אינו מסכים להם. אבל ברגע שד"ר ברץ מועמד לתפקיד ממלכתי כזה חשוב, שמייצג את מדינת ישראל, הדברים מקבלים משמעות אחרת. הם נדבקים אליו ככתם שלא ניתן להסירו ומבקרי ישראל לא יחמיצו שום הזדמנות להשתמש בהם כדי לנגח את מדינת ישראל. ברץ ייהפך למתגונן תמידי ולא יוכל לתפקד ולהגן ביעילות על מדיניות ממשלת ישראל.
בעיה נוספת היא שלד"ר רן ברץ אין שום ניסיון בתקשורת או בעיתונות. מה הופך אותו פתאום למסבירן טוב בפוטנציה? האם העובדה שיש לו דעות ימניות היא מספיקה כדי למנותו לתפקיד החשוב? או שמה שקובע הוא הקשרים ולא הכישורים.
המחדל הוא של לשכת ראש הממשלה. יש להניח שלו ידע בנימין נתניהו לעומק את הרקע של ד"ר רן ברץ והכיר את ההתבטאויות האלה מראש, הוא לא היה בוחר בו בתפקיד. האם נתניהו נפל שוב כששמע אל עצותיהם של יועציו האינטרסנטיים? כיצד קורה שיועצי לשכת ראש הממשלה לא עשו את הבדיקה הבסיסית המתחייבת בדף הפייסבוק של ד"ר רן ברץ או בגוגל ומיהרו "למכור" אותו לראש הממשלה?
אחת הבעיות של נתניהו היא שהוא מעסיק סביבו כל מיני יועצים שמצטיינים בעיקר בחנפנות לבוס ובהרעפת מחמאות עליו כמה שהוא גדול. מה שמעניין אותם הוא יותר האינטרסים האישיים שלהם מאשר טובתו של ראש הממשלה וטובת המדינה. זה מה שקורה למי שמקשיב לחנפנים וללקקנים.
נתניהו איננו לומד את הלקח, כל פעם הוא נופל מחדש ובדרך גם מפיל את מדינת ישראל. השאלה מה נתניהו יעשה עכשיו, האם יכיר בטעותו ויעצור את הפיאסקו בעודו באיבו, או שהאגו שלו לא יאפשר לו זאת והוא ימשיך בכל זאת בתהליכי המינוי.
להערכתי, נתניהו הקפיא את המינוי כדי להרוויח זמן. הוא מכחיש כי הבטיח לשר החוץ האמריקני ג'ון קרי כי ישקול את מינויו של רן ברץ מחדש. הוא אולי מקווה שיעבור זמן והסערה תירגע או שאולי שוב הוא רוצה לעשות שריר ולהראות שאיננו נכנע ללחץ אמריקני, הכל תלוי בלחץ הציבורי, הלחץ הפנימי בתוך הקואליציה והצעדים שתנקוט האופוזיציה לסכל את המינוי.
נתניהו הוא לחיץ מאוד, אם הלחץ הציבורי יגבר, הוא יתקפל כמו נייר, ראה תקדים
גל הירש שאותו הוא רצה למנות למפכ"ל. נתניהו מייחס חשיבות רבה לסקרי דעת קהל. אם יראה שהרוח בציבור נושבת בחוזקה נגד מינויו של רן ברץ לתפקיד, הוא לא יראה אותו ממטר וימצא כבר את הדרך למסמס את המינוי, בזה הוא חזק.
מי מסביר את מדינת ישראל?
שאלה לא פחות חשובה היא איזו חשיבות מייחס ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי ולהסברה הישראלית בכלל. הצעדים שנקט בהם נתניהו מעידים על זלזול, חוסר אכפתיות והתעלמות מצרכי ההסברה של ישראל. נתניהו לקח את סמכויות ההסברה ממשרד החוץ ופיזר אותן בין כמה גופים כשהוא משתמש בהן כסחורה פוליטית.
למשל, את המשימה להילחם בחרם על מדינת ישראל, הוא הטיל על השר הכושל,
גלעד ארדן, שאין לו שום ניסיון ביטחוני ומדיני. ארדן לא עשה דבר בתחום הזה מאז קיבל את המינוי לפני כמה חודשים, ועל הדרך רק גרם נזקים כבדים למשטרת ישראל בתוקף היותו גם השר לביטחון הפנים.
האם נתניהו נוהג כך מכיוון שהוא מאמין ביכולותיו האישיות שלו עצמו להיות המסבירן הלאומי של מדינת ישראל והפרזנטור שלה? לראש הממשלה יש יכולות אדירות בתחום הזה, אך אין זה אומר שהוא צריך לזלזל במערכת ההסברה. מדובר במערכת מורכבת העושה עבודת נמלים קשה, מסביב לשעון, והמנסה לשפר את תדמיתה של מדינת ישראל מול עולם עוין ובניגוד לכל הסיכויים.
הכישלון הבולט ביותר של מערכת ההסברה הישראלית בשנה האחרונה היה העובדה שהיא לא הצליחה להתמודד עם מערכת התעמולה השקרית והארסית של הפלשתינים, שהצליחה להטמיע את השקר הגס כי ישראל פועלת לשינוי הסטטוס-קוו בהר-הבית. ההסתה הזו הייתה אחת הסיבות לפרוץ "
אינתיפאדת הסכינים" והיא מספקת עד היום דלק לגל הטרור והאלימות הפלשתיני מבלי שישראל מצאה לה עד עכשיו תשובה הסברתית הולמת.
הסקנדל של מינוי ד"ר רן ברץ לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי הוא רק סימפטום ליחס של ראש הממשלה לנושא ההסברה. עם הסברה מקרטעת שאמורה להסביר מדיניות לא ברורה, שאין לה יעדים או חזון, לא נגיע רחוק.
הגיע הזמן שנתניהו יתייחס ברצינות לנושא ההסברה הישראלית, ירכז אותה בגוף אחד למשל, במשרד החוץ, וייתן לה את כל המשאבים הנדרשים, במיוחד לאור התקופה הרגישה שבה משתולל הטרור הפלשתיני בערי ישראל.
הצעד הראשון הוא למנות בעצמו ראש מערך הסברה לאומי מקצועי וראוי, לאחר בדיקה מעמיקה, מבלי לסמוך על יועצים בעלי עניין שכבר הוכיחו שמניעיהם זרים ושהביאו אותו לעברי פי-פחת.
